פורום אוצר החכמה

הפצת המעיינות כתב:

שומר כתב:בענין מה שכתבתי על הגילגולים רמבם יכול להיות שזכרוני מטעה אותי והוא הזכיר את העיקרים שכותב כך כמדומני אולי הרמבם במורה כותב כך לא ידוע לי

לכידה.PNG

רק אני לא מבין את הסוד העמוק הגנוז באייקון הזה?

כנראה שיש שאינם יודעים היכן הגרשיים אז הודעתי מקומו

לשון המהרלבח וכולם חייבים להאמין בזה בלא שום פקפוק וספק שבזה מובן ענין צדיק ורע לו ולא זכיתי לחכמה זאת

מיקומו של הגרשיים - ליד המקש Enter בצד שמאל למעלה

בענין שיטת הדילוגים בתורה עיין הקדמה לבית ישי דרשות דברים נחרצים בעד השיטה שמוכיחה את אמיתות התורה גם הרב ויסמנדל כתב על זה והגרש משבח את עבודתו המופלאה של תלמידו המדען דורון ויצטום מחבר הספר המימד הנוסף וצופן בראשית . שמעתי שיש מתנגדים לזה ואומרים שגם על ספר טלפונים השיטה יכולה לעבוד לא יודע נאמנים עלי דיברי הגרש גם הרב שמואל יניב והרב גינזבורג מחבד כתבו ספרים על זה

צ"ל הגר"ש
צ"ל מחב"ד

נזכרתי בפנינה נוספת מה שכתב הגרא בהלכות מכשף בשוע על הרמבם הפילוסןפיה הארורה הטעתה את ליבו הרב צוקרמן ממרכז אמר של רצה ללמוד גרא יותר והלך לרב צבי יהודה ואמר לו קבלתי מאבא שקיבל מהנציב שהגרא הזה מזויף ונכנס עי המשכילים . אמר הגרש פישר שהגרא הזה אמת ויציב

הרב יצחק ראצבי אמר לי שהמקובלים יגידו לך שהרמבם לפי שורש נשמתו לא היה צריך לדעת קבלה נדמה לי שהמגדל עוז אומר דהרמבם לא ידע קבלה

מה הבעייה עם המרכאות " ? אולי אפשר לעזור לך

אני ישתדל

בענין מה שכתב הגרש על ויזל המשכיל המזוהם ראיתי ספר של ויזל יין לבנון בהוצאת ישיבת ההסדר ראשון לציון עם הקדמה של הרב צוריאל ממקורות רבים להכשיר את ויזל ומביא מהגרש פישר עדות שהוא ראה את המשגיח ר חצקל מעין בספריו של ויזל וצע

שומר כתב:אני ישתדל

אשתדל.

לגבי הגרשיים.

יתכן שהרב ר' שומר הי''ו רואה את הקלדת הגרשיים כמעכבת את שטף כתיבתו עקב הצורך ללחוץ בו זמנית גם על SHIFT.
ולכך עצתי הנאמנה תחת ללחוץ על מקש הגרשיים בחדא מחתא עם מקש הSHIFT, אפשר ללחוץ פעמיים על מקש הגרש הבודד (המצוי בחדא מחתא עם הW) וליצור גרשיים אגב שיטפיה בלי להאט את קצב ההקלדה.

פרנקל תאומים כתב:לגבי הגרשיים.

יתכן שהרב ר' שומר הי''ו רואה את הקלדת הגרשיים כמעכבת את שטף כתיבתו עקב הצורך ללחוץ בו זמנית גם על SHIFT.
ולכך עצתי הנאמנה תחת ללחוץ על מקש הגרשיים בחדא מחתא עם מקש הSHIFT, אפשר ללחוץ פעמיים על מקש הגרש הבודד (המצוי בחדא מחתא עם הW) וליצור גרשיים אגב שיטפיה בלי להאט את קצב ההקלדה.

לפורום זה לא יפריע אם ינהג בדרך הנ"ל. אבל אם רוצה להדפיס חידושי תורה כמדומני שפעמיים גרש הוא רווח גדול יותר מגרשיים.

מישהו יודע כיצד ניתן להשיג את אור ד' שבהוצאת הרב?
האם רק דרך הרב עצמו (בעז"ה כשיחלים בקרוב)? א"כ, יש איזה טלפון?

מדבר קדש כתב:מישהו יודע כיצד ניתן להשיג את אור ד' שבהוצאת הרב?
האם רק דרך הרב עצמו (בעז"ה כשיחלים בקרוב)? א"כ, יש איזה טלפון?

כמעט אזל מהשוק. (יתכן שבקרוב תודפס מהדורה חדשה). בינתיים ככל הידוע לי נשארו עדיין עותקים בודדים בבית מו"ר הגר"ש שליט"א (הקבלן 13, הר נוף), תשאל שם אם עוד לא נגמר להם.

אישצפת כתב:

פרנקל תאומים כתב:לגבי הגרשיים.

יתכן שהרב ר' שומר הי''ו רואה את הקלדת הגרשיים כמעכבת את שטף כתיבתו עקב הצורך ללחוץ בו זמנית גם על SHIFT.
ולכך עצתי הנאמנה תחת ללחוץ על מקש הגרשיים בחדא מחתא עם מקש הSHIFT, אפשר ללחוץ פעמיים על מקש הגרש הבודד (המצוי בחדא מחתא עם הW) וליצור גרשיים אגב שיטפיה בלי להאט את קצב ההקלדה.

לפורום זה לא יפריע אם ינהג בדרך הנ"ל. אבל אם רוצה להדפיס חידושי תורה כמדומני שפעמיים גרש הוא רווח גדול יותר מגרשיים.

אפשר לעשות חיפוש והחפלה אח"כ

איש פלוני כתב:

מדבר קדש כתב:מישהו יודע כיצד ניתן להשיג את אור ד' שבהוצאת הרב?
האם רק דרך הרב עצמו (בעז"ה כשיחלים בקרוב)? א"כ, יש איזה טלפון?

כמעט אזל מהשוק. (יתכן שבקרוב תודפס מהדורה חדשה). בינתיים ככל הידוע לי נשארו עדיין עותקים בודדים בבית מו"ר הגר"ש שליט"א (הקבלן 13, הר נוף), תשאל שם אם עוד לא נגמר להם.

ספר אור ה' מהד' הגרש'פ גם ברשת כאן:

http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=153

בביתו וודאי נשארו לפחות כעשרים עותקים של אור ה' (מי שהגיע לשם פעם להתפלל בשבת במניין של הרב רואה אותם),ונראה שהם למכירה

שמעתי מהגרש שהוא עשה שינוים מסוימים בספר מדעתו ואמר שבאקדמיה יכעסו עליו שהוציא ספר בלי ציון שינוים וכדומה

שומר כתב:שמעתי מהגרש שהוא עשה שינוים מסוימים בספר מדעתו ואמר שבאקדמיה יכעסו עליו שהוציא ספר בלי ציון שינוים וכדומה

רש"ז הבלין סיפר על ויכוח שהיה ביניהם בנושא, ואולי כוונתו של ר"ש פישר לוויכוח זה.

שומר כתב:שמעתי מהגרש שהוא עשה שינוים מסוימים בספר מדעתו ואמר שבאקדמיה יכעסו עליו שהוציא ספר בלי ציון שינוים וכדומה

לא מדעתו אלא ע"פ כ"י. אלא שבהחלטה איזה שינויים להכניס ובאיזה נוסח לבחור בכל מקום - סמך על שיקול דעתו.

דהיינו - בחר לערוך מהדורה אקלקטית [לי זכור שבזמנו כשעסק בכך אמרו שהגיה גם מדעתו, כמו שכתב הרב שומר]. ככל הזכור לי טענתו העיקרית של רש"ז הבלין היתה שהגיש את הספר כספר החתום בלא מנגנון של חילופי נוסחאות והסבר לבחירת הנוסח.

גביר כתב:דהיינו - בחר לערוך מהדורה אקלקטית [לי זכור שבזמנו כשעסק בכך אמרו שהגיה גם מדעתו, כמו שכתב הרב שומר]. ככל הזכור לי טענתו העיקרית של רש"ז הבלין היתה שהגיש את הספר כספר החתום בלא מנגנון של חילופי נוסחאות והסבר לבחירת הנוסח.

אכן אקלקטית, וכדבריך ע"כ ביקר אותו הבלין. ולפי מה שזכור לי שאמר לי הגר"ש הנושא היה בעיקר קטע אחד מסוים, אותו הגיה גם ע"פ ההגהות שבכ"י פירנצה (עליהן כתב הרוי בקרית ספר, נה ד (תשם) 794-801).
.

זכור לי שאמר שהיה כתוב העיבור ולא היה מובן ושינה לעכור

מרחביה כתב:

גביר כתב:דהיינו - בחר לערוך מהדורה אקלקטית [לי זכור שבזמנו כשעסק בכך אמרו שהגיה גם מדעתו, כמו שכתב הרב שומר]. ככל הזכור לי טענתו העיקרית של רש"ז הבלין היתה שהגיש את הספר כספר החתום בלא מנגנון של חילופי נוסחאות והסבר לבחירת הנוסח.

אכן אקלקטית, וכדבריך ע"כ ביקר אותו הבלין. ולפי מה שזכור לי שאמר לי הגר"ש הנושא היה בעיקר קטע אחד מסוים, אותו הגיה גם ע"פ ההגהות שבכ"י פירנצה (עליהן כתב הרוי בקרית ספר, נה ד (תשם) 794-801).
.

דומני שהביקורת אינה על עצם האקלקטיות אלא בעיקר על כך שהדברים מוגשים לפני הקורא כספר החתום ללא הסברים ונימוקים להכרעות הטקסטואליות, ואאל"ט גם על העדר עזרי התמצאות.

בס"ד יצא לאור קובץ חדו"ת אהל לאה לרגל יום היאר צייט השני של הרבנית מרת לאה פישר ע"ה, אשת חבר למורינו הגאון רבי שלמה פישר שליט"א.
מצ"ב תוכן הענינים
ניתן לקנותו בבית מו"ר הגר"ש שליט"א, או ליצור קשר במייל של מכון בית ישי beitishai@gmail.com‏

ספרן כתב: ספר אור ה' מהד' הגרש'פ גם ברשת כאן:
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=153

הספר נמצא שם ללא רשות למרות שהזכויות שייכות לגר"ש פישר שליט"א.

בע"ה אשתדל מכאן והלאה להעלות מדי יום חמישי-שישי קטע ד"ת קצר לפרשת השבוע מתוך ספר בית ישי על פרשיות התורה שנמצא כעת בעריכה
-
ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת (יח, כא).
אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע – ד' מדות אלו כנגד ד' כתות שאינם מקבלות פני שכינה כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע (סוטה מב.). אנשי אמת כנגד שקרנים, יראי אלקים כנגד לצים שהליצנות פריקת עול יר"ש. אנשי חיל כנגד חנפים שהם תקיפים ואין מחניפין לרשעים. ושונאי בצע כנגד מספרי לה"ר שקבלת לה"ר הוא כענין בצע וכמשאה"כ (יהושע ט' י"ד) ויקחו מצידם ופירש"י רש"י קבלו דבריהם שצדום בפיהם וכו'.

כ"כ הגר"א בביאורי אגדות לב"ק סוף הקטע הראשון. אך הוא רק אומר שד' אלו כנגד ד' אלו ולא מסדר שם מי כנגד מי.
ועיין גם ברש"י על אתר שכתב שאנשי חיל הם עשירים שא"צ להחניף.

וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא,יד).
וכי יזיד איש, איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע (סנהדרין ס"ט).
דריש לי' מל' ויזד יעקב נזיד. ובאמת שורש לשון זדון הוא מל' בישול שמתבשל במוחו מחשבת און וכה"א בפ' שופטים אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי פי' יערוך ויתבשל בעשתונותיו מחשבת און. וכן כאן וכי יזיד איש יחבול תחבולות על רעהו להרגו בערמה וכן כל כיו"ב.
[מתוך ספר בית ישי פרשיות שעתיד לצאת בעז"ה בקרוב]

ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף (כא,יא).
ויצאה חנם ללמדך שתצא בסימנים כו' אין כסף לרבות יציאת בגרות (רש"י).
ברא"ם תמה ע"ז שזה היפך מל' הגמ' (קידושין ד' א') דיצאה חינם אילו ימי בגרות אין כסף אילו ימי נערות.
ונראה דהגמ' לא אמרה אלא שאילו כתב ויצאה חנם לחוד הוה ידעינן בגרות ועכשיו דכתיב גם אין כסף מרבינן נמי נערות אבל השתא דכתיב באמת תרווייהו ניח"ל לרש"י לפרושי דויצאה חנם קאי אנערות ואין כסף אבגרות.
והענין, דהנה שאני יציאה דבגרות מדנערות דיציאה של בגרות אינה בתורת הפקעה שקונה את עצמה כדרך הקנין בנערות אלא עיקר המכירה אינו יכול להיות על יותר מבגרות שהרי אין לו זכות לאב יותר ואינו בעלים עליה, משא"כ בנערות הרי עדיין האב בעלים עליה. והיתה המכירה יכולה להיות חלה גם על זמן זה אלא שהוא דין יציאה וקנין שסימנין מוציאין. [ומ"ש בגמ' קו' מכורה כדי יוצאה וכו' אי"ז אלא קו' אבל לא מחמת שא"א להיות נתפס בה שפחות אחר גדלותה]. וזה נרמז בגוף הפסוק דדרשינן ויצאה חנם אלו ימי נערות דהוי יציאה. אין כסף אלו ימי בגרות פי' דזה אינו דין יציאה אלא דאז שוב אין כסף ושוויות לאביה בה ולא שייכא בה עוד שפחות.
[מתוך ספר בית ישי פרשיות שעתיד לצאת בעז"ה בקרוב]

איש פלוני כתב:וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא,יד).
וכי יזיד איש, איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע (סנהדרין ס"ט).
דריש לי' מל' ויזד יעקב נזיד. ובאמת שורש לשון זדון הוא מל' בישול שמתבשל במוחו מחשבת און וכה"א בפ' שופטים אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי פי' יערוך ויתבשל בעשתונותיו מחשבת און. וכן כאן וכי יזיד איש יחבול תחבולות על רעהו להרגו בערמה וכן כל כיו"ב.
[מתוך ספר בית ישי פרשיות שעתיד לצאת בעז"ה בקרוב]

חובה לציין לרש"י על הפסוק 'אשר זדו עליהם'.

ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת (כה, יח).
כתב רבינו בחיי וז"ל, מה שהזכיר בציווי ועשית שנים כרובים זהב, ולא אמר שני. בעבור כי שני לשון השויה כמו שני לוחות העדות. שני כבשים, שני השעירים (עיין יומא ס"ב ב') ולכך הוצרך לומר שנים כי חלוקים הם בענינם, זה זכר וזו נקבה. וכן כתבו המנחה בלולה וההעמק דבר. ותמה ע"ז בספר תורה תמימה, שהרי באותה סוגיא בגמ' יומא (ס"ב ב') מה ת"ל שנים שיהיו שניהם שווין.
ונראה לאמרה בלשון אחרת, דהנה בפרשת שופטים (י"ז ו') כתיב על פי שנים עדים וגו' יומת המת. ולהלן (י"ט ט"ו) הוא אומר, על פי שני עדים וגו' יקום דבר. ונראה לבאר עפ"ד הגר"ח הלוי ז"ל בכתביו בחידושי מס' כתובות, דחלוקין דיני ממונות מדיני נפשות, דבד"מ יש על כל אחד מן העדים שם עד, אלא דגזה"כ דבעינן שנים, משא"כ בד"נ, עד אחד אין עליו שם עד כלל. ולפ"ז א"ש השינוי, דהנה הפרשה הראשונה מיירי בד"נ, כדכתיב יומת המת. ואילו הפרשה השניה מיירי בד"מ, והנה בד"מ כתיב שני עדים, פי', שכל אחד מהם נקרא עד, ובעינן שני עדים, משא"כ בד"נ שע"א אין עליו שם עד כלל, אפסקיה קרא ואמר, ע"פ שנים עדים, כלומר, שנים, שני אנשים, שביחד נעשים עדים ודו"ק.
וה"נ הכא, אילו נאמר שני כרובים, היה במשמע שכל אחד מהם יש עליו שמו, אבל עכשיו שנאמר שנים כרובים, משמע, שכל אחד לבדו עדיין אין עליו שם כרוב, אלא דוקא בהתחברותם יחד אזי חל עליהם שם כרובים, שאז נשלמת צורתם. והיינו, משום שאחד מהם זכר והשניה נקבה, שנמצאת צורתן נשלמת רק בהתחברם יחד. ולפ"ז ל"ק קושית התורה תמימה.
[מתוך ספר בית ישי על פרשיות התורה].

א"כ למה נאמר בויקהל "ויעש שני כרבים זהב"?
רבנו בחיי יישב זאת לדרכו, שבא לומר שמצד שני הם שוים בזהב ובאחדות.
וי"ל כן גם לפי דרך הרש"פ בבית ישי דרוש מז (מההערה שם לקוח הקטע הנ"ל) שבארון היו ב' ענינים: א. מקום ללוחות, ואז הכפורת והכרובים טפלין לו. ב. חיבת הקב"ה לישראל המתבטאת בכרובים כזו"נ, והלוחות והארון הם המסייעים והגורמים לזה.
והנה מצד הענין הב' אכן אין השם כרובים נשלם אא"כ יהיו 'שנים' וכמובא לעיל, אך מצד הענין הא' שהוא מדיני צורת הכלי י"ל שכ"א שמו עליו בפ"ע, אף שמעכבין זא"ז, וע"כ נאמר גם 'שני' וגם 'שנים'.

איש פלוני כתב:ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת (כה, יח).
כתב רבינו בחיי וז"ל, מה שהזכיר בציווי ועשית שנים כרובים זהב, ולא אמר שני. בעבור כי שני לשון השויה כמו שני לוחות העדות. שני כבשים, שני השעירים (עיין יומא ס"ב ב') ולכך הוצרך לומר שנים כי חלוקים הם בענינם, זה זכר וזו נקבה. וכן כתבו המנחה בלולה וההעמק דבר. ותמה ע"ז בספר תורה תמימה, שהרי באותה סוגיא בגמ' יומא (ס"ב ב') מה ת"ל שנים שיהיו שניהם שווין.
ונראה לאמרה בלשון אחרת, דהנה בפרשת שופטים (י"ז ו') כתיב על פי שנים עדים וגו' יומת המת. ולהלן (י"ט ט"ו) הוא אומר, על פי שני עדים וגו' יקום דבר. ונראה לבאר עפ"ד הגר"ח הלוי ז"ל בכתביו בחידושי מס' כתובות, דחלוקין דיני ממונות מדיני נפשות, דבד"מ יש על כל אחד מן העדים שם עד, אלא דגזה"כ דבעינן שנים, משא"כ בד"נ, עד אחד אין עליו שם עד כלל. ולפ"ז א"ש השינוי, דהנה הפרשה הראשונה מיירי בד"נ, כדכתיב יומת המת. ואילו הפרשה השניה מיירי בד"מ, והנה בד"מ כתיב שני עדים, פי', שכל אחד מהם נקרא עד, ובעינן שני עדים, משא"כ בד"נ שע"א אין עליו שם עד כלל, אפסקיה קרא ואמר, ע"פ שנים עדים, כלומר, שנים, שני אנשים, שביחד נעשים עדים ודו"ק.
וה"נ הכא, אילו נאמר שני כרובים, היה במשמע שכל אחד מהם יש עליו שמו, אבל עכשיו שנאמר שנים כרובים, משמע, שכל אחד לבדו עדיין אין עליו שם כרוב, אלא דוקא בהתחברותם יחד אזי חל עליהם שם כרובים, שאז נשלמת צורתם. והיינו, משום שאחד מהם זכר והשניה נקבה, שנמצאת צורתן נשלמת רק בהתחברם יחד. ולפ"ז ל"ק קושית התורה תמימה.
[מתוך ספר בית ישי על פרשיות התורה].

לכאורה כן דברי השפ"א בליקוטים

פ' תצוה

המפרשים הביאו טעמים אמאי לא נזכר שמו של משה בפרשה. ונראה הענין כי בפרשה זו מסופר על גדולת אהרן וכניסתו לכהונה שבאמת היה זה שייך למשה כמשארז"ל ואין זה ד"א להזכיר שמו על הקללה.

---

והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש (כח, ה).
ב"ב (ח, א) אין עושין שררה על הציבור פחות משנים. מנא הני מילי, אמר רב נחמן אמר קרא והם יקחו את הזהב.
וכתב הרש"ש וז"ל לכאו' זהו דכתיב ג"כ בעשייה (לו, ג) ויקחו מלפני משה את כל התרומה וגו' וא"כ מאי שררותייהו כיון שלא לקחו רק את אשר כבר הורם ואולי דס"ל להש"ס דעל בגדי כהונה דכתיב בהאי קרא הם בעצמם גבו את התרומה מבנ"י וכ"מ מפרש"י שם עכ"ל.
ויעויין ברמב"ן שכתב וז"ל והם יקחו את הזהב הנה כל הצוואות עד כאן היה במשה עצמו, ועשית תעשה ועתה ציוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים ולכן אמר והם יקחו את התכלת ואת הזהב שיקבלו הנדבה מן הצבור ויעשו בה את הבגדים והטעם לאמר שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה כי נאמנים הם כענין שנא' (מלכים ב' יב טז) ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים.
וכאשר נאמר בבגדים ה"ה בכל מלאכת המשכן כי ביום הראשון בלבד כתיב (ל, ג) ויקחו מלפני משה וגם הוא שלא בחשבון לקחו הכל מלפניו ובשאר הימים הביאו אליהם ולכך כתיב מרבים העם להביא כי להם היו מביאים לא שיתנו למשה והוא ישקול על ידם וכו' עכ"ל.
ונראה לקיים דברי הרש"ש עפמש"כ במק"א בענין שלא מצינו בפרשת פקודי שנתן משה חשבון אלא רק על הכסף והנחושת ולא על הזהב כי הזהב לא היה רק לכלי שרת אלא גם לבגדי כהונה והתרומות לבגדי כהונה לא הביאו למשה שע"ז היה ציווי מיוחד והם יקחו את הזהב ואת התכלת וגו'.
והטעם נראה משום דלא יאה למשה לאסוף תרומות לזה אלא לכלי השרת ולכך לא מסר משה רבינו חשבון מזה דמסר חשבון רק על מה שהוא גבה בעצמו אבל האנשים לא חשדו אותם כי באמונה הם עושים ופשוט.
ויעויין בפנים יפות דכתב להוכיח דמשה קיבל התרומות אף בשאר ימים ודלא כהרמב"ן מהא דילפינן בשבת (צו, ב) אישמע הוצאה מקרא ויעבירו קול במחנה וכו' משה היכא יתיב במחנה לויה דהוי רה"ר לא תפיקו מרה"י דידהו למחנה לויה דהוא רה"ר ואי נימא שהיו מביאין לאומנין עצמם ליכא רמז מהכא לאיסור הוצאה מרה"י לרה"ר ודבריו תמוהין דיעוין שם בתוס' ובשאר ראשונים ובמ"מ (פי"ב שבת הל' ח) דמוכח דמוחקין כל מה שכתוב משה היכא יתיב דאפי' את"ל שלמשה הביאו למאי איצטריך לומר דמשה במחנה לויה היה הא גם מחנה ישראל היה רה"ר ומיד שהוציאו מאוהליהם למחנה הוי הוצאה ועוד שבאמת מחנה לויה היה בתוך מחנה ישראל ועוד דקודם שהוקם המשכן עוד לא הובדלו הלויים ולא הותקנו המחנות ורק בשנה שניה לאחר המנין הותקנו המחנות ועוד דבשעת נדבת המשכן היה משה מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וע"כ גירסא זו טעות היא ועיין בירושלמי פ"ק דשבועות דכתב מנין שהוצאה מלאכה וכו' נמנעו העם מלהוציא מבתיהם וליתן לגזברין ומוכח כהרמב"ן ואכמ"ל.

-
[מתוך ספר בית ישי על פרשיות התורה שיצא לאור בעז"ה בקרוב]

גביר כתב:

מרחביה כתב:

גביר כתב:דהיינו - בחר לערוך מהדורה אקלקטית [לי זכור שבזמנו כשעסק בכך אמרו שהגיה גם מדעתו, כמו שכתב הרב שומר]. ככל הזכור לי טענתו העיקרית של רש"ז הבלין היתה שהגיש את הספר כספר החתום בלא מנגנון של חילופי נוסחאות והסבר לבחירת הנוסח.

אכן אקלקטית, וכדבריך ע"כ ביקר אותו הבלין. ולפי מה שזכור לי שאמר לי הגר"ש הנושא היה בעיקר קטע אחד מסוים, אותו הגיה גם ע"פ ההגהות שבכ"י פירנצה (עליהן כתב הרוי בקרית ספר, נה ד (תשם) 794-801).
.

דומני שהביקורת אינה על עצם האקלקטיות אלא בעיקר על כך שהדברים מוגשים לפני הקורא כספר החתום ללא הסברים ונימוקים להכרעות הטקסטואליות, ואאל"ט גם על העדר עזרי התמצאות.

הגיע אלי עכשיו התרגום האנגלי הראשון של ספר אור ה' - Light of the Lord (or Hashem) / Hasdai Crescas ; Translated with introduction and notes by Roslyn Weiss
בהוצאת Oxford University Press 2018
בהקדמתה [שם עמ' 14 בסוף העמוד] מציינת המתרגמת [איני יודע מיהי] שמהדורת הרב שלמה פישר שמשה בסיס ראשוני לתרגומה, היא גם השוותה אותה לדפוס ראשון [פיררה 1555] לדפוס וילנה 1905 ולכתבי יד פלורנץ ווינה והעירה על השינויים בהערות.

שומר כתב:כמו כן יש ספר שהוא הוציא לאור מכתבים אני לא זוכר את שמו

נחלת יצחק: מסודר מכתבי הרב הגאון המפורסם רבי יצחק צבי סעמיאטיצקי ז"ל (הנודע בעולם הישיבות בשם ר' זיידל טיקטינר) ר"מ דישיבת תורת אמת בלונדון (ל' השער) שנפטר בפתאום טרם עת, כמדומה בשנת תשי"ד. היה מגדולי האריות של ישיבת מיר. כנראה שהגר"ש התבקש מאת הגרא"י ממיר לערוך ספר מרשימותיו אשר לא הכין לדפוס. סגנונו שונה לחלוטין מאשר של הגר"ש, והגר"ש מודה בהקדמה לאחרית דבר שעשה בהם כבתוך שלו, אך, כפי שהבנתי (וכפי שמתבקש, לדעתי), המשפחה התאכזבו מזה. הגר"ש הכניס שם מערכה שלימה (28 דפים!) משלו באגדה: "פלפולה של תורה", כ'אחרית דבר'.

על הגאון הנ"ל ראוי שתוקדש אשכול לכבודו לספר לדור אחרון קצת ממעשי תקפו וגבורתו: במיר, באנגליה, בצפון אפריקה, ובארגנטינה. יבואו היודעים ויפתחו אשכול, לתועלת ציבור הקוראים.

פ' כי תשא

ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה (לב, יא).
וצ"ב דלא מצינו בכה"ת לשון 'אלקיו' גבי משה.
והנראה בזה דהנה קודם לכן כתיב ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול והיינו דהבטיחו הקב"ה שהוא לא יהיה לו הפסד מהכליה שאעשה ח"ו בבנ"י, אבל באמת היה למרע"ה הפסד מזה דהא משה היה מלך וכמש"כ ויהי בישורון מלך וכתיב לפני מלוך מלך לבנ"י ואילו כשיכלו הרי אין מלך בלא עם.
וז"ש לו משה ויחל משה את פני פני ה' אלוקיו דאמרינן בהוריות (יא, א) איזהו נשיא זה מלך שנא' מכל מצות ה' אלוקיו מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו. ולכך הדגיש משה רבינו ה' אלוקיו בתפילה זו, דהתפלל בהיותו מלך ואם יכלו ישראל הרי יאבד מלכותו.

[מתוך ספר בית ישי על פרשיות התורה]

פ' ויקהל

והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן (לה, כז).
בתיב"ע איתא שהעננים הביאו את אבני השהם והמילואים מנהר פישון ואת הבושם והשמן הביאו מגן עדן וצ"ב אמאי לא הביאו גם את האבנים מג"ע. והנראה עפמ"ש בילקוט ראובני פ' תצוה וז"ל השלשה אבנים שבדגל מחנה דן, לשם שבו ואחלמה, אינן בג"ע שהרי ביחזקאל כ"ח י"ג לא חשב אותם כי דן נקרא נחש וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ומעתה א"ש דלא יכל להביא כל האבנים מג"ע דהא חסר בג"כ לשם שבו ואחלמה. ומה שהביאום מנהר פישון נראה דהוא ע"פ הכתוב בבראשית על נהר פישון שם הבדולח ואבן השהם.

ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא (לו, ו).
ובשבת (צ"ו ב') ילפינן מהאי קרא לאיסור הוצאה דלא תפיקו ותיתו מרה"י דידכו לרה"ר.
התוס' בשבת (ח' ב') הקשו מ"ש מגרר כיס דהוי עקירה מזירזא דקני דרמי וזקפיה דלא הוי עקירה. והראשונים במס' כתובות בשם הראב"ד כתבו לחלק בין מוציא מרה"י לר"ה למעביר ד"א ברה"ר דבמוציא מרה"י לר"ה עקירת הרשות הוי עקירה וע' ס' תוצאות חיים מה שהאריך בזה, וכל דבריו בזה ל"נ. אלא נ' הביאור בזה. דענין עקירה מתיחס למקום. והנה ברשות אחת יש כמה מקומות כגון בעוקר חפץ מע"ג קרקע הנה אע"פ שהחפץ נשאר באותה רשות מ"מ כבר נעקר ממקומו וכגון מפנה מזוית לזוית וכדו'. ובזה דעת הראב"ד דהמקום אינו אלא חלק מהרשות אבל א"א למקום אחד לכלול ב' רשויות כיון דרשות ענין כולל הוא למקומות, נמצא א"כ בעקירת רשות ע"כ ממילא נעקר כבר החפץ ממקומו ופשוט.

[מתוך ס' בית ישי פרשיות שי"ל בעז"ה בקרוב]