פורום אוצר החכמה

היכן אוכל לקרוא על צורת הלחם הרגיל בתקופת המשנה והתלמוד?
את עבודתה של ט' דיקשטיין אני מכיר, ועדיין זה לא מספק אותי.
תודה רבה!

לפני כמה שנים ראיתי מאמר של הפרופסור התורני זהר עמר הי"ו על אופן עשיית לחם הפנים, ואם אינני טועה התייחס שם גם לזה.
איני זוכר היכן קראתיהו אבל אם אמצאנו בלי נדר אביאנו אליך.

כמראה שטעיתי ושם לא נמצא מזה.
במאמרו של מגן ברושי 'על מזונם של בני ארץ ישראל בתקופה הרומית'. צויין:

על מיני הלחם השונים שהיו קימים בתקופת המשנה והתלמוד ראה : ש' קרויס, קדמוניות התלמוד, ב , 1 , תל-אביב
תרפ" ט, עמ' 153- 206 .

בתקוה שתמצא שם מבוקשך.

תבורך, הרב צפתי היקר!

המאמר של י' שפנייר על מקורות הלחם (מגוון דעות והשקפות 12 - על הלחם) לא רלוונטי?

לא זכרתיו. תכף אעיין בו. ייש"כ!

יש לר' זהר עמר ספר שלם הנוגע לנושא - חמשת מיני דגן : מסורות הזיהוי, היבטים היסטוריים, הלכתיים ורעיוניים וענייני המקדש. הר ברכה : מכון הר ברכה, מכון הר ברכה, תשע"א.
ובץ זה עוסק במגוון נושאים הקשורים למיני דגני התרבות שהיו שכיחים בעולם הקדום בכלל ובארץ-ישראל בפרט מנקודת מבט היסטורית, הלכתית ורעיונית.

כבר עיינתי שם והוא לא מדבר על צורת הלחם הסטנדרטית שבזמן חז"ל.

בירושלמי הלחם מכונה בכמה וכמה מקומות 'עגולא', ומזה נראה שהיה עגול.

בדיוק השבוע נכתב מאמר בענין בגליון של חסידות סלאנים ע"י הרב הנודע רבי יעקב ישראל סטל הי"ו.

הצורה העגולה של הלחם בפסיפס הקדום אינה מחייבת פיתה רכה דווקא.
יש אין ספור צורות של לחם, ולא רק לחם ארוך לעומת פיתה עגולה, כרגיל במחוזותינו.
יש לחם עגול שאיננו פיתה.
למשל, לחם בוכרי:


ויש נאן, שנעשה באופנים רבים מאוד. למשל:



על כן יתכן וצורת הלחם בימי התנאים והאמוראים היתה כמו של נאן או לחם בוכרי ועוד ועוד לחמים עגולים ושטוחים שאינם פיתות.
גם בלחמים כאלה אפשר לשים פרוסה בתוך השלמה - פותחים את הנאן השלם ומכניסים פרוסת נאן בתוכו.
כך דומני.

אינני יודע מהיכן לקח הרב סטל את הגודל המשוער של הלחמים - קוטר 30 ס"מ ועובי 10 ס"מ.
לעיני נראה מהפסיפס שהם היו קטנים בהרבה.

הרב בריושמא,
קשה לומר שכוונת הגמרא לפתוח את הלחם. פרט זה לא נזכר בגמרא. ובכלל, לא הוצרך הכותב להידחק כהצעתך, מאחר ובעלי המימרא הם בבליים ושם הלחם הרגיל היה כמו פיתה ולאפה של היום.

לוצאטי,
הכותב הסתמך על איור של נחתום המוכר את עיסתו ששרד בחורבות פומפי. והוא לא ציין זאת ברשימתו מטעמים מובנים..

חד ברנש כתב:לוצאטי,
הכותב הסתמך על איור של נחתום המוכר את עיסתו ששרד בחורבות פומפי. והוא לא ציין זאת ברשימתו מטעמים מובנים..

ומניין שהלחמים בארץ ישראל היו באותו הגודל? הלחמים בפסיפס ציפורי נראים ממש קטנים.

כי ארץ ישראל ופומפיי נחשבו לאותו מרחב תרבותי - רומי.

הרי לך ראיה מהפסיפס שלא היתה זהות ביניהן.
המרחב התרבותי זהה בדברים הגדולים, כגון אדריכלות. אבל בענייני יום יום מסתבר שכל מקום שמר על המטבח שלו.

לאט לך,
דווקא עכשיו העירני חכם אחד הערה נכונה, שפריט הפסיפס שהובא ברשימה מתאר את השולחן של בית המקדש שעליו לחם הפנים, שהם היו מצות שלא תפחו, ומשום כך הן נראות דקות, אך הלחם הארצישראלי הרגיל היה כמו במרחב הרומי, והוא היה עבה יותר.
(אך עדיין לא מצאתי -וגם לא כ"כ חיפשתי- מישהו המסביר כיצד המתואר בפסיפס מסתדר עם דברי הגמ' שלחם הפנים היה כמין "תיבה פרוצה", היינו מרובע ולא עגול)
והנה לך איור הפלטר מפומפיי

---
עדכון:
זה עתה ראה אותו חכם את אשר כתבתי בשמו (כלומר: בעילום שמו..), ובקשני לתקן:
לא התכוונתי שהיו דקות. עוביו של לחם הפנים טפח.
לא אוכל להרחיב כאן. אולם מחקר מקיף וממצה שערכתי (ובו ממצאים רבים שטרם הועלו במחקר) מההיבט הלשוני, הארכיאולוגי, הגסטרונומי והאומנותי מעלה כי הלחם בארץ ישראל היה זהה ללחם הסטנדרטי במרחב הרומי.
עכ"ל.

שומע. תודה

מרענן ונחמד מאוד לקרוא מאמר של ידידנו הנעים הרב סטל, ללא שום מובאות מדעיות / אקדמאיות. מה חסר ככה?

אבל בטוחני שהוא הסתמך על מקורות מדעיים, אלא שהוא לא ציינם, מאיזו סיבה שלא תהיה.

מישהו יכול להעלות לכאן את כל המקורות שצוינו לאורך האשכול. ?