הודעהעל ידי זקן ששכח » א' ינואר 30, 2011 11:41 pm
שמא לכך התכוונת?
זו"ח (רות, מאמר ותלכנה שתיהן אינון נפש וגוף):
שמא דהוו אמרין, מה לחיי בחדוה דילן הכא, ילעון באורייתא בההוא עלמא. א"ל, ברי, זיל מהכא, וקיים תלמודך, דזכאה איהו מאן דאתי הכא ותלמודו בידו. דהא אפילו מלאכי השרת לא יכלין לקרבא ליה. זיל ואמור ליה לרבי חגי, דיגמור תלמודיה, דביום פלוני ייתי הכא.
ואולי לזה?
עמק המלך (הקדמה מהרב המחבר):
פירוש הרשב"י ע"ה היה מגלה לתלמידיו כל האדרא זוטא בשעת פטירתו, שלא יבוא לראות פני השכינה ריקם. דאמרי התם 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', כאמרם ז"ל, 'עד דנהדור תלמודאי' [כתובות ע"ז ב'], שאותה שעה היא עת פטירת האדם להעלות מיין נוקבין עד קצה גמר תיקונו, ולא יסלק בגריעו ובפגימו.