א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וטעמיה דרבן שמעון בן גמליאל דכת' יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם יפיפיתו של יפת תהא באהלי שם כלומר מבחר כתבו ולשונו של יפת ומאי ניהו לשון יוני וכתב יוני [יהו כו]תבין וקורין בהם באהלי שם דאתו משם
ומפטירין ואתה בין אדם בצורת הבית... מוציאין ג' ספרים... ובג' החדש הזה ומפטירין בצורת הבית
ובגמרא דבני מערבא איתמר טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל את שמע דלית כמתניתין דאבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואף לא כמתניתין דתניא קראה גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים יצא דמאי אית לך למימ' בשכתובה גפטית וקא קרי לה גפטית הא פסיקא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאף בספרים לא התיר שיכתבו אלא יונית אלא מה בשכתוב' יונית או אשורית וקא קרי לה גפטית לגפטים על פה הוא.
הילכ' מתניתין ומתניתי' אליבא דתנא דספרים נכתבים בכל לשון נינהו ולית הילכתא כוותהון. הוה לך מסקנא דמגלה אין נכתבת ואין נקראת אלא אש[ור]ית ויונית בלבד. לא
שנא ללעוזות ולא שנא לכולי עלמ'. אבל בשאר לשונות וכתבים לא ובודאי דמצוה מן המובחר שתהא
עדיאל ברויאר כתב:עוד בהל' מגילה. מיד אחרי המובאה שבראש האשכול כותב ריצ"ג:ובגמרא דבני מערבא איתמר טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל את שמע דלית כמתניתין דאבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואף לא כמתניתין דתניא קראה גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים יצא דמאי אית לך למימ' בשכתובה גפטית וקא קרי לה גפטית הא פסיקא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאף בספרים לא התיר שיכתבו אלא יונית אלא מה בשכתוב' יונית או אשורית וקא קרי לה גפטית לגפטים על פה הוא.
ספרא כתב:עדיאל ברויאר כתב:עוד בהל' מגילה. מיד אחרי המובאה שבראש האשכול כותב ריצ"ג:ובגמרא דבני מערבא איתמר טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל את שמע דלית כמתניתין דאבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואף לא כמתניתין דתניא קראה גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים יצא דמאי אית לך למימ' בשכתובה גפטית וקא קרי לה גפטית הא פסיקא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאף בספרים לא התיר שיכתבו אלא יונית אלא מה בשכתוב' יונית או אשורית וקא קרי לה גפטית לגפטים על פה הוא.
בנוסח שבמהדורת ח"ס משמע שבירושלמי נותן טעם לדברי רשב"ג. וזה לא נמצא בקטע המועתק מהירושלמי.
אך אף בנוסח שאתה מצטט, לכאורה צ"ל מטעמיה.
ההוא גברא כתב:לכאורה ריצ"ג מתכוון לירושלמי מגילה פ"ב ה"א, אע"פ שאינו מביאו כלשונו. אולי הוא מתכוון לפרש את דברי הירושלמי, וצריך לעיין היטב.
וצריך לקרות בני המן ועשרת בנשימה אחת, להודיע דכולהו בהדי הדדי איזדקיפו ובהדי הדדי נפק נשמתיהו
ואמ' ר' אבא דמן עכו. עשרת בני המן צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו. ואמ' ר' יונא ו' דויזת' צריך לאמתחינה בזקיפה דכולהו בחד זקיפ' אזדקיפו. ירושלמי צריך לאמרן בנפיח' אחת ועשרת בני המן עמהם.
וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד
...לקרות את כולם בנשימה אחת ולא יפסיק בם דאמ' ר' חייא עשרת בני המן צריך לממרינהו בנשימה אחת. מאי טעמ' כולהו כחדא מחתא מחתינהו וכהדדי נפיק נשמתיהו.
כתב טיוטות של חבורים רבים בהלכה ובלשון ולא נח עד שליבנן, פרט לחלק קטן מהן
יש לו הרבה חבורים בהלכה ובלשון, ולא שקט עד שברר ולבן כמעט כל דבר
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. אין בין ט' באב ליום הכפורים אלא שזה ספקו אסור וזה ספקו מותר, איתוקמ' בקיבעא דירחא - היכא דמספק לן גבי יום הכפורים קבעא דירחא - אסור ועבדינ' תרי יומי לחומרא, וגבי ט' באב מותר ובחד יומא סגי. הא לכל דבריהם זה וזה שוין, מסייע ליה לר' אלעזר דאמ': אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט' באב, כדרך שאסור ביום הכפורים. ואמר מר רב עמרם: דכן הלכה וכך אנו עושין, ודוקא שלא היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה ובלא יוצא מבית הכסא, דלא עדיף מיום הכפורים. ובאידך פרקין איתמ': כך היה מנהגו של ר' יהושע ב"ל - ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומניחה תחת מראשותיו, למחר מעבירה על גבי עיניו. והתם (תענית יג,ב): אמ' רב חסדא: כל שהוא משום אבל, [כגון] ט' באב ואבל, אסור בין בחמין בין בצונן. כל שהוא משום תענוג, כגון תענית צבור, בחמין אסור בצונן מותר. וסליקא הלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן, ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר, ולסוך אפי' כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואמ' מר רב האיי: לא אמירא הלכתא בהדיא בט' באב, ובדין הוא דהויא מילתיא כמילתא דאבל, דלא חזינא דאית בניהון הפרש והכי נהיגא מילתא, אלא היכא דאצטריך טבילה לטהרה וסמכי רבנן על ההיא דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. וסיוע על דבריו מדתניא בהדיא: כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכו'. הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כר' יהושע ב"ל נוהג
ופ"ק דתעניות מסיק הלכה דבט"ב אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר והתם מדמה אבל לט"ב דהתם אמרו כל שהוא משום אבל כגון ט' באב אסור בין בחמין בין בצונן ופריך עלה מדר"י בר' חנינא שמתו בניו ורחץ בצונן בתוך ז' אלמא דשרי באבל וה"נ בט' באב וסוגיא בפרק בתרא דיומא ופרק מקום שנהגו משמע דאין הלכה כמותו אלא כמו שפוסק תלמודא ספ"ק דתענית וכן השיב רבינו שמשון משאנ"ץ
עדיאל ברויאר כתב:עוד בהל' מגילה. מיד אחרי המובאה שבראש האשכול כותב ריצ"ג:ובגמרא דבני מערבא איתמר טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל את שמע דלית כמתניתין דאבל קורין אותה ללעוזות בלעז ואף לא כמתניתין דתניא קראה גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים יצא דמאי אית לך למימ' בשכתובה גפטית וקא קרי לה גפטית הא פסיקא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאף בספרים לא התיר שיכתבו אלא יונית אלא מה בשכתוב' יונית או אשורית וקא קרי לה גפטית לגפטים על פה הוא.
הילכ' מתניתין ומתניתי' אליבא דתנא דספרים נכתבים בכל לשון נינהו ולית הילכתא כוותהון. הוה לך מסקנא דמגלה אין נכתבת ואין נקראת אלא אש[ור]ית ויונית בלבד. לא
שנא ללעוזות ולא שנא לכולי עלמ'. אבל בשאר לשונות וכתבים לא ובודאי דמצוה מן המובחר שתהא
1. הירושלמי אינו לפנינו.
2. נראה שהמובאה מהירושלמי מסתיימת במילים "על פה הוא" (עשיתי מעבר שורה) ומשם ואילך דיון.
3. חיפושים בהל' ריצ"ג שלפנינו העלו שזהו המקום היחיד בחיבור שלפנינו שריצ"ג מציין בו לירושלמי בלשון זו, ואילו בשאר המקומות הוא מציין "ירושלמי" (בשלושה מקומות בהל' לולב הוא מציין "תלמוד ארץ ישראל", אבל יתכן שכולם לקוחים מרב האיי גאון [עוד לא עיינתי בהם כדבעי]: הוצ' חת"ס עמ' קלג, קמג, קנב). יתכן אפוא שדברי הירושלמי הובאו לכאן מכלי שני. הלשון "גמרא דבני מערבא", רגילה אצל רב נסים גאון (ש' אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 212 ואילך), אבל אברמסון טוען כנגד אפשטיין שהוא לא ראה אפילו פעם אחת שריצ"ג משתמש בחיבורי רב נסים (שם עמ' 240 הע' 1). ובכן, האם לפנינו הפעם הראשונה?
סליחות כתב:האם כבר התחלת לעסוק בהל' ת"ב?
סליחות כתב:בעמ' כט (או ח"ב עמ' כב) "ואמר מר רב האיי נעילת הסנדל כל היום אסור. ומנהג בבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהן בידיהן וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין אף אתם עשו כן".
קטע זה מובא במקבילות רבות (ר' אוצה"ג, שיבלי הלקט, המנהיג וכמדומני גם האשכול), וכבר דברו בזה מסברא דמיירי בתפלת ערבית בזמנה.
אך ר' גם נוסח תשובה זו בארוכה לכאו' בגנזי ירושלים א' עמ' סז שמביא שם בהדיא "שבתענית ציבור אין נועלין סנדל עד שחשיכה".
האם בכת"י של הל' הרי"צ גיאת הנוסח מדויק כלפנינו? לענ"ד כל שינוי של אות עשוי לתרום להבנה.
ואמר מר רב האיי: נעילת הסנדל כל היום אסור, ומנהג דבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהם בידיהם וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין, אף אתם עשו כן
סליחות כתב:כמו כן קשה להאמין שכת"י אדלר נעלם לעולם, סביר להניח שהוא נמצא מונח היכן שהוא, כי בתקופה שנמכר כבר היה ידוע ערכו.
סליחות כתב:האם לדעתך כדאי לפרסם את הטיוטה הראשונית לפני ההדפסה, כמו שנהג ר' עזרא שבט בהלכות הרי"ף ופרסם את הטיוטה ב"על התורה", ולדעתי קיבל אלפי הערות מהלומדים שליטשו את הדברים (וזה חידוש גדול בדרך של ההדרת ספרים)?
עדיאל ברויאר כתב:סליחות כתב:בעמ' כט (או ח"ב עמ' כב) "ואמר מר רב האיי נעילת הסנדל כל היום אסור. ומנהג בבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהן בידיהן וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין אף אתם עשו כן".
קטע זה מובא במקבילות רבות (ר' אוצה"ג, שיבלי הלקט, המנהיג וכמדומני גם האשכול), וכבר דברו בזה מסברא דמיירי בתפלת ערבית בזמנה.
אך ר' גם נוסח תשובה זו בארוכה לכאו' בגנזי ירושלים א' עמ' סז שמביא שם בהדיא "שבתענית ציבור אין נועלין סנדל עד שחשיכה".
האם בכת"י של הל' הרי"צ גיאת הנוסח מדויק כלפנינו? לענ"ד כל שינוי של אות עשוי לתרום להבנה.
אין כמעט הבדל. זה הנוסח בכתב היד:ואמר מר רב האיי: נעילת הסנדל כל היום אסור, ומנהג דבבל שאין נועלין סנדל כל היום וכשבאין למנחה בבית הכנסת מביאין סנדליהם בידיהם וכשמתפללין תפלת ערבית נועלין ויוצאין, אף אתם עשו כן
למה שנחשוב שמותר לנעול סנדל בערבית שקודם זמנה?
המקבילה היחידה שידועה לי היא רק בשבלי הלקט. התשובה בגנזי ירושלים (וקודם לכן בקהלת שלמה) היא לא אותה תשובה. במנהיג לא מצאתי מקבילה לתשובה זו (שמא כוונתך לתשובה אחרת שנמצאת בעמ' רפז) וגם לא בספר האשכול.
עדיאל ברויאר כתב:סליחות כתב:כמו כן קשה להאמין שכת"י אדלר נעלם לעולם, סביר להניח שהוא נמצא מונח היכן שהוא, כי בתקופה שנמכר כבר היה ידוע ערכו.
אכן מתסכל מאוד שכתב יד חשוב שכזה נעלם. אני כלל לא בטוח שהוא עדיין קיים, אבל לא התייאשתי. יש שתי אפשרויות לגלגוליו של כתב היד:
1. כתב היד נשאר אצל לוין ומשם התלגלגל למקומות לא ידועים ואולי אבד בדרך. למשל, ארכיונו של לוין שהיה בהיכל שלמה נחשב אבוד.
2. לוין החזיר את כתב היד לאדלר ומשם הוא התגלגל הלאה. לאן? או לידיים פרטיות או לבית המדרש לרבנים בניו יורק. לפחות חלק מכתבי היד שאדלר רכש לאחר המכירה של האוסף שלו לניו יורק הועברו גם הם לניו יורק לאחר פטירתו. אלא שאוסף אדלר השני ניזוק בשריפה גדולה בשנת 1966 וכנראה בכלל זה לא רק ספרי דפוס (כמו שנכתב בכמה מקומות) אלא גם כתבי יד. אך טרם הצלחתי לברר אם השתמרה רשימה של כתבי היד שהיו באוסף אדלר השני.
סליחות כתב:עדיאל ברויאר כתב:סליחות כתב:כמו כן קשה להאמין שכת"י אדלר נעלם לעולם, סביר להניח שהוא נמצא מונח היכן שהוא, כי בתקופה שנמכר כבר היה ידוע ערכו.
אכן מתסכל מאוד שכתב יד חשוב שכזה נעלם. אני כלל לא בטוח שהוא עדיין קיים, אבל לא התייאשתי. יש שתי אפשרויות לגלגוליו של כתב היד:
1. כתב היד נשאר אצל לוין ומשם התלגלגל למקומות לא ידועים ואולי אבד בדרך. למשל, ארכיונו של לוין שהיה בהיכל שלמה נחשב אבוד.
2. לוין החזיר את כתב היד לאדלר ומשם הוא התגלגל הלאה. לאן? או לידיים פרטיות או לבית המדרש לרבנים בניו יורק. לפחות חלק מכתבי היד שאדלר רכש לאחר המכירה של האוסף שלו לניו יורק הועברו גם הם לניו יורק לאחר פטירתו. אלא שאוסף אדלר השני ניזוק בשריפה גדולה בשנת 1966 וכנראה בכלל זה לא רק ספרי דפוס (כמו שנכתב בכמה מקומות) אלא גם כתבי יד. אך טרם הצלחתי לברר אם השתמרה רשימה של כתבי היד שהיו באוסף אדלר השני.
לא הייתי ער לשריפה שפקדה את ספרייתו.
אולי אכן המפתח נמצא בבירור אם השתמרה רשימה של כת"י מאוסף אדלר השני. ייתכן שהוא שוכב שם ומזוהה כחיבור של מחבר אחר, והיה מזוהה ככזה לנ"ל בלבד. די בכך שדף אחד בלבד -שבו מזוהה החיבור- יילקח ממנו כדי לגרום למצב כזה. כולנו תפילה שיימצא במהרה.
The Library suffered a disastrous fire on April 18, 1966. The fire occurred on the upper floors of the Library tower, where most of the books were housed. Seventy thousand volumes were destroyed, and every other book in the tower was damaged by fire, smoke, or water. Fortunately, rare books and manuscripts were kept in another area and were spared the damage.
סליחות כתב:3. נכון, לא דייקתי. הנוסח כלשונו לא מוזכר שם, וטעיתי בזה; אבל העניין שצריך לשמור את האיסורים (כולל נעילת הסנדל) עד סוף היום, מובא בכל המקורות הנ"ל. לא ברור אם זה עיבוד של התשובה המקורית או התשובה המקורית בעצמה, והמקבילות (אם אפשר לקרות להן כך) -בעצם תשובות נוספות.
יבנה כתב:סליחות כתב:עדיאל ברויאר כתב:סליחות כתב:כמו כן קשה להאמין שכת"י אדלר נעלם לעולם, סביר להניח שהוא נמצא מונח היכן שהוא, כי בתקופה שנמכר כבר היה ידוע ערכו.
אכן מתסכל מאוד שכתב יד חשוב שכזה נעלם. אני כלל לא בטוח שהוא עדיין קיים, אבל לא התייאשתי. יש שתי אפשרויות לגלגוליו של כתב היד:
1. כתב היד נשאר אצל לוין ומשם התלגלגל למקומות לא ידועים ואולי אבד בדרך. למשל, ארכיונו של לוין שהיה בהיכל שלמה נחשב אבוד.
2. לוין החזיר את כתב היד לאדלר ומשם הוא התגלגל הלאה. לאן? או לידיים פרטיות או לבית המדרש לרבנים בניו יורק. לפחות חלק מכתבי היד שאדלר רכש לאחר המכירה של האוסף שלו לניו יורק הועברו גם הם לניו יורק לאחר פטירתו. אלא שאוסף אדלר השני ניזוק בשריפה גדולה בשנת 1966 וכנראה בכלל זה לא רק ספרי דפוס (כמו שנכתב בכמה מקומות) אלא גם כתבי יד. אך טרם הצלחתי לברר אם השתמרה רשימה של כתבי היד שהיו באוסף אדלר השני.
לא הייתי ער לשריפה שפקדה את ספרייתו.
אולי אכן המפתח נמצא בבירור אם השתמרה רשימה של כת"י מאוסף אדלר השני. ייתכן שהוא שוכב שם ומזוהה כחיבור של מחבר אחר, והיה מזוהה ככזה לנ"ל בלבד. די בכך שדף אחד בלבד -שבו מזוהה החיבור- יילקח ממנו כדי לגרום למצב כזה. כולנו תפילה שיימצא במהרה.
מכאן https://www.jtsa.edu/about-the-libraryThe Library suffered a disastrous fire on April 18, 1966. The fire occurred on the upper floors of the Library tower, where most of the books were housed. Seventy thousand volumes were destroyed, and every other book in the tower was damaged by fire, smoke, or water. Fortunately, rare books and manuscripts were kept in another area and were spared the damage.
https://en.wikipedia.org/wiki/Jewish_Th ... brary_fire
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 208 אורחים