פורום אוצר החכמה

אישצפת כתב:אם אינני טועה גם בספר מאה שערים לרבי אליהו קפשאלי מביא קטעי ספר הזהר שאינם בנדפס לפנינו.

שבע כתב:מאמר זהר שלא ראה אור בדפוסי הזוהר למהדורותיו!

מחצד חקלא כתב:אך לגופו של דבר יש להעיר,
א. כת"י טורנטו הנ"ל וכן בחלק גדול של כתבי היד של הזוהר, ישנם קטעים רבים שלא נדפסו. ואין לדבר סוף.
אם נדפיס את כל אותם קטעים, יש לשער שהזוהר יכפיל את עצמו.

בריושמא כתב:ובכתבי היד יש עוד כהנה וכהנה.
ולמה לרשום לקט, שכחה ופאה כאשר עומרים שלמים ניצבים לפנינו?

ר' יהודה ור' יוסי הוו אזלי באורחא, אקדימו למיפק מכפר כובסין בצפרא.

א'מר ר' יהודה לר' יוסי: ניתיב הכא בהאי אתר דאלין עשבין דריחין טבין, דהא נפשאן דבני נשא אתהנן בריחא, ולא עוד אלא ריחא דצפרא עד לא אכיל בר נש ולא שתי - על ריחא אתהני נפשא.

יתבו,

כיון דאתהנו - ר' יוסי בריך אריחא.

אמר לו ר' יהודה: לא יאות ברכת, בגין דלא ידעת ממאן נפק ריחא, ולא עוד אלא דלאו ריחא חדא איהו, כמה ריחין אינון מתבלבלן דא עם דא, ותו דלא הוה תלוש בידך.

א'מר ר' יוסי: שפיר קאמרת, והכי הוא, ריחא דמוצאי שבת הא תנינן דבגין קיומא דערטירו דנפשא על ההיא נשמתא יתירא דאזלת וסלקא לעילא. האי נשמתא מאן אתר נפקת, ולאן אזלת, ומה אתעביד מינה.

אמר ליה:

וגרסינן בפסיקתא מאמר חשוב מאוד על זה הענין. א”ר יצחק. אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתה בידי שמים [לשמים]. מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. ולכן כתב בעל הזוהר שראוי שיגדל אדם תרנגולים וחתולים בתוך ביתו וכדומה, שאם נגזרה גזירה על חטא שחטא בעל הבית. או על א' מהבית שימות. שלפעמים הב”ה מרחם ומחליף נפש תחת נפש.

והאגור (סי' לו) כתב וזה לשונו ואני המחבר מצאתי בספר הזוהר בפרשת פינחס מאמר דרבי שמעון בן יוחאי דאין לברך על שניהם אלא ברכה אחת וזה לשונו אמר רבי שמעון תפילין אינון על מוחא לקבל זכור ותפילין דדרועא שמאלא על לביה לקבל שמור ומה זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו אף הכא ברכה אחת לתרווייהו ולא צריך לאפרשא בשהייה בעלמא בין דא לדא כמה דאוקמוה ואני תמהתי על הני רברבי החולקים על רבי שמעון בן יוחאי אם היה שידעו מאמר זה ומכל מקום העולם נוהגים לברך שתים עכ"ל.
ואיני יודע למה תמה על זה יותר מכמה דינים שמצינו שכתב רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר היפך ממסקנא דתלמודא ואין הפוסקים כותבים אלא מסקנא דתלמודא וטעמא משום דאפילו אם היו יודעים דברי רבי שמעון בן יוחאי לא הוו חיישי להו במקום דפליג אתלמודא דידן והמפרשים דלעולם צריך לברך שתים משמע להו דבהדיא קאמר תלמודא הכי ולפיכך פסקו כן כל שכן שבימי הפוסקים עדיין לא נגלה ספר המאור הקדוש בעולם ועוד שאין המאמר ההוא מכריע שלא לברך אלא ברכה אחת דהא אפשר דאיהו נמי סבר דמברך שתים ומה שכתב אף הכא ברכה אחת לתרווייהו היינו לומר דברכת להניח קאי נמי אשל ראש ומשום הכי אין להפסיק ביניהם:
והרב מהר"י ן' חביב כתב ששמע מקובלים אומרים שמצאו בספר הזוהר שאסור לברך שתים ושהראו לו רבים מהם אותם המאמרים וראה שאין בהם עזר כל כך לקיים מה שאומרים בשמם ושמקובל אחד הראה לו מאמרים שאפשר לקיים מהם שראוי לברך שתים