כתב החיד"א בספרו פני דוד פר' חיי שרה, אודות המדרש הידוע 'נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו' דקאי על עפרון וז"ל: ויש לדקדק דלגבי עפרון לא חשיב עונש שהתורה חיסרה וא"ו משמו ומאי איכפת ליה בזה.
ואפשר דמי שהוא רע עין מתקצרים חייו וכמו שמצינו בנָבָל שמתוך שהיה כילי (שמואל א' כה יא) נתחייב מיתה שמתוך כך בא לזלזל בדוד המלך ע"ה ובעבדיו ויגפהו ה' (שם פסוק לח). וגם כתבו ז"ל (בשמחת הרגל מביא זאת בשם רבנו בחיי ולא נמצא) דלהיות ישראל צרי עין נשתעבדו במצרים וכמה הרגו מהם. וכלפי ד'רודף צדקה ימצא חיים' (משלי כא כא), המעלים עיניו מן הצדקה כעובד עבודה זרה (כתובות סח:) ואינו חי לאורך ימים. גם נודע מה שכתב בזוהר הק' (ח"א רמא:) על הפסוק (יהושע ב יב) 'ונתתם לי אות אמת' - סימנא דחיי בעאת מינייהו ואות וא"ו סימנא דחיי.
והשתא אתי שפיר, דעפרון נבל וכן 'נבהל להון' נבהל אותיות נבלה, 'איש רע עין', רע עין גימטריא עפרן, ונגרע מחייו ולכך חיסר אות וא"ו הרומז לחיים. וזה שכתוב 'ולא ידע כי חסר יבואנו' שנחסר מחייו, ולכך התורה חיסרה וא"ו מעפרון להורות דימשך לו חסרון חיים.
מה פירוש דבריו "והשתא אתי שפיר, דעפרון נבל וכן 'נבהל להון' נבהל אותיות נבלה"