פורום אוצר החכמה

לפני מספר ימים העלתי שאילה, ומשום מה השאלה נמחקה אחרי יום.
וזו שאלתי במאירי פ''א משנה ט''ו על מה שאמרו הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות כתב הראה את עצמך לפניו כשמח על ביאתו, עד שיהא סובר עלך שיהיה פניך צהובות לשמחתך על בואו. ובפרקי אבות עם באור הגר''א נראה שאפילו אם אינך אוהבו הראה כאילו, ונשאלת השאילה מדוע אין בזה גניבת דעת?

mirivd כתב:לפני מספר ימים העלתי שאילה, ומשום מה השאלה נמחקה אחרי יום.
וזו שאלתי במאירי פ''א משנה ט''ו על מה שאמרו הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות כתב הראה את עצמך לפניו כשמח על ביאתו, עד שיהא סובר עלך שיהיה פניך צהובות לשמחתך על בואו. ובפרקי אבות עם באור הגר''א נראה שאפילו אם אינך אוהבו הראה כאילו, ונשאלת השאילה מדוע אין בזה גניבת דעת?

שאלה של ליטוואק... :lol:
נראה לי : א)שמכך שהתורה אסרה "לא תשנא ...בלבבך" משמע שרק לשנוא בלב אסור אך אם אינו אוהבו עדיין לא עבר איסור.
ב) רק מצוות "ואהבת את ד' אלוקיך" היא בלב, משא"כ "ואהבת לרעך כמוך" היא במעשה ודיבור, והמצווה היא להראות אהבה לחבירו .
ועוד שאמר החינוך אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

mirivd כתב:לפני מספר ימים העלתי שאילה, ומשום מה השאלה נמחקה אחרי יום.
?

יש הרבה מחיקות שהשכל לא מקבלם, [כמו לנחם גדול הדור ועוד].

אולי יש ליישב כך:
ענין גניבה לא שייך אלא במקום שהגנב לוקח משהו מחבירו לרשותו ולעצמו. והלכך, אם אני מכבד את האדם בגניבת דעת, דהיינו שאני מראה לו שאני מכבדו ולבי אינו נכון עמי, רק לתועלתי אני עושה זאת, כדי שייטיב עמי אח"כ וכל כיו"ב. הרי זו גניבת דעת, ואסור לעשות כן.
ברם, אם אני עושה כן לכבודו, כדי לרומם את רוחו ונפשו, ואני עצמי אין לי שום תועלת בכך. לא שייך בזה גניבת דעת כלל אלא רק עשיית חסד ואמת.

יתכן על פי דברי היראים סי' ק"פ [ואולי גם החינוך מצוה של"ח] שיש איסור אונאת דברים במראה פנים רעים, וא"כ מדין חשש אונאת דברים צריך להראות פנים יפות ושמחות, כי אף בהראותו פנים רגילות יש בזה חשש אונאת דברים שיאמר השני שאינו שמח בבואו או ח"ו היה שמח לולא בא.

קצת קשה ומוזר לטעון שמה שהיראים ואולי גם החינוך אמרו שיש איסור אונאת דברים במראה פנים רעים, הוא לאו דוקא אלא גם בפנים רגילים הוי אונאת דברים. דא"כ הו"ל לאשמעינן רבותא זו.

ברור שלא עוברים על האיסור בפנים רגילים, אבל יתכן שכדי להדר באיסור אונאת דברים יש מעלה בלהראות פנים יפות, וממילא יוצא מידי חשש גניבת דעת, כיון שעושה כן להתרחק מאיסור.

איך אפשר לעבור על איסור גניבת דעת, בגלל הידור מצות אואנת דברים.
גדולה עבירה לשמה?

עפ''י דברי הקדושת לוי הנודעים על קבלת התורה (בקדושות על פורים קדושה ראשונה) אפשר לומר שכל יהודי בפנימיות אוהב הוא כל יהודי, ורק בחיצוניות יש מניעים ומפריעים לאהבה, וכשמאיר פנים ליהודי הוא בעצם אמיתי לגמרי.
ואפשר להאריך עוד עפ''י דברי החפץ חיים בכמה מקומות.

ווונדערלעך כתב:איך אפשר לעבור על איסור גניבת דעת, בגלל הידור מצות אואנת דברים.
גדולה עבירה לשמה?

אין בזה גניבת דעת, כי ידוע שכך ההלכה שיש הידור להאיר פנים לחבירו, [משא"כ באדם שמגיע לחתונת חבירו שנערכה בעיר אחרת, ואינו מגלה את אוזנו שהוא בין כך היה בעיר בשביל סיבה אחרת, ולולא זאת לא היה נוסע לחתונתו, שיש בזה חשש גניבת דעת, ויל"ע].

אין לי יותר כח. אני מרים ידים.

רק לזכור שכל מה שכתבתי הוא בגדר "אפשר", וגם לי לא ברור, וכתבתי בדרך "יתכן".

אגב,

ווונדערלעך כתב:ברם, אם אני עושה כן לכבודו, כדי לרומם את רוחו ונפשו, ואני עצמי אין לי שום תועלת בכך. לא שייך בזה גניבת דעת כלל אלא רק עשיית חסד ואמת.

כך מפורש בחולין צד: וברש"י שם, שכל שעושה לכבוד חבירו אין בזה משום גניבת דעת.

היה משתלם להרים ידים.

תשובתו של יצחק ע''פ דברי הקדושת לוי היא נפלאה, הייתי שמח לדעת היכן החפץ חיים מדבר בזה?

הרעיון דלהלן לקוח מספרו הנפלא של הרב גולדווסר "מי זהב".
הרמב"ן קרא לדרישה לאהוב את הזולת 'הפלגה', כי באמת א"א ממש- לשיטתו.
אבל אפשר לומר עפ"י מה שמקשים למה לא נאמר ואהבת את רעך כמוך, וכמו ואהבת את ה' א'.
והשאלה הא' מתרצת את השניה- כי באמת לאהוב את השני לגמרי א"א, אבל הדרישה היא באמת רק לתת לשני אהבה כמו שאתה יכול.
כך שהכונה "ואהבת לרעך" תביא לו אהבה.
ולתת כזה דבר לא צריך בכלל להיות אמיתי, כמו שאם הייתי נותן לו כסף שלא בלב שלם, שודאי אין בזה בעיה כי כ"א שמח לקבל- כך כ"א שמח לקבל חיוך והתנהגות שמסמלת אהבה.

mirivd כתב:ובפרקי אבות עם באור הגר''א נראה שאפילו אם אינך אוהבו הראה כאילו, ונשאלת השאילה מדוע אין בזה גניבת דעת?

לא מצאתי באבות עם ביאור הגר"א כזו משמעות.
הכותב כבר יתכן ולא כותב כאן.
יש למישהו מקבילה לרעיון זה במשנה חוץ מהמאירי?

ורק בשביל המוזרות של פענוח לא נכון אעלה מה כן מובא באבות עם פירוש הגר"א.
במהדורה אחת כתוב 'וכמ"ש (כתובות קיא:) 'טוב המלבין' כו'. וזה ברור שכוונתו לבאר פירוש 'סבר פנים יפות' שעניינו הלבנת שיניים לחבירו.
אבל במהדורה אחרת כתוב וכמ"ש (משלי ט"ו ט"ז) טוב וכו' . והפסוק שמובא שם הוא "טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יי' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בּוֹ", מה הקשר- ההדרה לא נכונה של מדפיס...

שוב אני רואה שזה לא טעות של מהדיר בתקופה האחרונה אלא העתק של טעות, כנראה, ממהדורה ראשונה שיצאה בשנת תקס"ד.

משנת תקס"ד-


יש מישהו שכן מצליח להבין את משמעות פירוש המשנה כך?