סיום בדבר טוב. לאשמה בה - לאל אשר שבת וגו' ועוד

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' מרץ 09, 2011 7:59 pm

בספר ארץ החיים (מר"ח ליבערזאהן, פשעמישל תרפ"ז) מערכת א' על הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטה שנפטר בה' ניסן תקפ"ה שחל באותה שנה בש"ק וגמר אז להעביר את הסדרא פרשת ויקרא המסיימת במילים 'לאשמה בה', ואמר אשר הר"ת מן לאשמה בה – לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי 'ונפטר בדבורים אלו זי"ע ועכ"י. כ"ז שמעתי מן דודי וכן מאבי שישב במעזשיבוז והיה בן שלשים שנה כאשר נפטר הרב ר' אבי"ה זי"ע'.

(וראה ילקוט אוהב ישראל פר' ויקרא, וכ"ה באמרי אמת פר' ויקרא בשם הרה"ק מאפטא).

דבר זה מובא בכמה ספרים, לעיתים בתוספת פירושים מגוונים.

במאור ושמש לפרשת החודש, וז"ל: שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל זצוק"ל מרימאנוב, שהמנהג היה מקדם כשסיים הקורא לקרות פרשת ויקרא שמסיימת לאשמה בה, היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת וגו' שהוא ר"ת לאשמה בה, עכ"ל.

ובתפארת שלמה [רדאמסק] סו"פ ויקרא הביא ר"ת אלו וביארם: כי כן אחז"ל כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עוונותיו, והשבת הוא כפרה כמו הקרבנות, לכך נרמז בסוף פרשת הקרבנות, כי נעכשיו שאין לנו קרבנות השבת יכפר עלינו.

[ובספר ילקוט הגרשוני מופיע בשינוי מעט, דאיתא בחז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, והנה ע"ז היא העבירה החמורה ביותר בכל התורה כולה, וע"י שמירת שבת נמחל לו, וז"ש ונסלח לו על – אחת מכל – כלומר על עבירה אחת החמורה יותר מכל העבירות שבתורה, והוא עבודה זרה, ובמה יכופר עוון זה, לז"א אשר יעשה לאשמה בה לאל אשר שבת וכו', היינו אם ישמור שבת כהלכתו וכו'].

ופי' עשירית האיפה לתו"כ מאת רי"א מקאמרנא (לעמברג תר"ט) סוף ויקרא: לאשמה בה, פרט לפחות משוה פרוטה [דרשת התו"כ]. לאשמה בה מנהג קדמונים לומר לאל אשר שבת וגו' – בשעת הקריאה. ביום השביעי דייקא, אבל בין השמשות היה בריאת המזיקין שאין בהם שו"פ, והבינהו היטב.

ראה עוד בספר לקוטי אברהם (לר"א מהודר, תשמ"ז) שהביא זאת בשם ר' נפתלי מרופשיץ, ועל רמז זה עוד בספרים: ליקוטי מהרי"ח סדר קריה"ת לשבת, נחלי יהושע לר"י בוקסבוים מגאלנטה, ליקוטי יהודה (היינה), ישא ברכה לרשי"א ממודז'יץ, בית ישראל (גור), וראה עוד בספר תולדותיו של הבית ישראל 'פאר ישראל' עמ' תנא טעם אחר לאמירה זו.

כל המקורות לבינתיים לקיומו של מנהג עתיק יומין זה, מבית מדרשה של החסידות הן, האם ידוע לאי-מי על מקור נוסף?

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' מרץ 09, 2011 8:00 pm

הנה טעם מנהג זה לסיים בדבר טוב, שורשו בדברי הרמ"א או"ח סי' קלח,א: ויכוין שיתחיל לקרוא בדבר טוב ויסיים בדבר טוב. ויסוד הדברים מהא דאיתא בירושלמי במגילה (ג,ז): מפסיקים בברכות ואין מפסיקים בקללות. א"ר חייא בר גמדא, מה טעם, דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ואל תעשם קוצים קוצים. א"ר לוי אמר הקב"ה אינו דין שיהיו בני מתקללים ואני מתברך. א"ר יוסי בר אבין, לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. והדברים ארוכים בזה בדברי הפוסקים, ולא עת האסף.

רק רציתי לציין בזה תמיהה במשנתו של רבי יוסף חיים מבגדד, בשו"ת רב פעלים (ח"ד סי' מב) השיב לשאלה על הכתוב בסוף ספר במדבר 'ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו, הרי אין מסיימים הסדר בדבר רע, וז"ל: למה אתה שואל על זה, והלא יש עוד בזה בפר' לך לך דמסיים וימת תרח בחרן, וכן בס' ויקרא ולאיש אשר ישכב עם טמאה ועוד ועוד. אך נראה ליישב הענין כיון דאחר סיום הפרשה מברך העולה ברכת התורה שהיא תקנת חז"ל אנשי כנה"ג, והיא חיוב על אדם לא חשיב סיום ומתו סיום, אלא ברכת התורה הוא הסיום, ואפילו שהחזן קורא והעולה מברך כיון דצריך להטות אזניו אל הברכה ולענות אמן, והשומע דינו כקורא.

והמשיך עוד שהלומד שנים מקרא הוא שצריך להזהר בזה שלא יסיים בדבר רע, ובדומה לסברא זו כתב הרב חיד"א, אלא שהוא חילק בין העולה לתורה לחזן הקורא, עי' שו"ת יוסף אומץ סי' מז.

אבל בשו"ת תורה לשמה המיוחס אליו (סי' שעו) דן באריכות בענין זה, ולא זכר מאומה מחילוק זה, וסתם ש'בקריאת ס"ת צריך ג"כ ליזהר להתחיל בכי טוב ולסיים בכי טוב'. וצ"ע.

ואגב, יצויין עוד שבשו"ת תורה לשמה סי' תמח כתב שבקהלת מונה י"ד עתים לטובה וי"ד להיפך ח"ו, ומתחיל בטוב ומסיים בטוב אע"פ שהוא שלא כסדר כדי לסיים בדבר טוב.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' מרץ 09, 2011 8:00 pm

מנהג נוסף מעניין בעקבות ההקפדה הנ"ל מובא בשו"ת זרע אנשים להרב חיד"א סי' כא.

בעיר קורפו נהגו מימי קדם ע"פ מנהג ותיקין מגאוני עולם, לקרוא בסיום פר' בלק עוד ג' פסוקים מפר' פינחס עד בריתי שלום, יעו"ש.

דווקא למנהג זה מצאתי שורשים כבר בדברי הראשונים, ראה בספר המאורות לרבינו מאיר ב"ר שמעון המעילי ברכות יב,ב.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' מרץ 09, 2011 8:01 pm

אגב גררא נלקט באמרים במשנת רבינו הגר"א זי"ע בענין זה ד'לסיים בדבר טוב'.

במעשה רב סי' רכט: בשמיני עצרת ובשמחת תורה אומרים הלל פסוק בפסוק בנעימה, ופסוק אפפוני אומרים ביחד עם פסוק ובשם ד' מפני שפס' אפפוני מסיים צרה ויגון אמצא, ואין לסיים בדבר רע.

בפי' להגש"פ מצינו שביאר סדרן של ארבעה בנים בהגדה, דלפי סדר הפסוקים בתורה היה צריך לסדר: חכם, שאינו יודע לשאול, תם ורשע, אלא הטעם שאמר את הבן הרשע אחר החכם כי לא רצה לסיים ברשע.

והנה במעשה רב סי' קסא כתב: אין אומרים שום פסוקים לא לפני הקידוש ולא לאחריו, רק מתחיל ברוך אתה ה' וכו' ומסיים סימן טוב וכו' והולך לו. וכתב הגרנ"ה הלוי מיפו בביאורו שם: כי במס' סופרים (פ"ב) מסדר שם סדר קידוש הלבנה ואינו מביא שם שום פסוקים לא קודם קידוש הלבנה ולא אחריו, אלא ששם מסדר סימן טוב קודם ברוך יוצרך, אלא שהסדר אינו מעכב ואנו מסיימין בדבר טוב.

[כלומר, שבמס' סופרים מובא סימן טוב וגו' ברוך יוצרך וגו' כשם שאני רוקד וגו', תפול עליהם וגו', וכסדר הזה אמר הגר"א ז"ל, ומה ששינה הסדר לומר לבסוף סימן טוב הוא משום לסיים בדבר טוב].

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ד' מרץ 09, 2011 8:16 pm

נודע מכמה צדיקים כשרצו לסיים בדבר טוב, אמרו "רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד", ועוד דבר אחד שנשכח ממני.

ומצאתי מקורו בספר זכרון טוב (עמ' 76) בשם הרה"ק מלובלין

: untitled.JPG (19.14 KiB) נצפה 12758 פעמים

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ד' מרץ 09, 2011 8:20 pm

כותב כתב:נודע מכמה צדיקים כשרצו לסיים בדבר טוב, אמרו "רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד", ועוד דבר אחד שנשכח ממני.

ומצאתי מקורו בספר זכרון טוב (עמ' 76) בשם הרה"ק מלובלין
untitled.JPG

"מייערן צימעס איז גוטע צימעס און רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד"

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' מרץ 09, 2011 8:38 pm

כותב כתב:נודע מכמה צדיקים כשרצו לסיים בדבר טוב, אמרו "רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד", ועוד דבר אחד שנשכח ממני.

ומצאתי מקורו בספר זכרון טוב (עמ' 76) בשם הרה"ק מלובלין
untitled.JPG

ראה רשפי אש החדש עמ' 13 מעמ' האוצר על צדיקי בית בעלזא.

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ד' מרץ 09, 2011 8:45 pm

וכן נהגו צדיקי פשעווארסק, ועוד.

חד וחלק · הודעהעל ידי **חד וחלק** » ד' מרץ 09, 2011 11:57 pm

פירוש מעניין בדברי רש"י על פי היסוד של סיום בדבר טוב מצאתי במהרש"א ב"ק קיט:
"בסיום המסכת פרש"י מתא מחסיא מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב עכ"ל. לא הל"ל אלא למרעה ומלת טוב הוא מיותר ועוד אמלתא דרב יהודה באתרא דקפדי ה"ל לפרושי כן ואפשר שנתכוין ע"פ מ"ש לסיים בדבר טוב והכא כולה מסכת בנזיקין מד' אבות וכמ"ש בריש המסכת בהך דרשה דמבעה זה אדם שהוא רמז גם לנזקי שמים מידו של עשו ומפרק מרובה עד סופה איירי בנזקי אדם וראה רש"י שלא סיים בהך מסכת בדברי אגדה לפי שב"ק וב"מ וב"ב כעין מסכת אחת הן שכולן דינים וכדי שלא יהא חסר לסיים מסכת זו בדבר טוב כי למרעה אותיות אחרונות רעה ע"כ הוסיף מלת טוב לסיים וכן התלמוד בתר דסיים דקפיד סיים באותיות יהו"א המורה על שמותיו הוי"ה שם של ד' וי"ה ואהי"ה אשר עמנו בגלות והטו"ב הוא אותיות זוגות ממנו ודו"ק".

טובה ראייתם · הודעהעל ידי **טובה ראייתם** » ה' מרץ 10, 2011 12:24 am

viewtopic.php?f=7&t=242
דראל, וזו השניה.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' מרץ 10, 2011 12:28 am

טובה ראייתם כתב:http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=242
דראל, וזו השניה.

viewtopic.php?f=7&t=4222#p31958

שיבר · הודעהעל ידי **שיבר** » ה' מרץ 10, 2011 3:24 am

איני מבין מדוע מדוע סוף הפרשה לא נראה כסיום טוב, וכי מה יכול להיות טוב ביותר מ"וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו"?

ויש להעיר מסיומים של פרשות, לדוגמא פרשת מצורע: "והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה", ובפרשת תזריע: זאת תורת נגע צרעת .. לטהרו או לטמאו", ובפרשת שמיני ובין החיה אשר לא תאכל.

סיום פרשה בדבר ממש קשה, היה לבני ארץ ישראל שסיימו פרשה בפרשת משפטים לפני "אם כסף תלוה את עמי" בפסוק: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים".

ומסיימים בטוב.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ה' מרץ 10, 2011 8:22 am

איידי דכתבתי לעיל מענין הכפרה דש"ק , אמרתי כי טוב להביא כאן כמה מילי מעלייתא בזה שכתבתי משכבר הימים.

איתא במדרש: מזמור שיר ליום השבת, רבי שמעון אומר, המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם...זו היא קדושתי וזו היא ברכתי וניצל האדם מדינה של גיהנם בזכות השבת. הרי מבואר דש"ק זהו זמן של מחילה וכפרת עוונות. ובביאור הענין, עי' לרבינו המהר"ל בספר 'נצח ישראל פרק יט, ובחידושי אגדות סנהדרין צא,א.

ושירת השבת - מזמור שיר ליום השבת, זהו הביטוי הנשגב למחילת העוונות, ראה בילקוט שופטים: א"ר סימון, לא כל מי שירצה לומר שירה אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס, ומי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עוונותיו ונעשה בריה חדשה.

ובספר 'מנחת שבת' בהקדמה כתב, דיש לנו יותר מחמישים ושתים יוה"כ בשנה, והם השבתות. דאיתא בשבת קיח,א: כל המשמר את השבת אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו.

ובט"ז בתחילת הל' שבת חידש דשבת מכפר יותר מיוה"כ, שהרי יוה"כ אינו מכפר על חייבי מיתות בית דין, ואילו ש"ק מכפר עליהם ג"כ, דומיא דעוון ע"ז. (ברם, לכאורה י"ל, דבדווקא נקט התנא ע"ז, כי שמירת השבת שהוא מורה על חידוש העולם וקיום הוייתו בדבר ה', הוי תיקון לחטא ע"ז במסוים, וצ"ע).

וראיתי בספר 'שומר אמת' לבאר לפי האמור מה דאיתא בזמירות ליל ש"ק בפיוט מנוחה ושמחה: אכול בשמחה כי כבר רצך. דזהו מעין מה שמצינו במוצאי יוה"כ דיוצאת בת קול ואומרת: לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלקים את מעשיך, ראה בדברי הרמ"א או"ח תרכח ומשנ"ב שם בשם המדרש, כי גם בשבת זוכה למחילת עוונות וריצוי האדם לפני ה'.

והנה בשבת קיט,ב איתא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו, ואומרים לו וסר עוונך וחטאתך תכופר. וביאר ב'תפארת שלמה' פר' כי תצא דהטעם לזה הוא שהרי אמירת ויכולו הוי עדות על חידוש העולם, וכיון דרשע פסול לעדות בהכרח בעי למחילת כל העוונות כדי שיהיה כשר לעדות.

ולפי"ז נראה לבאר המשך הפיוט: במשנה לחם וקידוש רבה ברוב מטעמים ורוח נדיבה. דהיינו דכיון שכבר רצה האלוקים את מעשיו, לכן יכול להעיד בקידוש רבה על חידוש העולם.

והנה במוצש"ק אומרים פיוט המבדיל בין קודש לחול חטאותינו הוא ימחול, וכתב החת"ס בשו"ת או"ח סי' סז שפיוט זה נתקן למוצאי יוה"כ, ולכן מיירי על כפרה, והביא שכ"כ המרדכי סוף יומא רמז תשכז, והובא בב"י סי' תרכד. אמנם מנהג ישראל קדושים לאמרו בכל מוצאי ש"ק, וטעמא בעי. ולפי האמור דבכל שבת ישנה כפרה מעין יוה"כ מבואר היטב, ודוק.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' מרץ 10, 2011 10:10 am

מש"כ בשם החת"ס שפיוט המבדיל נועד בעיקרו למוצאי יוהכ"פ, כן משמע ממיקומו במחזור ויטרי.

הור ההר · הודעהעל ידי **הור ההר** » ה' מרץ 10, 2011 12:04 pm

בהקדמת המ"ולים של מי הים להרה"ק ר' יחיאל מאיר זצוק"ל מגוסטינין כותבים, שבחיבורו השתדל לגמור כל עמוד במילה "טוב", גם כשלא שייך כל כך, גם הם העתיקו כך למרות שסוף העמוד שלו עלול להופיע אצלם גם באמצע.

: ללא שם.JPG (24.83 KiB) נצפה 12600 פעמים

הור ההר · הודעהעל ידי **הור ההר** » ה' מרץ 10, 2011 12:55 pm

חכם באשי כתב:מש"כ בשם החת"ס שפיוט המבדיל נועד בעיקרו למוצאי יוהכ"פ, כן משמע ממיקומו במחזור ויטרי.

בשו"ת חת"ס מביא כן בשם המרדכי, ומוכיח כך מלשון הפיוט.
אמנם מביא בשם "עמק ברכה", שמביא המבדיל אחר לאמרו במוצאי יו"כ, ואומר החת"ס שלא נראה שזה הפיוט אליו התכוין המרדכי.

ולפנינו במחזור ויטרי (ח"א נירנברג תרפ"ג עמ' 185, אוצה"ח עמ' 388) מופיע הפיוט המבדיל שלנו דוקא בין פיוטי מוצ"ש, לאחר איש חסיד היה לפני במוצאי יום מנוחה (שלא כדברי החכם באשי הנ"ל), וכמו כן העירו בליקוטי הערות על שו"ת חת"ס שהפיוט הנ"ל שהביא החת"ס בשם העמק ברכה, מופיע במחז"ו כהמשך לפיוט המבדיל המוכר.

והחת"ס הגיה שם בפיוט של העמק ברכה, במקום "שובו לכן לאהליכם וברכושם אלקיכם" - "ובראשיכם", והעירו בליקוטי הערות הנ"ל שעתה כשנגלה המחז"ו עולה שהגירסה הנכונה "וברכו שם" (המילים נדבקו למילה אחת).

ובמחזורים של ימינו העתיקו את הפיוט הנ"ל מן העמק ברכה לאמרו במוצאי יום כפור, ובנוסח הגהת החת"ס "ובראשיכם", ואולי היה מקום למדפיסי המחזורים להעיר שבמח"ו הגירסה "וברכו שם".

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' מרץ 10, 2011 12:58 pm

תודה על התיקון. כתבתי את הדברים מזכרון ישן שנשתבש.

הור ההר · הודעהעל ידי **הור ההר** » ה' מרץ 10, 2011 1:54 pm

ואיך לא הזכירו כאן את יתק"ק שהוא מנהג עתיק מימות בעלי המסורה?!

ישעיה, תרי עשר, קינות, קהלת

ישעיה מסתיים:
וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:
וכדי לסיים בדבר טוב, חוזרים על הפסוק הקודם (גם בהפטרת שבת ר"ח):
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה':

תרי עשר מסתיים:
וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:
וכדי לסיים בדבר טוב, חוזרים על הפסוק הקודם (גם בהפטרת שבת הגדול):
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

קינות (איכה) מסתיים:
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
וכדי לסיים בדבר טוב, חוזרים על הפסוק הקודם:
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

קהלת מסתיים:
כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:
וכדי לסיים בדבר טוב, חוזרים על הפסוק הקודם:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:

מני · הודעהעל ידי **מני** » ה' מרץ 10, 2011 7:04 pm

הור ההר כתב:
חכם באשי כתב:מש"כ בשם החת"ס שפיוט המבדיל נועד בעיקרו למוצאי יוהכ"פ, כן משמע ממיקומו במחזור ויטרי.

בשו"ת חת"ס מביא כן בשם המרדכי, ומוכיח כך מלשון הפיוט.
אמנם מביא בשם "עמק ברכה", שמביא המבדיל אחר לאמרו במוצאי יו"כ, ואומר החת"ס שלא נראה שזה הפיוט אליו התכוין המרדכי.

ולפנינו במחזור ויטרי (ח"א נירנברג תרפ"ג עמ' 185, אוצה"ח עמ' 388) מופיע הפיוט המבדיל שלנו דוקא בין פיוטי מוצ"ש, לאחר איש חסיד היה לפני במוצאי יום מנוחה (שלא כדברי החכם באשי הנ"ל), וכמו כן העירו בליקוטי הערות על שו"ת חת"ס שהפיוט הנ"ל שהביא החת"ס בשם העמק ברכה, מופיע במחז"ו כהמשך לפיוט המבדיל המוכר.

והחת"ס הגיה שם בפיוט של העמק ברכה, במקום "שובו לכן לאהליכם וברכושם אלקיכם" - "ובראשיכם", והעירו בליקוטי הערות הנ"ל שעתה כשנגלה המחז"ו עולה שהגירסה הנכונה "וברכו שם" (המילים נדבקו למילה אחת).

ובמחזורים של ימינו העתיקו את הפיוט הנ"ל מן העמק ברכה לאמרו במוצאי יום כפור, ובנוסח הגהת החת"ס "ובראשיכם", ואולי היה מקום למדפיסי המחזורים להעיר שבמח"ו הגירסה "וברכו שם".

צירפתי כאן מאמר נאה בענין גלגולו של פיוט המבדיל

גלגולו של פיוט- זהב ציון-.pdf: (1.8 MiB) הורד 553 פעמים

איש אשכולות · הודעהעל ידי **איש אשכולות** » ה' מרץ 10, 2011 8:40 pm

זלמניו כתב:"מייערן צימעס איז גוטע צימעס און רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד"

תרגום בבקשה של החלק הראשון.

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ה' מרץ 10, 2011 8:45 pm

לא תבין הפשט אפילו אחר התירגום...

ומי יבא בסוד קדושים.

טובה ראייתם · הודעהעל ידי **טובה ראייתם** » ה' מרץ 10, 2011 8:50 pm

מי שרוצה לבזות החסידים מעלה כאן דברים משונים כאלו. פירושו: צימעס של גזר הם צימעס טובים. תבקש ממחברתך לרקוח לך כזה לליל שבת. רצוי מיט א פלוימען.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' מרץ 10, 2011 9:11 pm

בנוגע לסימן יתק"ק והסיום בדבר טוב יש לרי"ש שפיגל מאמר מקיף ויפה. עיינו שם!

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ה' מרץ 10, 2011 10:02 pm

מני, תודה על המאמר, לא עברתי על כל תוכנו, ואבקש סליחה על סטיה מהנושא העיקרי (אם כי זה קשור לענין קצת). במאמר שהבאת חשתי לבדוק איך ביארת המילים שבאמצע בית 'קראתיך י-ה' "מדלות (מדלה) תבצעני" שכוונת הכתוב (שמשם נשאב) בישעיה ל"ב י"ח איננו על דרך ברכה ותפילה, אלא להיפך רח"ל.
וראיתי שרמזת לענין אך לא נסית ליכנס לענין והשארתיו בעלומו כאשר היה מלפנים.
מה דעתך בזה? ומה דעת החכמים דפה, איך שהוכנס 'חרוז גרוע' לתוך שיר מלא צפיה לישועה. אם כי יש לתרגמו לטוב, מ"מ אין המקרא ההוא יוצא מידי פשוטו.
יש על זה מהגריעב"ץ ועוד אופנים ליישב הדלת כדקאים או בשינוי קצת, ומעניין מאי עמא דבר.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ו' מרץ 11, 2011 9:34 am

יש להעיר כאן שנוסח היוצר "לאל אשר שבת מכל המעשים" הינו משובש, ונוסחו המקורי היה "אל אשר שבת" וכו' (ל' הקישור נוספה אחרי שחיברו אותו ביוצר "אל אדון על כל המעשים"), וכמו"כ בנוסח אשכנז וספרד חסרה שורה מהיוצר הקדום (כמדומני שבנוסח תימן שרדה, ואיני בטוח). נוסח היוצר המקורי נמצא בסידור רס"ג, וכמותו נמצאו בגניזה פיוטי יוצר לימות השבוע, במבנה ומשקל זהה "זה שיר שבח שליום הראשון... ויום הראשון משבח ואומר..." "השני" "השלישי" וכו'. נוסחאות אלו הובאו אצל עזרא פליישר בספרו על היוצרות (אין הסר לפני ולכן אין לי מס' עמוד מדוייק).

והרי יוצר "אל אשר שבת" מתוך סידור רס"ג:

למדן · הודעהעל ידי **למדן** » ב' מרץ 14, 2011 4:33 pm

שמעתי אנשים אומרים בשבת במנחה כשמסיימים את אודה ה' בכל לבב
בסיום אומרים תאות רשעים תאבד הללוי' הרי אדרבה טוב הוא שתאות רשעים תאבד וצ"ע

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ד' מאי 18, 2011 11:29 pm

עוד בענין סיום בדבר טוב.

מתוך ס' שלחן הקריאה (צ"ט ע"ב) במסגרת השלחן

: untitled.JPG (56.19 KiB) נצפה 12205 פעמים

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ב' יוני 27, 2011 9:55 pm

קישור למאמרו של הרב שפיגל "הפסקות בקריאה", אשר בתוכו דברים בענין נושא האשכול.
viewtopic.php?f=7&t=5389#p44511

בעמ' 12 שם, הביא רשימה של חמש פרשיות (ויקרא, מצורע, קדושים, במדבר, בלק) שאין בהם סיום בדבר טוב (לכאורה), וישובים המובאים בספרים.
בפ' ויקרא הביא דברי המאור ושמש בענין המנהג לסיים לאשמה בה - לא-ל אשר שבת וגו'. וכתב ע"ז: "לא מצאתי שמנהג זה יוזכר במקומות נוספים". ויש להעיר, כי בהודעה הראשונה כאן הובא כמה מקורות נוספים לזה.

ובהודעתי שמעל הודעה זו, הבאתי עוד בענין סיום פ' בראשית ופ' ויחי, שאין בהם סיום בדבר טוב, שלא הובאו ברשימתו.

מאיר חכמים · הודעהעל ידי **מאיר חכמים** » ג' יוני 28, 2011 12:02 am

ראיתי דבר יפה על פרשת השבוע שעברה, מעניין האשכול, בשם מו"ר הרב נבנצאל שליט"א בספר שי"ל לאחרונה - "תורה סדורה", מאת הרב יאיר הס:

שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א: מדוע נוהגים לסיים את 'ראשון' בקריאת התורה בדברי הבלע של דתן ואבירם 'כי תשתרר עלינו גם השתרר' (טז, יג), הרי נוהגים לסיים בדבר טוב? (רמ"א סי' קלח)
וענה לי הרב: בעינינו שררה של משה היא דבר טוב.

ודפח"ח

[ואדאיירינן בספר זה - האם יש סיכוי שיכנס?]

שבטיישראל · הודעהעל ידי **שבטיישראל** » ג' יוני 28, 2011 1:39 am

חכם באשי כתב:מש"כ בשם החת"ס שפיוט המבדיל נועד בעיקרו למוצאי יוהכ"פ, כן משמע ממיקומו במחזור ויטרי.

החרוז "המבדיל בין קודש לחול" כבר נמצא בתפילת נעילה בכל הכת"י כמנהג אשכנז המערבית לאומרו כשחל יו"כ בש"ק

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ג' יוני 28, 2011 1:50 am

לא ברור בכלל, למשל 'חלפה עונת מנחתי' לא מתיישב טוב עם ההשערה.
ומה גם שיש הוספה מיוחדת למוצאי יוה"כ, ומהאקרוסטיכון מבואר שאין זו הוספה אלא פיוט אחר באותו מבנה (כמעט) שמיוחד למוצאי יוה"כ.

שבטיישראל · הודעהעל ידי **שבטיישראל** » ג' יוני 28, 2011 1:59 am

המדובר בשני פיוטים שונים
בההוא של מוצש"ק יש אץ התוספת "וככוכבים בלילה" משא"כ בההוא של מוציו"כ

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ג' יוני 28, 2011 4:03 am

אגב אורחא קמ"ל מציאה בהסח הדעת שבמחזור מע"צ הנוסח זרעינו כחול ולא כספינו, וכקפידת רבינו הגר"א במע"ר אות ק"נ, והנוסח 'חטאתינו ימחול' ולא 'הוא ימחול' עבור המשקל, ובאמת גם במחז"ו איתא כן אלא ששם הסיום נפשי איותיך בלילה ולא וככוכבים בלילה.
ומש"כ בסידור איזור אליהו שהשמטת כספינו בסידורים ישנים הוא מחמת הצנזורה נראה א"כ שאינו נכון כלל.

כותב · הודעהעל ידי **כותב** » ו' דצמבר 02, 2011 1:31 am

סיום ספר הושע בדבר טוב
בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו (מאמר חקור דין ח"א פי"ג), והובא דבריו באריכות בספר לקוטי חבר בן חיים (ח"ד ליקוטים והערות לפ' בלק ד"ה ובעת זכיתי) על מה שחתם הושע הנביא ספרו (יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ולכאורה קשה, הלא יש לסיים בדבר טוב, וא"כ הי' יכול להפך הסדר ולסיים, פושעים יכשלו בם וצדיקים ילכו בם. ותוכ"ד, שבאמת סיים בדבר טוב, דאפילו מי שעובר עבירה, מ"מ אין נפשו מתיישבת עליו בהעלותו על לבו כי חטא על נפש, וזהו ופושעים יכשלו בם, דהוא מרגיש בנפשו מכשול במה שעשה, יעו"ש באריכות.
---
סיום מסכת ב"ק בדבר טוב
מהרש"א בח"א: גמ' בסיום המסכת פרש"י מתא מחסיא מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב עכ"ל. לא הל"ל אלא למרעה ומלת טוב הוא מיותר ועוד אמלתא דרב יהודה באתרא דקפדי ה"ל לפרושי כן ואפשר שנתכוין ע"פ מ"ש לסיים בדבר טוב והכא כולה מסכת בנזיקין מד' אבות וכמ"ש בריש המסכת בהך דרשה דמבעה זה אדם שהוא רמז גם לנזקי שמים מידו של עשו ומפרק מרובה עד סופה איירי בנזקי אדם וראה רש"י שלא סיים בהך מסכת בדברי אגדה לפי שב"ק וב"מ וב"ב כעין מסכת אחת הן שכולן דינים וכדי שלא יהא חסר לסיים מסכת זו בדבר טוב כי למרעה אותיות אחרונות רעה ע"כ הוסיף מלת טוב לסיים וכן התלמוד בתר דסיים דקפיד סיים באותיות יהו"א המורה על שמותיו הוי"ה שם של ד' וי"ה ואהי"ה אשר עמנו בגלות והטו"ב הוא אותיות זוגות ממנו ודו"ק.

נוטר הכרמים

כותב כתב:---
סיום מסכת ב"ק בדבר טוב
מהרש"א בח"א: גמ' בסיום המסכת פרש"י מתא מחסיא מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב עכ"ל. לא הל"ל אלא למרעה ומלת טוב הוא מיותר ועוד אמלתא דרב יהודה באתרא דקפדי ה"ל לפרושי כן ואפשר שנתכוין ע"פ מ"ש לסיים בדבר טוב והכא כולה מסכת בנזיקין מד' אבות וכמ"ש בריש המסכת בהך דרשה דמבעה זה אדם שהוא רמז גם לנזקי שמים מידו של עשו ומפרק מרובה עד סופה איירי בנזקי אדם וראה רש"י שלא סיים בהך מסכת בדברי אגדה לפי שב"ק וב"מ וב"ב כעין מסכת אחת הן שכולן דינים וכדי שלא יהא חסר לסיים מסכת זו בדבר טוב כי למרעה אותיות אחרונות רעה ע"כ הוסיף מלת טוב לסיים וכן התלמוד בתר דסיים דקפיד סיים באותיות יהו"א המורה על שמותיו הוי"ה שם של ד' וי"ה ואהי"ה אשר עמנו בגלות והטו"ב הוא אותיות זוגות ממנו ודו"ק.

viewtopic.php?f=7&t=4224#p31960

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ב' מרץ 19, 2012 12:41 am

מומלץ לחזור לראש-----
מענין הסדרא.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ב' מרץ 19, 2012 2:22 am

מענין לענין (וסליחה מהרב נוטר) ראיתי דבר מעניין מה שכותב בעל דקדוקי סופרים על הסופר של הש"ס כת"י מינכן

והיה מקפיד מאוד לסיים הדפים בדבר טוב ואם סיים הדף במילת טמא כתב בשולי הדף תחטאני באזוב ואטהר או טהור יזרוק עלינו מים טהורים, ובדף אחד מסיים כגון ששרפו כתב בשולי הדף הצור ית' יצילנו ובדף אחר מסיים טימא טהרות ומת כתב בשולי הדף לא אראה מות וכן בהרבה מקומות כיוצא בהם

שש משזר · הודעהעל ידי **שש משזר** » ג' מרץ 31, 2015 5:36 am

זלמניו כתב:
כותב כתב:נודע מכמה צדיקים כשרצו לסיים בדבר טוב, אמרו "רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד", ועוד דבר אחד שנשכח ממני.

ומצאתי מקורו בספר זכרון טוב (עמ' 76) בשם הרה"ק מלובלין
untitled.JPG

"מייערן צימעס איז גוטע צימעס און רבי מאטלע נעשכיזער איז געווען א גוטער איד"

והוסיף רבי יענקל'ה מפשווארסק בדרך הלצה:
"און א מיליאן דאלער איז אויך נישט קיין שלעכטע זאך"...

עושה חדשות

לגבי 'המבדיל' שהזכירו לעיל כי נתחבר למוצאי יו"כ, (וכ"כ הראבי"ה סי' תקל), כי כן משמע גם מתוך הפיוט עצמו "על חטאי עבור תעבור כיום אתמול כי יעבור" ועוד. אבל הנה כעת ראיתי דבר נוסף באו"ז סי' רפא, ז"ל "ואותו הפיוט במוצאי יום מנוחה איתקן כדי לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם ובפרגא ניתקן וכן היו נוהגים בפרגא לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם", וזה עדיין לא שמעתי, וגם לא הבנתי מה השייכות בין הפיוט "במוצאי יום מנוחה" למוצאי יו"כ בדוקא.

מחולת המחנים

עושה חדשות כתב:לגבי 'המבדיל' שהזכירו לעיל כי נתחבר למוצאי יו"כ, (וכ"כ הראבי"ה סי' תקל), כי כן משמע גם מתוך הפיוט עצמו "על חטאי עבור תעבור כיום אתמול כי יעבור" ועוד. אבל הנה כעת ראיתי דבר נוסף באו"ז סי' רפא, ז"ל "ואותו הפיוט במוצאי יום מנוחה איתקן כדי לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם ובפרגא ניתקן וכן היו נוהגים בפרגא לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם", וזה עדיין לא שמעתי, וגם לא הבנתי מה השייכות בין הפיוט "במוצאי יום מנוחה" למוצאי יו"כ בדוקא.

אולי אפשר לומר השערה רחוקה קצת, בפיוט 'במוצאי יום מנוחה' אומרים "יהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה", ומעודי תמהתי מה ענין זה לפיוט 'במוצאי יום מנוחה', ואולי נוכל לומר שהיו אומרים אותו במוצאי יום הכיפורים אחר אמירת קידוש לבנה.
וא"כ אולי נמצא כאן מקור קדום יותר לאמירת קידוש לבנה במוצאי יו"כ.

מצאתי בויקיפדיה שהביאו השערה דומה

את סוף הפיוט (המקורי) חותמות מילים מן השורש ש.מ.ח. בשל המשפטים הללו; "יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה / כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה / וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה / קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" היו שחשבו כי הפיוט נכתב למוצאי שבת של ראש חודש או למוצאי שבת שמברכים בה את הלבנה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר