בן מיכאל כתב:מה שנכון נכון כתב:בתוכן איני רואה כאן דמיון מיוחד. עיקר הנקודה די מפורשת בפסוקים, וכל מקור ביארם לפי דרכו. והסמכת שני הפסוקים זל"ז לבדה אינה מספקת.
(יש דמיונות אחרים ברורים יותר).
מסתבר כדבריך, וכאן ניתן להרחיב ולבדוק, היש עוד מישהו שסמך שני פסוקים אלו זה אל זה? באיזה הקשר? הוא הביא כן את הכתוב בצורתו?
עקביה כתב:חרסון כתב:ברור שכך. אבל התנהל כאן דיון מה מסתבר יותר, לצדד שהרמב"ם העתיק מהזוהר או להיפך. ועל זה הערתי שיותר הגיוני שהרמב"ם לקח מקובץ מדרשי ממדרשי הזוהר, מאשר לומר שהזוהר, שאין חולק לכאורה שאינו מושפע בגלוי מסוג ספרות הרמב"ם, העתיק לשונות או וכו' מס' משנה תורה.
טיעון זה הוא חרב פיפיות.
הלא כשם שאין חולק לכאורה שהזוהר אינו מושפע בגלוי מסוג ספרות הרמב"ם, כך אין חולק לכאורה שהרמב"ם אינו מושפע בגלוי מסוג ספרות הזוהר [ראה שומר אמונים (אירגס) בתחילת הספר, ועוד].
.השוחט כתב:כבר הוזכר הקדמת הבית יעקב.
בזכרוני שמביא שם דוגמה יפה, שהר"מ במו"נ בא' החלקים כתב טעמים על כל המצוות וביניהם בעיקר על הקרבנות והמנחות, וכשהגיע ללחם הפנים כתב שאינו יודע לו טעם. והרואה די משתומם, כי לפי המהלכים של הרמב"ם בשאר המנחות אין צל של בעיה להסבירן על אותה הדרך.
ובפיוט האריז"ל אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, (על יסוד הזוהר כפי הנראה), כותב ומתפלל "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי". בדיוק על זה, ורק על זה, לא מצאו גם חכמי הקבלה טעם.
עכ"פ, בלי לומר כלום לעצם הנידון הרגיש והמסוכן, אוסיף הערה בעלת ערך רב לענ"ד, דיש להתפלא [ומעודי אני תמה על כך] על כל מחפשי ומוצאי פירורים פה ושם של דמיון. הלוא כל החיבור של ה"רעיא מהימנא" כולו, מיוסד על המצוות שבכל פרשה. בתחילת הקטע יש הגדרה של המצוה, טרם הצלילה לעמקי סודותיה, והגדרת מצוה כידוע היא מקצוע עמוק ומורכב ומדויק, וכל הגדרות המצוות (איני יודע אם יש על כל התרי"ג אבל ודאי על רובן) תואמות אחד לאחד להגדרת ספר המצוות להרמב"ם. מדובר על מאות רבות של מקומות, שבכולן הדמיון הוא לגמרי הרבה מעל ומעבר לאפשרות לומר שאחד לא ראה את רעהו.
לכ' זה מכריח שגם אם הרעי"מ עצמו קדום, יתכן שהיה בו דיבורים של סודות על המצוות ללא הבאתן בראש הדברים, והמסדר העתיק בארמית את המצוה בניסוח הרמב"ם.
אולי יש "חוקרים" או גדולי ישראל שעמדו על כך, אבל אנכי בעניותי עדיין לא ראיתי או שמעתי על זה עד הנה.
בן מיכאל כתב:.השוחט כתב:כבר הוזכר הקדמת הבית יעקב.
בזכרוני שמביא שם דוגמה יפה, שהר"מ במו"נ בא' החלקים כתב טעמים על כל המצוות וביניהם בעיקר על הקרבנות והמנחות, וכשהגיע ללחם הפנים כתב שאינו יודע לו טעם. והרואה די משתומם, כי לפי המהלכים של הרמב"ם בשאר המנחות אין צל של בעיה להסבירן על אותה הדרך.
ובפיוט האריז"ל אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, (על יסוד הזוהר כפי הנראה), כותב ומתפלל "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי". בדיוק על זה, ורק על זה, לא מצאו גם חכמי הקבלה טעם.
עכ"פ, בלי לומר כלום לעצם הנידון הרגיש והמסוכן, אוסיף הערה בעלת ערך רב לענ"ד, דיש להתפלא [ומעודי אני תמה על כך] על כל מחפשי ומוצאי פירורים פה ושם של דמיון. הלוא כל החיבור של ה"רעיא מהימנא" כולו, מיוסד על המצוות שבכל פרשה. בתחילת הקטע יש הגדרה של המצוה, טרם הצלילה לעמקי סודותיה, והגדרת מצוה כידוע היא מקצוע עמוק ומורכב ומדויק, וכל הגדרות המצוות (איני יודע אם יש על כל התרי"ג אבל ודאי על רובן) תואמות אחד לאחד להגדרת ספר המצוות להרמב"ם. מדובר על מאות רבות של מקומות, שבכולן הדמיון הוא לגמרי הרבה מעל ומעבר לאפשרות לומר שאחד לא ראה את רעהו.
לכ' זה מכריח שגם אם הרעי"מ עצמו קדום, יתכן שהיה בו דיבורים של סודות על המצוות ללא הבאתן בראש הדברים, והמסדר העתיק בארמית את המצוה בניסוח הרמב"ם.
אולי יש "חוקרים" או גדולי ישראל שעמדו על כך, אבל אנכי בעניותי עדיין לא ראיתי או שמעתי על זה עד הנה.
מעניין מאד! אתה טוען שיש מאות מקומות, התוכל להביא הנה עשרה מקומות? זה נשמע בדרך גוזמא.
אגב, יש מצוות ברע"מ שהרמב"ם לא מונה אותם והרמב"ן כן.
בן מיכאל כתב:.השוחט כתב:כבר הוזכר הקדמת הבית יעקב.....
מעניין מאד! אתה טוען שיש מאות מקומות, התוכל להביא הנה עשרה מקומות? זה נשמע בדרך גוזמא.
אגב, יש מצוות ברע"מ שהרמב"ם לא מונה אותם והרמב"ן כן.
בן מיכאל כתב:.השוחט כתב:כבר הוזכר הקדמת הבית יעקב.
בזכרוני שמביא שם דוגמה יפה, שהר"מ במו"נ בא' החלקים כתב טעמים על כל המצוות וביניהם בעיקר על הקרבנות והמנחות, וכשהגיע ללחם הפנים כתב שאינו יודע לו טעם. והרואה די משתומם, כי לפי המהלכים של הרמב"ם בשאר המנחות אין צל של בעיה להסבירן על אותה הדרך.
ובפיוט האריז"ל אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, (על יסוד הזוהר כפי הנראה), כותב ומתפלל "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי". בדיוק על זה, ורק על זה, לא מצאו גם חכמי הקבלה טעם.
עכ"פ, בלי לומר כלום לעצם הנידון הרגיש והמסוכן, אוסיף הערה בעלת ערך רב לענ"ד, דיש להתפלא [ומעודי אני תמה על כך] על כל מחפשי ומוצאי פירורים פה ושם של דמיון. הלוא כל החיבור של ה"רעיא מהימנא" כולו, מיוסד על המצוות שבכל פרשה. בתחילת הקטע יש הגדרה של המצוה, טרם הצלילה לעמקי סודותיה, והגדרת מצוה כידוע היא מקצוע עמוק ומורכב ומדויק, וכל הגדרות המצוות (איני יודע אם יש על כל התרי"ג אבל ודאי על רובן) תואמות אחד לאחד להגדרת ספר המצוות להרמב"ם. מדובר על מאות רבות של מקומות, שבכולן הדמיון הוא לגמרי הרבה מעל ומעבר לאפשרות לומר שאחד לא ראה את רעהו.
לכ' זה מכריח שגם אם הרעי"מ עצמו קדום, יתכן שהיה בו דיבורים של סודות על המצוות ללא הבאתן בראש הדברים, והמסדר העתיק בארמית את המצוה בניסוח הרמב"ם.
אולי יש "חוקרים" או גדולי ישראל שעמדו על כך, אבל אנכי בעניותי עדיין לא ראיתי או שמעתי על זה עד הנה.
מעניין מאד! אתה טוען שיש מאות מקומות, התוכל להביא הנה עשרה מקומות? זה נשמע בדרך גוזמא.
אגב, יש מצוות ברע"מ שהרמב"ם לא מונה אותם והרמב"ן כן.
.השוחט כתב:
עכ"פ, בלי לומר כלום לעצם הנידון הרגיש והמסוכן, אוסיף הערה בעלת ערך רב לענ"ד, דיש להתפלא [ומעודי אני תמה על כך] על כל מחפשי ומוצאי פירורים פה ושם של דמיון. הלוא כל החיבור של ה"רעיא מהימנא" כולו, מיוסד על המצוות שבכל פרשה. בתחילת הקטע יש הגדרה של המצוה, טרם הצלילה לעמקי סודותיה, והגדרת מצוה כידוע היא מקצוע עמוק ומורכב ומדויק, וכל הגדרות המצוות (איני יודע אם יש על כל התרי"ג אבל ודאי על רובן) תואמות אחד לאחד להגדרת ספר המצוות להרמב"ם. מדובר על מאות רבות של מקומות, שבכולן הדמיון הוא לגמרי הרבה מעל ומעבר לאפשרות לומר שאחד לא ראה את רעהו.
לכ' זה מכריח שגם אם הרעי"מ עצמו קדום, יתכן שהיה בו דיבורים של סודות על המצוות ללא הבאתן בראש הדברים, והמסדר העתיק בארמית את המצוה בניסוח הרמב"ם.
אולי יש "חוקרים" או גדולי ישראל שעמדו על כך, אבל אנכי בעניותי עדיין לא ראיתי או שמעתי על זה עד הנה.
דעת ותבונה כתב:בן מיכאל כתב:.השוחט כתב:כבר הוזכר הקדמת הבית יעקב.
בזכרוני שמביא שם דוגמה יפה, שהר"מ במו"נ בא' החלקים כתב טעמים על כל המצוות וביניהם בעיקר על הקרבנות והמנחות, וכשהגיע ללחם הפנים כתב שאינו יודע לו טעם. והרואה די משתומם, כי לפי המהלכים של הרמב"ם בשאר המנחות אין צל של בעיה להסבירן על אותה הדרך.
ובפיוט האריז"ל אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא, (על יסוד הזוהר כפי הנראה), כותב ומתפלל "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי". בדיוק על זה, ורק על זה, לא מצאו גם חכמי הקבלה טעם.
עכ"פ, בלי לומר כלום לעצם הנידון הרגיש והמסוכן, אוסיף הערה בעלת ערך רב לענ"ד, דיש להתפלא [ומעודי אני תמה על כך] על כל מחפשי ומוצאי פירורים פה ושם של דמיון. הלוא כל החיבור של ה"רעיא מהימנא" כולו, מיוסד על המצוות שבכל פרשה. בתחילת הקטע יש הגדרה של המצוה, טרם הצלילה לעמקי סודותיה, והגדרת מצוה כידוע היא מקצוע עמוק ומורכב ומדויק, וכל הגדרות המצוות (איני יודע אם יש על כל התרי"ג אבל ודאי על רובן) תואמות אחד לאחד להגדרת ספר המצוות להרמב"ם. מדובר על מאות רבות של מקומות, שבכולן הדמיון הוא לגמרי הרבה מעל ומעבר לאפשרות לומר שאחד לא ראה את רעהו.
לכ' זה מכריח שגם אם הרעי"מ עצמו קדום, יתכן שהיה בו דיבורים של סודות על המצוות ללא הבאתן בראש הדברים, והמסדר העתיק בארמית את המצוה בניסוח הרמב"ם.
אולי יש "חוקרים" או גדולי ישראל שעמדו על כך, אבל אנכי בעניותי עדיין לא ראיתי או שמעתי על זה עד הנה.
מעניין מאד! אתה טוען שיש מאות מקומות, התוכל להביא הנה עשרה מקומות? זה נשמע בדרך גוזמא.
אגב, יש מצוות ברע"מ שהרמב"ם לא מונה אותם והרמב"ן כן.
בקרית מלך להגרח"ק שליט"א מציין במקומות רבים בהם דברי הרמב"ם והזוהר חופפים ונקט שדברי הזוהר הם מקורו של הרמב"ם
גם בס' הערות על הזוהר לר"י ליינער מציין כמה מקומות בזוהר שלדעתו הם המקור לדברי הרמב"ם
בן מיכאל כתב:דעת ותבונה כתב:בקרית מלך להגרח"ק שליט"א מציין במקומות רבים בהם דברי הרמב"ם והזוהר חופפים ונקט שדברי הזוהר הם מקורו של הרמב"ם
גם בס' הערות על הזוהר לר"י ליינער מציין כמה מקומות בזוהר שלדעתו הם המקור לדברי הרמב"ם
יש מקומות רבים בהם כל המדרשים (והתלמודים והברייתות וכו') חופפים זה לזה, בין מדרשים קדומים ובין מדרשים מאוחרים (המאוחרים אף לרמב"ם), השאלה האם יש קשר בין מקור אחד לשני, או ששניהם העתיקו ממקור שלישי, מה שהעיר השוחט הוא הערה יותר מעניינת, בגלל שככל שהלשון נמצא רק בשני מקומות ובדברים שיש מחלוקת עליהם ונמצאים רבות כצד אחד מהם, יש כאן מקום למחשבה.
פ' שמות כא, ב: ואמר ריב"ל... כד אתא רשב"י אתא שאילו קמי' האי מלה. [נ"ב]: הנה בגמ' כד עאל ריב"ל חי לג"ע שאל אותו רשב"י אם נראה הקשת בימיו, הנה נראה שרשב"י נפטר קודם הרבה לריב"ל. וגם ריב"ל הוא סמוך לדורות אמוראים, חבירו של ר' יוחנן, ולא נזכר רק פעם אחת בסוף המשנה. ע"כ הדבר הזה אינו מובן. רק כמו שאמרו הקדמונים בעסק חיבור הזהר שנתחבר בזמן הגאונים בג"ע במתיבתא עליונה בהצטרפות כל אלו הנשמות המבוארים בזהר. ועל הכל אני אומר שאמיתיית העניינים יתגלה לנו בימי משיח צדקינו. עכ"ל.
פ' בא לח, ב: דהא ר' חסדא וכו'. [נ"ב]: לפי הגירסא הזו ע"כ צ"ל דהזהר נתחבר בג"ע בזמן הגאונים, דהרי ר' חסדא אמורא הוה בזמן האמוראים.
.השוחט כתב:אין בידי את הניצוצי זוהר שהכירו, אולי העבודה מיותרת.
.השוחט כתב:בהמשך פקודא בתר דא לפדות (עבד עברי ) ואמה עבריה - מצוה ח במנין שבראש עבדים.
.
מלבב כתב:גם בהנחה שכל דברי הזהר הוא מרבי שמעון הרי הרבה דברים מהזוהר נמצא גם במדרשים אחרים, והרי הרמבם היה לו מדרשים שאין לנו, כך שאין שום סרך ראיה שהרמבם ראה את הזהר.
עפר לרגלם כתב:מלבב כתב:גם בהנחה שכל דברי הזהר הוא מרבי שמעון הרי הרבה דברים מהזוהר נמצא גם במדרשים אחרים, והרי הרמבם היה לו מדרשים שאין לנו, כך שאין שום סרך ראיה שהרמבם ראה את הזהר.
אין כמעט שום דבר מהזוהר במדרשים אחרים.
כתב הרמב"ם בפרק ל' דין ט':
"חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת: אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. וצריך להזהר בג' סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל (ולהוסיף מותר), ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה - סועד ג' סעודות. ואם היה חולה מרוב האכילה, או שהיה מתענה תמיד - פטור מג' סעודות. וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין, ולבצוע על שתי ככרות, וכן ביום טוב"
עכ"ל.
ומשמע דמצריך כוס לקידוש גם בסעודה שלישית, ותמהו עליו דלא מצינו בגמרא רק קידוש פעם אחת ביום כמו בלילה. ולזה כתבו דאין כוונתו על הקידוש, אלא שישתה יין בסעודה כדרך סעודה חשובה (כ"מ). מיהו דעת המקובלים שגם בסעודה שלישית צריך כוס יין לקידוש, ומימינו לא שמענו מי שעשה כן.
(וזה לשון השל"ה בסידורו: "לוקח הכוס בידו, ואף על פי שאינו מחוייב... לפי חכמי האמת צריך גם כן לקדש בסעודה שלישית וכו'" ע"ש. אבל בפרי עץ חיים שער השבת סוף פרק כ"ג כתב וזה לשונו: "והנה אין ראוי לקדש על היין בסעודה זו... באמצע סעודה צריך לשתות יין וכו'" עכ"ל, וזהו ממש כדברי הרמב"ם לפירוש הכ"מ, וכן כתב במשנת חסידים דף צ"ט. ואם כה ואם כה - כיוון הרמב"ם ז"ל לדברי המקובלים, והוא פלא. ואין דרכינו לכסות הפת בסעודה שלישית, ועיין סימן רצ"ט סעיף י"ד)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לוצאטי ו־ 460 אורחים