פורום אוצר החכמה

יהודה בן יעקב כתב:אולי הרב איש ספר, או כל א' מבקיאי האוצר, יחכימונו לאיזה סידורים ישנים גדולים הכוונה באות ד?

יהודה בן יעקב כתב:אולי הרב איש ספר, או כל א' מבקיאי האוצר, יחכימונו לאיזה סידורים ישנים גדולים הכוונה באות ד?

איש_ספר כתב:"ימי השובבי"ם ועוז הדרם שגבו במהלליהן, עלו על כל יומי הארץ, והימים האלה נזכרים ונעשים, סגוליים ומסוגלים ומיוחדים לתקנת השבים מעון פשע קלקלת הזרע, חק וזמן שמו בם אחרונים וקדמונים, אחזו שער שערו בנפשותם שתו איש עדיו לבלום, הואיל הלך אחרי ש"ב בצום ובכי ומספד ככל הכתוב במגלת תעניות" (אק"מ בסה"ק חמדת ימים)



תיקונים לימי השובבי"ם שווים לכל נפש
נכתב ע"י סבי רבי שריה שליט"א, לכוונת פרסום הדברים, בין המבקשים לאחוז בקצות הימים הקדושים.

שובבי''ם תשעח.jpg

ניים ושכיב כתב:

יהודה בן יעקב כתב:אולי הרב איש ספר, או כל א' מבקיאי האוצר, יחכימונו לאיזה סידורים ישנים גדולים הכוונה באות ד?

מצאתי בקיצור של"ה ובטהרת הקודש נוסחים טיפה שונים.
אני לא מצליח לצרף קובץ, חפש "להתפלל בברכת תקע בשופר", או משהו דומה.

עובדיה חן כתב:

איש_ספר כתב:תיקונים לימי השובבי"ם שווים לכל נפש
נכתב ע"י סבי רבי שריה שליט"א, לכוונת פרסום הדברים, בין המבקשים לאחוז בקצות הימים הקדושים.

שובבי''ם תשעח.jpg

האם יש לרבי שריה חיבור מיוחד לשובבי"ם?

מה שנכון נכון כתב:מצוי גם בימינו בסדורים ספרדים רבים.
[ומקורו בפרע"ח שער העמידה פי"ט כמ"ש הרש"ד בזה השלחן].

ישראל אליהו כתב:במחילה מכבוד תורתו, אם הקבלה אומרת שיש קשר, למה שלא ייחשב כגביל לתורי? ועל כן ממילא גם להפשט יהיה מותר לומר היהי רצון.

הטעם שאם הפסיק בדבר שלא כגביל לתורי חשיב הפסק, זהו מחמת שהסיח דעתו. כך כתב ר"ת בספר הישר (חלק החידושים סי' רצ"ז). וכל עוד שלא הסיח דעתו [כי חושב שזה קשור מחמת איזו סיבה שתהיה] לכאו' לא הוי הפסק.

ויש לזה ראיה מתוס' ברכות מ. ד"ה הבא, שאף משום "ברית מלח" משמע שיהיה מותר להפסיק ולומר הביאו מלח, ואף בזמנינו שא"צ מלח ללחם. וענין "ברית מלח" הוא ענין סגולי, ולא קשור ישירות ללחם, ובכ"ז גם דבר סגולי לא חשיב הפסק.

איש_ספר כתב:האם מותר לומר לפני ברכת למלשינים להוא שעומד לידך: נא הבא לי סידור אזור אליהו שיש בו נוסח של למשומדים...?
והחילוק פשוט ופלא שצריך לבארו, שם הנושא הוא להסמיך הברכה לאכילה כאן יש איסור עצמי של הפסק.

כתב הח"א [כלל כ"ה ס"ט] העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר.

מה שנכון נכון כתב:

איש_ספר כתב:האם מותר לומר לפני ברכת למלשינים להוא שעומד לידך: נא הבא לי סידור אזור אליהו שיש בו נוסח של למשומדים...?
והחילוק פשוט ופלא שצריך לבארו, שם הנושא הוא להסמיך הברכה לאכילה כאן יש איסור עצמי של הפסק.

בלי להכנס לנד"ד. מ"ב קד, ב:

כתב הח"א [כלל כ"ה ס"ט] העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר.

מה שנכון נכון כתב:אכן הח"א לומד זאת (גם) מדין גביל לתוריה כיעו"ש בנשמ"א. [ואל"ה מהכ"ת לו לומר "ונ"ל שמותר"].
נכון שזה רק במקום הכרח גמור. [ויש כאלו שלמשומדים לדידהו כך הוא. ובאשר לקבלה הדרינן למחלו' קבלה ופשט].

ישראל אליהו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אכן הח"א לומד זאת (גם) מדין גביל לתוריה כיעו"ש בנשמ"א. [ואל"ה מהכ"ת לו לומר "ונ"ל שמותר"].
נכון שזה רק במקום הכרח גמור. [ויש כאלו שלמשומדים לדידהו כך הוא. ובאשר לקבלה הדרינן למחלו' קבלה ופשט].

ולזה הבאתי את הראיה מהתוס' שגם דבר שמועיל ע"פ הקבלה, ממילא גם להפשט לא חשיב הפסק.

נכון שלהלכה אין להפסיק לגביל לתורי בלכתחילה, ורק בדיעבד גביל לתורי לא חשיב הפסק, מ"מ בנדו"ד הוי כשעת הדחק דכדיעבד דמי, דזהו מקומו, ואין לו מקום אחר שיוכל לפעול כברכת תקע בשופר.

צופר הנעמתי כתב:

ישראל אליהו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אכן הח"א לומד זאת (גם) מדין גביל לתוריה כיעו"ש בנשמ"א. [ואל"ה מהכ"ת לו לומר "ונ"ל שמותר"].
נכון שזה רק במקום הכרח גמור. [ויש כאלו שלמשומדים לדידהו כך הוא. ובאשר לקבלה הדרינן למחלו' קבלה ופשט].

ולזה הבאתי את הראיה מהתוס' שגם דבר שמועיל ע"פ הקבלה, ממילא גם להפשט לא חשיב הפסק.

נכון שלהלכה אין להפסיק לגביל לתורי בלכתחילה, ורק בדיעבד גביל לתורי לא חשיב הפסק, מ"מ בנדו"ד הוי כשעת הדחק דכדיעבד דמי, דזהו מקומו, ואין לו מקום אחר שיוכל לפעול כברכת תקע בשופר.

גביל לתורי הוא צורך האכילה והיה"ר אינו צורך הברכה ע"ד הפשט, וזה שאין לו מקום אחר שיוכל לפעול כברכת תקע בשופר אינו מועיל כלום אחר שאין זה צורך הברכה.

ישראל אליהו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אכן הח"א לומד זאת (גם) מדין גביל לתוריה כיעו"ש בנשמ"א. [ואל"ה מהכ"ת לו לומר "ונ"ל שמותר"].
נכון שזה רק במקום הכרח גמור. [ויש כאלו שלמשומדים לדידהו כך הוא. ובאשר לקבלה הדרינן למחלו' קבלה ופשט].

ולזה הבאתי את הראיה מהתוס' שגם דבר שמועיל ע"פ הקבלה, ממילא גם להפשט לא חשיב הפסק.

הבא מלח כו' צריך לברך - דהוי היסח הדעת והכי אמרי' בפ"ג דמנחות (דף לו.) סח בין תפילין לתפילין צריך לברך וכן הלכה אם סח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכת קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מילתא דשייכא לסעודה כמו טול ברוך וכן בשחיטה צריך לחזור ולברך אי לאו ממילתא דשחיטה כמו העוד יותר בהמות ותרנגולים לשחוט או שיאמר אחוז היטב שלא ישמט לך שלא תפסל השחיטה אין זו הפסקה ואנו אין אנו רגילים להביא על השלחן לא מלח ולא לפתן משום דפת שלנו חשוב והרי הוא כי הא דאמר בסמוך לית דין צריך בשש מיהו רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם.

ישראל אליהו כתב:ממשמעות התוס' נראה ברור שלא משתמשים עם המלח לאכילה. כי בזמנינו יש לנו פת יפה.
הרב א"ס, איני רואה שום חילוק. מה הפירוש "איסור עצמי של הפסק"? זה הפסק או לא הפסק? הגמ' מלמדת אותנו שגביל לתורי לא חשיב הפסק. לא הבנתי החילוק.

מה שנכון נכון כתב:

ישראל אליהו כתב:

מה שנכון נכון כתב:אכן הח"א לומד זאת (גם) מדין גביל לתוריה כיעו"ש בנשמ"א. [ואל"ה מהכ"ת לו לומר "ונ"ל שמותר"].
נכון שזה רק במקום הכרח גמור. [ויש כאלו שלמשומדים לדידהו כך הוא. ובאשר לקבלה הדרינן למחלו' קבלה ופשט].

ולזה הבאתי את הראיה מהתוס' שגם דבר שמועיל ע"פ הקבלה, ממילא גם להפשט לא חשיב הפסק.

אינני רואה דברים אלו בתוספות. הם דנים על עיקר הבאת המלח בימינו, ולא התירו משום כך להפסיק. ועי' מ"ב שכתב מטעם אחר מ"ט גם בפת שלנו ל"ה הפסק.
ז"ל (ושים לב גם שהד"ה שלהם הוא על המ"ד דהבא מלח הוי הפסק).

הבא מלח כו' צריך לברך - דהוי היסח הדעת והכי אמרי' בפ"ג דמנחות (דף לו.) סח בין תפילין לתפילין צריך לברך וכן הלכה אם סח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכת קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מילתא דשייכא לסעודה כמו טול ברוך וכן בשחיטה צריך לחזור ולברך אי לאו ממילתא דשחיטה כמו העוד יותר בהמות ותרנגולים לשחוט או שיאמר אחוז היטב שלא ישמט לך שלא תפסל השחיטה אין זו הפסקה ואנו אין אנו רגילים להביא על השלחן לא מלח ולא לפתן משום דפת שלנו חשוב והרי הוא כי הא דאמר בסמוך לית דין צריך בשש מיהו רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והן בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם.

מה שנכון נכון כתב:??
וצע"ג.