ע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, עמ' 457-454 מביא מספר דוגמאות לשימוש של "איכא דאמרי" ו"לישנא אחרינא אמרי לה", וביניהן דוגמה יפה מבבא מציעא כג ע"א:
לימא כתנאי רבי יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן ומעבירין על האוכלין מאי לאו בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי מר סבר לא הוי סימן ומר סבר הוי סימן אמר רב זביד משמיה דרבא אי סלקא דעתך דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברשות הרבים אמאי מכריז אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ורבי יהודה סבר הוי סימן ורבה אמר לך דכולי עלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי תנא קמא סבר לא הוי סימן ורבי יהודה סבר הוי סימן איכא דאמרי סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן וסימן העשוי לידרס לא הוי סימן מאי לאו במעבירין על האוכלין קא מיפלגי דמר סבר מעבירין ומר סבר אין מעבירין אמר רב זביד משמיה דרבא אי סלקא דעתך סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברשות הרבים אמאי מכריז אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ורבי יהודה סבר הוי סימן ורבה אמר לך דכולי עלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי תנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ורבי יהודה סבר הוי סימן
מלמד מציין שהאיכא דאמרי בא להחליף רק את הסברוה.
לפום ריהטא, מדוע ציטטו את שאר הסוגיה? כדי שלא נחשוב שהוא בא למחוק את השאר.
מדוע לא קבעו אותו מיד אחרי הסברוה הראשון? כדי שלא נחשוב שהאיכא דאמרי בא גם להוסיף את כל השאר וללישנא קמא לא גורסים.
אם נצפה שהתלמוד יהיה עקבי בגישה זו, הרי שבמקרה שעומד לפניי אפשרות 3 לא באה בחשבון.