ישראל אליהו כתב:כתבת: ולומר שר"מ פליג בתרתי - מוקצה מן הדעת.
לאיזה "תרתי" כוונתך?
א. העולה להדיא ממנהג ר"מ - שיש להביא מלח גם בפת שלנו מטעם המדרש.
ב. מה שיוצא לדברי מר - שאע"פ שדעת תוס' (להב"י) שרק דבור שבא לצורך פרוסת המוציא עצמה אינו הפסק, ולא דבורים שבאו לצורך שאר עניני הסעודה, לר"מ גם כה"ג ל"ה הפסק וכדעת הרמב"ם. [ובפרט שרבנו מנחם לא אמר דבריו על סוגיין ובקשר להפסק, אלא תוס' הזכירו מנהגו לעצמו בהבאת מלח, וא"כ אין כאן 'פלוגתא', אלא 'סתירה' בתוכ"ד בדעת תוס' עצמם]. וע"כ שלא הביאו התוס' את מנהג ר"מ ע"פ המדרש ביחס לשאלת ההפסק, אלא רק ביחס לשאלה אם יש צורך להביא מלח בפת דידן, ותו לא.
ובאמת מסתבר שאפי' לרמב"ם בנד"ד הוי הפסק, כי הצורך במלח הוא לזמן שלפני הסעודה - שממתינים ליד השלחן עד שכלם יטלו ידיהם.
ועי' ב"ח וד' צ"ע, ועי' מאמ"ר.
