רוח ה' נוססה - הגהה מופלאה מרבינו הגר"ח מוולאז'ין זללה"ה

[אליהוא]

"רוח ה' נוססה בו"
הגהה מופלאה של רבינו הגר"ח מוולאזין ותמוכה בכתבי יד
בגמ' נדה כ"ב ע"ב
" בעא מיניה ר' יוסי ברבי חנינא מרבי אלעזר: דם יבש מהו.. א"ל... תניתוה: המפלת כמין קליפה, כמין
שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומין תטיל למים, אם נמוחו טמאה. אי הכי בלא נמוחו נמי. אמר רבה:
כי לא נמוחו בריה בפני עצמה היא. ומי איכא כי האי גוונא, אין. והתניא, א"ר אלעזר בר' צדוק, שני
מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה: מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות, ובאו ושאלו את
אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים, ואמרו להם: אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה
מפלת כמין קליפות, תטיל למים, אם נמוחו טמאה. ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות
אדומות, ובאה ושאלה את אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים לרופאים, ואמרו להם: שומא יש לה בתוך
מעיה, שממנה מפלת כמין שערות אדומות, תטיל למים, אם נמוחו טמאה. אמר ריש לקיש: ובפושרין.
תניא נמי הכי: תטיל למים, ובפושרין...."
הבית יוסף ביו"ד סי' קצ"א למד מזה דשפיר יש לסמוך על הרופאים בעניני הלכה. אמנם הרמ"א
בדרכי משה חולק ומוכיח ממה שהוצרכו להטיל למים ע"כ שלא סומכים על דברי הרופאים לחוד.
והאריכו בזה רבותינו האחרונים בתשובותיהם לענין נאמנות הרופאים במכה באשה.
ויש מהאחרונים [כנסת יחזקאל ל"ב ועוד] שמיישבים שהמילים תטיל למים הם מדברי הרופאים עצמם,
[וכ"כ בתוס' הרא"ש כאן], ותמוה לומר שהרופאים יאמרו הדין דטמאה. [ומאידך גם דחוק בלשון לומר
שחכמים אמרוהו].
ובשו"ת מהרש"ם חלק א סימן י"ג הביא בזה הלשון:
" והנה בס' מנחת עני להרב מוה' ארי' ליב מו"ץ בקאמיניץ דליטא ברוסיא הביא, בענין אשה שיש לה וסת
קבוע, רק בכל יום היתה פעמים שופעת דם עכור ומוגלא, ופעמים זבה ממנה דם מעורב במוגלא, ופעמים
היתה רואה טפין טפין, והרופאים הגדולים שפטו עליה, שהמקור שלה מוכה ופצוע ומשחת לגמרי, והאשה
לא היתה יודעת רק שכואב לה שם. אבל זאת אם מכתה מוציאה דם שלא בשעת ווסתה, לא היתה יודעת,
רק מפי הרופאים. והביא מכמה שו"ת שלמדו מהש"ס דנדה הנ"ל, מהב' מעשים שהעלה ר"צ ששאל
לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם, אשה זו מכה יש לה וכו', תטיל למים, אם נמוחו טמאה,
ואר"ל ובפושרין. ומוכח דהחכמים לא סמכו על הרופאים.
ושאל שאלה זו להרב הגאון מו"ה יעקב אבד"ק קארלין בעהמ"ח ס' משכנות יעקב והשיב לו שבטעות
נדפס המאמר: תטיל למים אם נמוחו טמאה, בשני המעשים הנ"ל. כי במשנה ר"פ המפלת נאמר שם:
המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר וכו', תטיל למים אם נמוחו טמאה וא"ל טהורה. וזה התטיל
למים אם נמוחו טמאה אינו שייך להמעשה הב' הנאמר בגמ' שם, רק הוא מסומן על המשנה, וע"ז אר"ל
ובפושרין; והמדפיס הראשון שהדפיס הש"ס טעה וסבר ששייך להמעשה, ולכך הדפיס גם במעשה הא'
תטיל למים וכו', ובאמת הוא טעות הדפוס. וראיה לזה, דהא בתוספתא נדה נאמרו שם שני המעשות האלו,
ולא נכתב שם כלל הא דתטיל למים וכו', לא במעשה הראשונה ולא בשני'. וכן בירושלמי נדה ג"כ נאמרו
ב' המעשים הללו, וג"כ לא נאמר בהם הא דתטיל למים. ונמצא לפ"ז דהחכמים שאלו לרופאים וסמכו
עליהם.
והרב המאוה"ג מו"ה יוסף אבד"ק הוראדנא אמר לי ששמע מפי רבנים, שהגאון מו"ה חיים ז"ל
מוולאזין אמר ג"כ זאת, ויוכל להיות שהה"ג מו"ה יעקב הנ"ל שהיה תלמידו של מוהר"ח הנ"ל שמע
זאת ממנו. עכתו"ד המנחת עני".
לשון הגמ' לגרסת הגר"ח
שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה: מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות, ובאו ושאלו את
אבא, ואבא שאל לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים, ואמרו להם: אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה
מפלת כמין קליפות.
ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות, ובאה ושאלה את אבא, ואבא שאל לחכמים,
וחכמים לרופאים, ואמרו להם: שומא יש לה בתוך מעיה, שממנה מפלת כמין שערות אדומות.
תטיל למים, אם נמוחו טמאה. אמר ריש לקיש: ובפושרין... (1)

והנה מצאתי בשני כתבי יד סימוכין לדברי הגר"ח מוולאז'ין אשר כל הרואה יראה בעליל כי רוח ה' היתה
על לשונו.
כת"י א' (וטיק' )

ניתן לראות בברור (בהדגשה הראשונה) שלא גרסו בגמ' את התוספת הנ"ל, אלא "אדומות. שוב מעשה"
גם בהדגשה השניה עושה רושם של ציטוט מהמשנה בקטע חדש וכהשערת הגר"ח.
כת"י ב' (וטיק' )
בכת"י זה אמנם כתוב בסוף המעשה הראשון 'אם נמוחו טמאה' בלי 'תטיל למים' [ובהכרח טעון תיקון],
אך בהמשך ניתן לראות בברור שגרסו "שומא יש לה בתוך מעיה שממנה יוצאה. המפלת כמין חתיכות
אדומות..." וכד' הגר"ח שהוא קטע חדש שקאי על המשנה, ולא שייך למעשה, וודאי שאין לחלק בין
המעשים הללו.

1 וראיתי להר' פרופ' גוטל במאמרו 'קדמונינו כאקדמיים' צוהר ל"ה שהביא דברים אלו והוסיף:
" לענייננו מצביע הדבר על מתודה אקדמית בעליל שנקט ר' חיים מוולוז'ין. ר' חיים מציע פעמיים שינוי גרסה והוא עושה זאת
בדרך קיצונית ביותר: תליית השיבושים במדפיס; תיאור פיסוק לא נכון של הסוגיה; ולבסוף הבהרה שמדובר ב'טעות מחמת
הדומות' - פעם 'חיבור' ופעם 'הוספה'. טיעונים שכאלה הם אכן לחם חוקם התדירי של חוקרי המחלקה לתלמוד הנמצאים
בהיכלי האוניברסיטה, אך בהחלט לא שגרת העיון באולם הישיבה. זאת ועוד, תעוזתו של ר' חיים ושל ההולכים בעקבותיו
גדולה הרבה מזו של איש המדע. חוקר תלמודי לא יעז בשום אופן להכריע הלכה למעשה בעקבות השערה מחקרית, תהא זו
יפה ככל שתהא, ובוודאי אם היא נועזת, כבדוגמה דידן; הדבר גם אינו מעניינו. לא כן ר' חיים, שאינו מבדיל מחקר מהלכה,
ואם זו מסקנתו המחקרית, הרי אינו רואה מניעה מהכרעת הפועל-יוצא הנובע ממנה להלכה ולמעשה".

[נוטר הכרמים]

ראה לשון הראב"ד הל' לולב (ח,ה): וכבר הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו מכמה שנים.. ועי' אוה"ח הק' ריש פר' וזאת הברכה בביאורו.

ומכאן תשובה מוצאת לה' נ"ג שהובאו דבריו בשוליים, אין כאן תעוזה מחקרית אלא רוה"ק וכדכתב הרב אליהוא.

[אליהוא]

מן הסתם זהו ג"כ כונתך, אך ברור שהגר"ח לא צפה כן ברוח הקודש, אלא העמיק ושיער בשכלו הכביר שכך הוא האמת,
אך רוח הקודש החופפת על עמלי תורה [כלשונו הזהב של החזו"א] סייעתו להגיע אל האמת.
וכלשון רש"י על נפש עמל עמלה לו הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר, "מחזרת אחריו לגלות סודותיה וטעמי צפונותיה".

[איש_ספר]

החידוש של הגר"ח מואלאזין, [שנתבאר בטו"ט גם ע"י הגאון ר' חיים ברלין, נשמת חיים - שפירא, אהע"ז סי' טז, וחבל שאין באוצר ד' חלקים נפלאים אלו] מתחלק לשניים.

ראשית והוא עיקר: הוא מוחק את 'תטיל למים אם נימוחו טמאה' משני המעשים. ונמצא שסמכו על דברי הרופאים בלי בדיקה נוספת.
שנית הוא מתאר ומשחזר כיצד השתרבבו מילים אלו לכאן, [בהעדר שחזור שכזה אין לדברים מעין אלו משמעות של הגהה, אלא של פירוש הדוחה -עוקר את הנוסח שלפנינו].

ההנחה הראשונה אינה מחודשת במיוחד, שכן כאמור מקור הדברים בתוספתא ושם אין תיבות אלו ('תטיל למים)' וסמך לזה בירושלמי שגם שם לא מופיעות תיבות אלו.
ההנחה השניה היא באמת מה שמכונה 'סגנון מחקרי' במעט. ומצינו לגדולים נוספים שאחזו לעיתים בפלך זה. ואין כל חדש תחת השמש.
אלא שלא ה'שחזור' הוא מה שמשנה את מהות הדברים כמובן, אלא ההנחה הראשונה, המוחקת את ההתניה של חכמים 'תטיל למים' וכו'. והיא כאמור מרווחת שכן היא מקויימת מן התוספתא מקור הברייתא, ונסמכת על הירושלמי, וחבל איפוא שהועתקו כאן דבריו הבטלים של ה' גוטל על 'מסקנתו המחקרית' של הגר"ח וההלכה שהוציא ממנה. [מה גם שסוגית נאמנות רופאים מתקיימת גם ממקומות אחרים בתלמוד]

וייש"כ לרב אליהוא על המצאת כתב היד המקיים הגהה זו.

[בשולי הדברים: ההבדל בין חכמינו שהשתמשו לעיתים בפתרונות מעין אלו, לבין חוקרי התלמוד, אינו רק בכמות ההגהות, שזה הבדל חשוב בפני עצמו. אלא חכמינו כאשר הם מגיהים את הש"ס, הרי זה מתוך שיקולים הנובעים מן התלמוד עצמו, סוגיות אחרות, או קשיים מינהו וביה, ולכן לא נרתעו גם מהגהות דחוקות ורחקות במקום שסוגיא דעלמא עמדה לנגד עינהם, אבל החוקר מגיה את הטקסט בשל בעיות פילולגיות, לשונאיות, היסטוריות, ריאליות וכו' ואידך זיל גמור].

[אדג]

ובלשון החסידות, העוסק בתורה לשמה מגלין לו רזי תורה. שמחמת יגיעת הנפש והגוף לשם שמים וזיכוכם, הרי נעשתה נשמתו וגופו כלי הראוי לגילוי רזי תורה.

[מעיין]

בענין ההגהות מרבו הגר"א
עי' בזה אריכות במאמרו של הרב דוד יצחקי בישורון ה

[מעיין]

[בשולי הדברים: ההבדל בין חכמינו שהשתמשו לעיתים בפתרונות מעין אלו, לבין חוקרי התלמוד, אינו רק בכמות ההגהות, שזה הבדל חשוב בפני עצמו. אלא חכמינו כאשר הם מגיהים את הש"ס, הרי זה מתוך שיקולים הנובעים מן התלמוד עצמו, סוגיות אחרות, או קשיים מינהו וביה, ולכן לא נרתעו גם מהגהות דחוקות ורחקות במקום שסוגיא דעלמא עמדה לנגד עינהם, אבל החוקר מגיה את הטקסט בשל בעיות פילולגיות, לשונאיות, היסטוריות, ריאליות וכו' ואידך זיל גמור].

כבר דנו פה מענין זה, באשכול בכותר לימוד התורה - עיון בכתבי יד וספרים ישנים

[איש_ספר]

[מעיין. ל"מ שם מאום שקשור למש"כ.]
בש"ק עיינתי בנושא האשכול וראיתי שבב"י יור"ד סי' קצ"א מביא גם הוא דברי הגמ' בנדה בהשמטת 'תטיל למים' בשני המקומות. ומסתבר איפוא שכ"ה בדפוס שעמד לפניו [בד"ו הראשון בדקתי והוא כנוסח הדפוסים. אבל יש לבדוק גם בשני ובשלישי ובעיקר בשרידי דפוסי ספרד שקודם הגירוש אם יש על דף זה, ואין תקליטור עדי נוסח תח"י]

[אליהוא]

ע"י הרב דוד ארנובוסקי ממכון התלמוד הישראלי - http://yadharavherzog.org
נודע לי על כת"י נוסף מהגניזה שם אין במעשה הראשון את המילים תטיל למים, ומישהו הוסיף זאת בין השיטין.
וגם בהמשך מוכח שאין זה אלא תחילת קטע חדש וכדברי הגר"ח.
ואגב ראיתי שלפי"ז תתיישב קו' עצומה שהקשו הסד"ט ועוד אחרונים אמאי אם נמוחו טמאה הא יש מכה ותלינן בה, ולהנ"ל ל"ק כלל דמכה היה רק בעובדא של הרופאים ושם באמת לא תטיל, משא"כ במתני' ופשוט.

[את דברי גוטל הבאתי רק משום דבדברי תשובה מוצאת לו וכהנ"ל, ובאמת שמעולם לא השתכח דרך זו בבית המדרש רק באופנים שבהם מתבקש, ובזה תשובה מוצאת גם למי שטען דאין ביהמ"ד דהיום ממשיכים דרך הגר"א, וזה כמובן הבל דאם הגר"א יכל להגיה שהיו לו הוכחות מכל התורה וכו', ומה שייך זה לדורינו, אמנם ע"פ כת"י וכדומה באמת שייך בזהירות הנדרשת, ואגב גם גדולינו הגיהו לפעמים מפני בעיות היסטוריות וכדומה].

האתר הנ"ל שציינתי ממכון התלמוד הוא רעיון נפלא ואשרי חלקם.