האבן שע"פ הבאר - אב"ע ויקרא (ה, ז)

[נוטר הכרמים]

באבן עזרא בפרשתנו (ה,ז) ביאר בטעם הבאת עולת העוף בקרבן עולה ויורד ע"י העני, בעוד קרבן העשיר אינו אלא חטאת, וז"ל: והקרוב אלי שהאחד כנגד האימורים והשני חטאת כמשפט. והרמב"ן הביא דברים אלו בשמו וכתב דיפה פירש.

זכינו לדברי תורה עשירים סביבות האבן, מים שחקו אבנים, יחד עם עובדות מענינות, ונביא מעט כדי השג ידינו הדלות.

בהקדמת ספר מקור ברוך להג"ר נחום ברוך גינזבורג כתב בן גיסו המו"ל הגר"ח שטיין שליט"א (ה' יחזקהו וירפאהו), וז"ל: שמעתי מפיו הק' כשביקר פעם את הגאון ר' מאיר שמחה בדווינסק, מצאו שהיה שמח ביותר וזחה דעתו עליו, ואמר לו שזה עתה נתחדש לו דבר נפלא לאמיתה של תורה, וכשנתנמנם קצת ראה בחלומו שבפמליא של מעלה יושבים כל גדולי עולם ומשוחחים ביניהם שחסר עתה בעולם התורה מי שיכוון אל האמת, ועמד הרשב"א ז"ל ואמר שבדווינסק יושב רב אחד ולומד וכיון אל האמת יותר ממני, וזהו שבתשובת הרשב"א סי' רעו נשאל על לשון הגמ' חולין כב, דעולת העוף אינה באה אלא ביום כמו חטאת העוף, ומקשי, ביום, מביום צוותו נפקא, ומשני, סד"א הני מילי חטאת העוף אבל עולת העוף אימא לא, קמ"ל. וזה תמוה דאיך יעלה על הדעת שתהיה כשרה בלילה. וכתב דגירסא משובשת היא ויש למוחקה. והגאון הרב מאיר שמחה פירש זה ע"פ דברי הראב"ע ויקרא (ה,ז) שכתב דהא דחייבה תורה להביא תחת חטאת בהמה חטאת העוף ועולת העוף, זהו משום שבחטאת העוף ליכא אימורין, לכן צריך להביא עולת העוף תחת אימורין של חטאת בהמה, ולזה הוו"א דעולת העוף כשר בלילה כמו אימורין שהרי עיקר הבאתו הוא במקום אימורין וגירסת הגמ' נכונה.

והנה עצם הדבר כבר מובא באור שמח הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ז ה"ג ובמילואים מוסיף גירסת הרשב"א וכותב ושמחתי מאוד שהנחני ה' בדרך אמת. וממעשה זה אנו למדין כמה גדלה שמחתו בהרגישו שכיוון לאמיתה של תורה.

{ואי אפשי בלי תיקון סופרים, בספר החשוב טללי אורות על אתר הביא דברים אלו משם בעל תורה תמימה (!) שנזדמן אצל האו"ש, ונתחלף לו ה'מקורות הברוכים', וזה בא לו כי לא ראה את הדברים ב'מקורם'}.

[נוטר הכרמים]

עוד העירו לפי דברי האב"ע הנ"ל לתרץ קושיית הראשונים על דברי הרמב"ם במורה נבוכים שביאר ענין 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל', שטעם הדבר כי אם יקריב מנחה ויאכלנה הוא בעצמו, הרי זה כאילו לא הקריב דבר, כי יחיד לא יקריב ממנה כי אם הלבונה והקומץ ולא די במיעוט זה, ולכן ישרפו את כולה. והקשו במושב זקנים והטור בפירושו הארוך, הרי בחטאת העוף אין למזבח אלא דמה. וכן הקשה במנ"ח מצוה קלז בהשמטות.

אולם לפי דברי האב"ע הנ"ל הדברים מאירים, דאמנם לזה תכלית הקרבת עולת העוף להוות השלמה לחסרון האימורים בחטאת העוף, ויתכן שהרמב"ם אזיל ג"כ בטעם זה. עי' פרדס יוסף ועוד.

והראני אאמו"ר שליט"א שבמנ"ח מהדורת מכון ירושלים נדפסו הגהות של ר' מאיר שמחה על המנ"ח על הגליון, ושם בצד הקושיה הנ"ל של המנ"ח נכתב: 'לכן אינו בא בלי עולה'. והרי כוונתו מבוארת כנ"ל, והדברים מאירים ושמחים.

[נוטר הכרמים]

יש להעיר על דברי האב"ע הנ"ל, מדבריו התמוהים בפר' תזריע (יב,ז), וז"ל: 'וכן לא הזכיר מליקת חטאת העוף כי הכהן איננו אוכל חטאת העוף'. וצ"ב אם אינו נאכל, לכאורה הוא אינו נשרף, וזה נגד דברי משנה ערוכה בזבחים פ"ו מ"ד: חטאת העוף וכו' אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים. (ועי' מנחות עד,ב), ועכ"פ דבריו סתראי נינהו עם המבואר בדבריו כאן.

[נוטר הכרמים]

בספר ראש גולת אריאל על האמרי אמת מגור ח"א עמ' שכ.

מעשה שישבו גאונים גדולים במסיבה עם רבינו זצ"ל והיו מדברים חידושי תורה. בין הנוכחים היו ר' נתן שפיגלגלאס הי"ד, האדמו"ר מסוקולוב רבי יצחק זליג מורגנשטרן זצ"ל, הגאון ר' מנחם זמבא הי"ד ואחרים. במהלך שיחתם הזכיר רבי מנחם זמבא את דברי ספר החינוך (מצוה קכג) בקרבן עולה ויורד, דעני שהביא קרבן עשיר לא יצא, וכבר תמהו עליו המפרשים (א"ה, הגהות מל"מ על החינוך, וראה כלי חמדה ופרדס יוסף כאן ועוד): הלא משנה מפורשת היא (נגעים יד,יב) במצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא. ניסה ר' מנחם ליישב דברי ספר החינוך בפלפול ובחריפות, והתפתחה בין הגאונים סביבו שקלא וטריא רבתי, זה בונה וזה סותר, הכל מחפשים דרך ליישב את דברי החינוך, ורק רבינו זצ"ל יושב ומחריש מבלי לקחת חבל בויכוחים, רק כשעמד לעזוב את החדר העיר במילים בודדות שצדקו דברי ספר החינוך: 'הלא סוף סוף ליהודי הזה חסר קרבן' ויצא.

השתאו הגאונים לדעת מה היתה כונתו, אמר להם ר' מנחם: התירוץ שאמר הרבי פשוט מאוד, כי החינוך מדבר במביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו, שהדין לעשיר שיביא כשבה לחטאת ולעני שיביא קן שלם אחד לעולה ואחד לחטאת, נמצא שאם הביא העני קרבן עשיר החסיר מלהביא עולה כפי המוטל עליו, אבל המשנה במס' נגעים עוסקת בקרבן מצורע, והוא מורכב משלשה: חטאת, אשם, עולה, הן בעשיר (ג' בהמות) הן בעני (כבש לאשם וב' עופות לעולה וחטאת), א"כ לא החסיר מאומה מהמוטל עליו בהקריבו קרבן עשיר, ולכן המשנה אומרת יצא. והשתומם ר' מנחם זמבא כיצד הבליג רבו ולא מיהר להגיד את התירוץ כשפלפלו שעה ארוכה.

דברים אלו מובאים גם בספר מועדים וזמנים (ח"ח בהשמטות לס' שלו) בשם עד ראיה ששמע זאת מהגר"מ זמבא בשם האמרי אמת, ובספרו טעם ודעת עה"ת פר' תזריע מיישב לפי דברים אלו לשון המקרא בפר' יולדת, יעו"ש.

ומעניין הדבר שבספרו של ר' מנחם זמבא - חידושי הגרמ"ז סי' ל ס"ק ה מובאים הדברים בשם מו"ר זצ"ל כאשר מסתבר שהכוונה לאמרי אמת, מאידך, התירוץ על החינוך כבר מובא בשפ"א יומא מא,ב, וא"כ אולי כוונתו על השפ"א (הגרד"א מנדלבוים -דף על הדף יומא שם).

ברם, לכאורה יש לדון לפי דברי האב"ע הנ"ל שהבאת עולת העוף היא ג"כ במקום חטאת, ובאה כדי כדי להשלים את האימורין, א"כ שוב לכאורה כאשר מביא קרבן עשיר לא חסר כאן קרבן, כי מביא את הקרבן המקורי שהוא חטאת, ושוב ראיתי שכבר העירו כן בספר שחיטת חולין חולין כא,א, ובספר משנת חיים עה"ת ויקרא סי' לה.

אמנם, באמת החינוך עצמו הביא בהמשך דבריו טעם אחר לזה שהעני לא יצא ידי חובתו בכשבה או שעירה 'לפי שאחר שריחם האל ב"ה עליו ופטרו אינו בדין שידחוק עצמו להביא ביותר ממה שתשיג ידו'. ועוד יש לדון, בעני דל שמביא רק מנחה לחטאת בלבד שלפי"ז יוכל לצאת יד"ח בקרבן עשיר, וכן דן בחי' הגרמ"ז שם. אולם בדברי החינוך מפורש להדיא דמיירי גם במביא קמח, וצ"ע.

[איש_ספר]

ייש"כ לחכם נוטר על דבריו המתוקים.
ואף כי לא הניח מקום. אעיר מעט:
שנינו דהבעל חייב להביא על אשתו קרבן עשיר, וברבינו הלל נשא פסקה ח, מפורש בדבריו דהא דחייב בקרבן עשיר הוא משום חיוב האחריות שהתחייב לה בכתובתה. (ודלא כהראב"ד בפירושו לתו"כ שכתב דהא דמביאה קרבן עשיר הרי זה משום 'שהוא שנתחייב בקרבנות', ודבריו מטין למש"כ אחרונים דההבעל חשיב כבעל הקרבן ואכמ"ל). ולדברי השפ"א, בטומאת מקדש וקדשיו, והאשה עניה, לא יביא הבעל קרבן עשיר, ואם הביאה האשה עשיר לא יצאה! וזו לא שמענו! ועיין.
אכן חיוב הבעל בקרבן טומ"ק של האשה, שנוי בפלוגתא דתנאי.
--------------
ל"מ בחינוך מפורש דגם במי שחיובו דלי דלות אינו יכול להביא קרבן עשיר.
[ועיקר חידושו של השפ"א הוא נפלא אלא שהיא אפשר להעמיסו בדברי החינוך כלל, וכמו שרמזת. (ואין כאן מקום ל'אמנם' או 'לכאורה'...)
[הגהות הגרמ"ש למנ"ח נדפסו קודם מכון י"ם, באופן שגם מי שאין ספרי המכון ברשותו יכול לראותם]

[חנבין]

שנינו דהבעל חייב להביא על אשתו קרבן עשיר, וברבינו הלל נשא פסקה ח, מפורש בדבריו דהא דחייב בקרבן עשיר הוא משום חיוב האחריות שהתחייב לה בכתובתה. (ודלא כהראב"ד בפירושו לתו"כ שכתב דהא דמביאה קרבן עשיר הרי זה משום 'שהוא שנתחייב בקרבנות', ודבריו מטין למש"כ אחרונים דההבעל חשיב כבעל הקרבן ואכמ"ל). ולדברי השפ"א, בטומאת מקדש וקדשיו, והאשה עניה, לא יביא הבעל קרבן עשיר, ואם הביאה האשה עשיר לא יצאה! וזו לא שמענו! ועיין.

קודם כל, השפ"א מצי קאי כהראב"ד, אך גם לדבי רבנו הלל יש לומר, שכיון שנתחייב לה בכתובתה, הרי היא עשירה לענין זה, ומראש לא נתחיבה בקרבן עני, ולא חסר לה קרבן.

[איש_ספר]

שנינו דהבעל חייב להביא על אשתו קרבן עשיר, וברבינו הלל נשא פסקה ח, מפורש בדבריו דהא דחייב בקרבן עשיר הוא משום חיוב האחריות שהתחייב לה בכתובתה. (ודלא כהראב"ד בפירושו לתו"כ שכתב דהא דמביאה קרבן עשיר הרי זה משום 'שהוא שנתחייב בקרבנות', ודבריו מטין למש"כ אחרונים דההבעל חשיב כבעל הקרבן ואכמ"ל). ולדברי השפ"א, בטומאת מקדש וקדשיו, והאשה עניה, לא יביא הבעל קרבן עשיר, ואם הביאה האשה עשיר לא יצאה! וזו לא שמענו! ועיין.

קודם כל, השפ"א מצי קאי כהראב"ד, אך גם לדבי רבנו הלל יש לומר, שכיון שנתחייב לה בכתובתה, הרי היא עשירה לענין זה, ומראש לא נתחיבה בקרבן עני, ולא חסר לה קרבן.

השפ"א מצי קאי גם כשפ"א, וא"צ לרחם עליו. איזה מן תרוצים משונים אלו?
לסוף דבריך, באנו בזה לחקירה הגדולה מהו עשיר ומהו עני דקרבן עולה ויורד, עיין מנ"ח מצוה קכ"ג מהדורת המכון על יד הערה יב ובהערה שם כל המקורות, ועיין גם גליוני אבי עזרי.

[נוטר הכרמים]

לתשובת השנה.

[נוטר הכרמים]

לשמח לבבות בימים טרופים מענינא דפרשה.

====

ראה עוד בספר חבצלת השרון פר' תזריע עמ' תתקעט.

[אליהו חיים]

מצאתי כעת דרך לימודי, אחד מקדמוני הראשונים דנראה דסובר כהאב"ע, והוא רבינו גרשום בכריתות כ"ח א' וז"ל (לשון הברייתא באותיות בולטות) מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו והעשיר דצריך לאתויי לי' כשבה ואמר מאותן מעות שהפריש אלו לחטאת ואלו לעולה, כשהוא רוצה להביא כשבה שהיא חובתו מוסיף על אותן מעות שאמר אלו לחטאת מוסיף עליהן ומביא חובתו הכשבה מדמי חטאתו שמין אחד הוא שהרי הכשבה חטאת ואלו מעות חטאת, ואין מוסיף על מעות שהפריש לעולת העוף ולהביא מהן כבשתו לפי שהמעות שהפריש לעולתו יש להן קדושה חמורה כעולה שכולה כליל וכשבה היא חטאת שקדושתה קלה מעולה ולפיכך אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה עכ"ל. וכיו"ב קרוב לסוף הסוגיא 'דאין יכול להוסיף על דמי עולה להביא ממנה חטאת דאין משנין מקדושה חמורה לקדושה קלה'.
והדברים תמוהין דהרי תנן תמורה כ"ח א' דאין משנין מקדושה לקדושה ואף בדמים אין משנין מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה, ואפילו בהפריש מעות לחטאת חלב אינו מביא ממעות אלו לחטאת דם וכמבואר כריתות כ"ז ב' [ופשוט גם בשאר קרבנות שדין המעות כגוף הקרבן ומבואר בכמה מקומות כן כשהבהמה עצמה מעיקרא אינה ראויה דמביאים מדמיה דוקא מהמין שהופרש מעיקרא], וא"כ למה כתב רבינו גרשום דאין מביאין מדמי עולה לחטאת משום דמוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה והרי בלא"ה אין משנין מקדושה לקדושה. [ומצאתי בכתר ישועה להגרמ"ב לוריא זצ"ל שכבר זכה לפירוש רבינו גרשום על כריתות ולא מצא יישוב לדבריו].
אך יש ליישב דברי ר"ג לפי האב"ע, דשאני דמי עולה של קן חיוב דכלפי שינוי לקרבן חטאת עשיר הוי הפרשתו לעולה בעני כנגדו בעשיר מהחטאת, ולכן אילולי דהוי שינוי מקדושה חמורה לקדושה קלה היה ניתן לשנות המעות מזה לזה אף דהוי מקדושת עולה לחטאת, דפרידת העולה של עני זהה כשם חטאת דעשיר, אבל בשאר קדשים מודה דאין משנין אף ממעות קדושה זו לזו. [ועי' בחידושי מרן רי"ז הלוי הל' תמורה (דף ס' לדפי הספר בענין המתחיל פ"ד שם) יסוד דומה לזה לענין שינוי קדושות בתוך קדושת בדה"ב דשם קדושתן אחת היא ובהם רק אין מורידין מקדושה חמורה לקלה].