מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

יוסף מוקיר שבת

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
שכן טוב
הודעות: 12
הצטרף: ד' מאי 23, 2018 3:01 pm

יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי שכן טוב » ד' מאי 30, 2018 7:56 pm

מהו המקור לסיפור על יוסף מוקיר שבת כפי שהעולם מספר?

סמל אישי של המשתמש
חלמישצור
הודעות: 2513
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 11:55 am
שם מלא: צוריאל חלמיש

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי חלמישצור » ד' מאי 30, 2018 8:11 pm

שבת קיט, א

עובדיה חן
הודעות: 1819
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי עובדיה חן » ד' מאי 30, 2018 8:14 pm

יש לציין שיש מערבבים את זה על ערב יום כיפור.

שברי לוחות
הודעות: 2097
הצטרף: ג' ינואר 29, 2013 5:40 am
מיקום: ניו יורק

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי שברי לוחות » ד' מאי 30, 2018 8:17 pm

עובדיה חן כתב:יש לציין שיש מערבבים את זה על ערב יום כיפור.

זה איתא בטור בשם המדרש

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » א' יוני 24, 2018 12:34 pm

שברי לוחות כתב:
עובדיה חן כתב:יש לציין שיש מערבבים את זה על ערב יום כיפור.

זה איתא בטור בשם המדרש

סיפור דומה, אבל שונה מאוד, וברור שאלו הם שני מעשים שונים.
והם לא היחידים שמצאו יהלומים בדגים. יש לפחות עוד אחד בחז"ל.

אנא עבדא
הודעות: 373
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:02 pm

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי אנא עבדא » ב' יוני 25, 2018 1:49 am

במחילה מכבוד תורתכם. אלו שני סיפורים.
סיפור יוסף מוקיר שבת מסופר בגמרא מס' שבת קיט ע"ב, כנ"ל.
בטור, בהל' ערב יו"כ יש סיפור אחר, ג"כ על 'מוקיר', אבל לא על 'יוסף' ולא על 'שבת', ולא על 'יהלום'!
וז"ל הטור אורח חיים סימן תרד שמביא מדרש:
מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט בא העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך אמר לו חייט אמר לו ולמה קנית דג שוה זהוב בה' זהובים ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו הקב"ה לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו אמר לו א"כ יפה עשית ופטרו והלך לשלום:
ויעויין שם בבית יוסף.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' יוני 25, 2018 9:59 am

אנא עבדא כתב:בטור, בהל' ערב יו"כ יש סיפור אחר, ג"כ על 'מוקיר', אבל לא על 'יוסף' ולא על 'שבת', ולא על 'יהלום'!

הסיפור המלא - בראשית רבה פרשה יא,ד:
אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לי נון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק לה בטימי עד דמטא לשנים עשר דנרין, מה הוות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא, אמר ליה מאן הוא אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה אמר ליה מה חמית חייט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין, א"ל מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה, אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור, מה פרע לו הקדוש ב"ה, הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו.

עזריאל ברגר
הודעות: 12952
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' יוני 25, 2018 10:07 am

עזריאל ברגר כתב:והם לא היחידים שמצאו יהלומים בדגים. יש לפחות עוד אחד בחז"ל.

ב"ב קלג,ב, וברור שזה סיפור שלישי (בנו של יוסי בן יועזר, שקנה דג לאשתו שילדה - לא לעיו"כ ולא לשבת).

לענין
הודעות: 3471
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: יוסף מוקיר שבת

הודעהעל ידי לענין » ה' מרץ 14, 2019 10:58 pm

חכם אחד שלח אלי הדברים, ובקשני לפרסם. הוא ישמח להערות והארות על גבי הפורום [כמובן אין לי שום אחריות לדברים עצמם].

יוסף מוקיר שבת - עיון מחודש בסוגיא

יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא אסקוה אייתוה אפניא דמעלי זבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא.
מקורו של המעשה הוא במסכת שבת קיט,א. על שינויי נוסחאות והשלמות ראה למירסקי בפירושו לשאילתות (חלק א' עמ' ט"ו).

אבקש ברשותכם להתבונן קימעא במעשה זה. יתכן שבס"ד נצליח לשפוך מעט אור על המעשה, ואולי גם לגלות פרטים נוספים על יוסף זה, שמו ייחוסו מקומו ותקופתו.
לא נוכל שלא להכיר טובה למחברת הספר 'יוסף מוקיר שבת' שבזכותה אין ילד שלא מכיר את הסיפור המחנך והמחזק (ראה 'ושם אשה גדולה', פרקים מחייה של הרבנית צפורה רוזנברג ע"ה, בני ברק תשס"ד, עמ' 100), אך דומה כי הודות לכך נקבע בדעתנו הסיפור בצורתו ובתבניתו, כולל ציור כובעו של הגוי הרשע... החובה על המתבגר לחזור ולעיין בתורת ינקותו, להבין ולהשכיל ברבדים נוספים, של פשט ושל עומק, בכדי להגיע לאמיתה של תורה, ולא להשאר ברמה הבסיסית של תינוקות של בית רבן.

תחילה, למה קנה יוסף את הדג? וכי לא היו לו כבר דגים? האם אנו מציירים לעצמנו את יוסף מוקיר שבת חוזר מהשוק ביום שישי בבוקר כאשר בסלי הפלסטיק שלו חסרים הדגים השמנים שכמעט קופצים מן הסל?
רבי יוסף חיים מבבל (בן יהוידע, על אתר) נוקט כי יוסף 'כבר קנה דגים ובשלם, ולא היה צריך לדגים עוד, ורק קנה זה הדג כדי שאלו הציידים לא יתרשלו מלצוד בע"ש (=בערב שבת) כי יראו שזה הדג הוטל לפניהם בלא מכר ולכך קנאו ולא היה שהות ביום לבשלו אלא רק מלחו והניחו עד אחר שבת'. בהקשר לכך יש לציין לדברי בעל 'מדרש עשרת הדברות' (מעשה ה') 'מיהר לתקנו בשביל כבוד השבת'.
על תירוצים נוספים ראה בהרחבה במאמרו של בעז שפיגל (מדוע 'יוסף מוקיר שבי' קנה את הדג?, סיני קל"ג עמ' מ"ד).
אם נתבונן בסוף הסיפור נגלה כי לאחר מעשה פגש יוסף את ההוא סבא שאמר לו 'מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא', נראה אפוא כי לא היה ביד יוסף לקנות את הדג (בשונה מהמסופר כי את שיירי משכורתו השבועית נתן יוסף עבור הדג), והוא הוצרך ללוות לשם כך. מן הסתם על פי דברי חז"ל 'אמר להם הקב"ה לישראל, בני לוו עלי, וקדשו קדושת היום, והאמינו בי, ואני פורע' (ביצה טו,ב).
ננסה להניח, בזהירות כמובן, כי שולחן השבת בעבר לא כלל בהכרח דגים. רצוני לומר, יתכן (ואולי גם יותר מזה) כי התבנית הקבועה של סעודת השבת (חלות+סלטים, דגים, מרק, ובשר עם תוספות) לא היה תקפה בימי קדם [וראיה מוחצת לכך מהגמרא שם 'אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה', מפני מה לא השיב להם רב שיאכלו געפילטע פיש וטושלנט?]. בהחלט יתכן כי באותה השבת לא נכללו הדגים בתפריט השבתי של יוסף, יתכן שבכלל לא היה לו כסף לקנות דגים, ואת שארית פרוטותיו הוציא על קניית שום ובצל, ולמרות זאת קראוהו 'יוסף מוקיר שבי', על שכיבד את השבת בכל יכולתו! אנו מדמיינים את שולחנן של יוסף עמוס יינות משובחים מכל הסוגים, בשרים ועופות שאינם עולים אלא על שולחן מלכים... חז"ל לא גילו לנו מה היה שם, אך מידת כבוד השבת המופלגת של יוסף אמורה להמדד ביחס ליכולתו, ומכיון שאכן יוסף התאמץ מאד וכיבד את השבת הרבה מעבר ליכולתו הכלכלית לכן כינוהו 'יוסף מוקיר שבי'.
הדייגים לא ידעו למי יוכלו למכור את סחורתם בשעה זו שהשבת ממשמשת ובאה, וצרכיה כבר מוכנים בכל בתי ישראל. 'מאן זבין כי השתא' שאלו, התשובה שהשיבו להם בני השוק היתה 'זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי דרגיל דזבין', דהיינו במעשה לשאלה מי יקנה מהם בשעה מאוחרת זו, השיבו להם בני השוק כי יוסף הוא 'רגיל דזבין' - בשעה זו של בין הערבים! הגם שניתן לפרש 'רגיל דזבין' באופן כללי על הנהגתו של יוסף לקנות דברים משובחים לשבת, וכבעל מדרש עשרת הדברות 'חשב הצייד בלבו אלך אצל יוסף מוקיר שבת שרגיל לקנות תענוגין בשביל שבת שמא יקנה זה הדג'. אך לפשוטה של גמרא, כלפי הקושיא מיהו שיקנה דגים בשעה זו, מסתבר מאד כי גם התשובה 'רגיל דזבין' מתייחסת אף היא אל נושא השאלה, ומעתה תתפרש התשובה 'רגיל דזבין', על הנהגתו של יוסף לקנות צרכי שבת בשעה מאוחרת זו! יתכן כי לא תמיד השיגה ידו של יוסף לקנות את כל המעדנים השכם בבוקר, ובמשך היום התרוצץ להשיג ממון בהלואה למען צרכי שבת, עד שפעמים ורק בשעת בין הערבים היה בידו הסכום הדרוש לקניית המעדנים.
גם עכשיו, לא היה בידו לשלם עבור הדג, והוא הוצרך ללוות לשם כך, ועל כך בא תגובתו של ההוא סבא, אליהו הנביא מן הסתם, 'מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא'. במידה כנגד מידה! כשם שהיה יוסף רגיל לקנות מעדנים בשעה מאוחרת זו, למרות הקושי שבדבר, להתרוצץ להשיג מעות ולקנות מאכלים ולתקנם סמוך לשבת, ולא הסתפק במה שהיה מוכן לו כבר, לכן גם התשלום אותו נתן לו ה' היה באופן כזה, של קניה בהולה של ערב שבת בין השמשות, והכנה חפוזה של הדג אותה קנה ממעות ההלואה.

מי היה יוסף?
במסכת בבא בתרא (קלג,ב) אנו למדים על מעשה דומה.
יוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה הוה ליה עיליתא דדינרי קם אקדשה אזיל נסיב בת גאדיל כלילי דינאי מלכא אולידה דביתהו זבין לה ביניתא קרעה אשכח בה מרגליתא אמרה ליה לא תמטייה למלכא דשקלי לה מינך בדמי קלילי זיל אמטייה לגבי גזברי ולא תשיימה את דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא לשיימוה אינהו אמטייה שמוה בתליסרי עליאתא דדינרי אמרי ליה שבע איכא שית ליכא אמר להו שבע הבו לי שית הרי הן מוקדשות לשמים.
שני המעשים זהים עד להפליא. 'יוסף' או 'בנו של יוסף', שניהם קונים דג, מוצאים בו מרגלית, ומוכרים אותו בתליסר עלייתא דדינרי! למרות כי הרב עזריאל ברגר (מחברי מכון הרמב"ם השלם?) סבור כי בודאי לא היה מעשה זה בערב שבת (ראה פורום אוצר החכמה> בית המדרש> יוסף מוקיר שבת), דומני כי אדרבה ראוי לקרב המעשים זה לזה. הסבירות לכך שהמעשה חזר על עצמו בדיוק נמרץ, הוא אפסי. מרגלית בתוך דג אינה דבר שכיח, אלא היא נס מופלג. לנס הזה זכה יוסף מוקיר שבת, ועוד יהודי שטרח עבור סעודת ערב יום הכפורים (בראשית רבה יא,ד). לומר שבנו של יוסי בן יועזר, עליו מעידים חז"ל (!) כי לא היה נוהג כשורה, הלך לשוק לפי תומו ופשוט סתם ככה מצא מרגלית בתוך דג, הוא רחוק מן הדעת.
[ובהערת אגב, בשני המקומות אמרו כי המרגלית נמכרה ב'תליסר עיליתא דדינרי'. מהגמרא בבבא בתרא שמפרטת בדיוק את חלוקת הכסף לשש ושבע, ע"ש, נראה בבירור כי הסכום הוא מדויק. הדברים מתאימים עם דברי התוספות (שבת שם) המפרשים בשם רבינו תם כי 'עיליתא' שם כלי הוא. וראה רש"י 'עליות מלאות דינרי זהב, וגוזמא בעלמא הוא'].
אקדים בעובדה הפשוטה כי חז"ל לא באו לספר סיפורי מעשיות, לתחום זה קמו מחברים שעסקו בו בייחוד בכשרון רב, וחז"ל לא באו להשיג את גבולם... כל מה שמספרים לנו חז"ל הוא לפי מה שראו לספר, ופעמים הרבה שלא השמיעונו אלא את שרצו להשמיע, ואילו את חלקו האחר של הסיפור לא הזכירו כלל. דוגמא חזקה לדבר, הוא סיפורו של חוני המעגל, ואין כאן המקום להאריך.
יתכן אפוא, כי בנו של יוסף בן יועזר, שנקרא אף הוא יוסף כשם אביו [מקורות רבים לכך כי באותה התקופה היה הדבר מקובל ומצוי הרבה, לא אאריך אלא אתכבד להפנות את הקוראים לפורום אוצר החכמה> משפחות סופרים> שם הבן כשם אביו], היה מכבד את השבתות בכל מאודו. פעם אחת, הכין כבר את כל צרכי השבת, אך דגים לא היו בידו. יוסף לא תכנן לקנות דגים לשבת זו. בשעת בין הערבים כאשר באו הדייגים והדג המשובח בידם החליט יוסף כי למרות השעה המאוחרת, ולמרות הטירחה הרבה, ולמרות שלא היה ממון בידו, הוא יטרח וילוה במיוחד כדי לענג את השבת בפינוק מיוחד לאשתו היולדת הטריה [לשם מה אמרו לנו חז"ל 'אולידה דביתהו'? לא מספיק לומר כי סתם כך 'זבן ביניתא']. אין כל סתירה שתי המטרות, והן אדרבה משלימות זו את זו. כשאבא קונה לאמא פיסטוקים לכבוד שבת, זה בהחלט כי הוא רוצה לשמח אותה, אך בסתם יום של חול לא היה קונה זאת, ודאי לא לוה כסף לשם כך.
יוסף עשה שתי מצוות, לוה כסף במיוחד לכבוד השבת, וטרח בשביל אשתו היולדת.
ומשמים זיכוהו במרגלית יקרה, והא והא גרמא ליה. את השכר העצום הוא קיבל על שעינג את השבת, וכך ירש את מזלו של שכנו העשיר, אך העיתוי לכך היה בשעה שקנה את הדג לאשתו - מה שהודגש במיוחד במסכת בבא בתרא. שם מסופר כי אשתו היתה בת לבעל המלאכה שהכין את כתרו של ינאי המלך. וגם כאן מתגלגל הדבר מדה כנגד מדה, אותה האשה עבורה טרח לקנות את הדג, היא שיעצה לו את העצה הנבונה כיצד למכרו. אביה היה עובד במלאכת הכנת כתרו של ינאי המלך, ומחמת זה היתה מבינה בתחום. הגמרא מספרת כי בן זה לא היה נוהג כשורה. יתכן שאם לא כן לא היה בוחר לו בנו של נשיא ישראל את בתו של ינאי שנזרקה בו מינות והרג את כל חכמי ישראל [אא"כ נאמר כי ינאי אחר הוא, וכבר עמדו חכמים על מדוכה זו].
באם כן הוא, ראה מה גדול כחה של השבת, כי המכבדה ומענגה, גם אם מתחילה לא היה נוהג כשורה - סופו שזכה לעשירות רבה ולגילוי אליהו! ומה עשה יוסף מוקיר שבת עם הממון הרב שזכה לו ? הקדיש חציו לשמים!


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים