כינוי גנאי בשפה שאינו מכיר

[חד ברנש]

האם מותר לראובן לדבר עם שמעון ולכנות את לוי בכינוי גנאי בשפה שהוא (לוי) אינו מבין?
ואבקש מקורות (חז"ל וראשונים) ולא סברות בטן (מהן יש לי מספיק..)

[עזריאל ברגר]

א. קרא קאמר "לא תקלל חרש", וזה גם סוג של קללה (כשמעי בן גרא ש"קלל" את דוד "קללה נמרצת" ולא היו בדבריו איחולים רעים אלא חירופים וגידופים), וזה גם סוג של "חרש" שאינו שומע את קללתו, כדכתיב "והם לא ידעו כי שומע יוסף".
ב. א"ר יוסי מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי.
ג. מאן דעלך סני לחברך לא תעביד - זהו כל התורה כולה.

[אוצר החכמה]

לפני הסברות שלא נגיד כי ביקשת, והמקורות שאולי יביאו. אני רוצה להבין את הסיטואציה.

1. שמעון מבין שזה כינוי גנאי רק לא מבין את משמעותו או שהוא לא מבין בכלל שזה כינוי גנאי.
2. האם יתכן ששמעון ימשיך להפיץ את הכינוי בלי להבינו?

[מענה איש]

רמב''ם סה''מ שיג

"הזהרנו מלקלל כל איש מישראל והוא אמרו "לא תקלל חרש." והבן ממני ענין זה 'החרש' מה הוא? כי בתכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל - כשיהיה שומע אותו לֶמַה שישיגהו מן הצער והכאב, אבל קללת החרש, (מ)אַחַר שלא ישמע ולא יכאב בו, שלא יהיה בזה חטא?! הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו, כי התורה לא הקפידה בעניין 'המקולל' לבד- אבל הקפידה גם כן בעניין 'המקלל!!' כשהזהיר שלא יגיע נפשו לנקימה ולא ירגיל לכעוס!."

[עזריאל ברגר]

וכמובן שתמיד יש את החשש של "חברך חברא אית ליה", וכמבואר בארוכה בב"ב דמעשה דבבא בן בוטא והורדוס.

ועל הכל, כבר היה לעולמים פעמים רבות שדיברו בנוכחות מישהו וסברו שאיננו מבין לשונם, ולאחר מעשה התברר שהוא מבין, וכמעשה דיוסף ואחיו, ולהבדיל בגתן ותרש, ועוד כהנה רבות מאוד במשך הדורות.

[עזריאל ברגר]

רמב''ם סה''מ שיג

"הזהרנו מלקלל כל איש מישראל והוא אמרו "לא תקלל חרש." והבן ממני ענין זה 'החרש' מה הוא? כי בתכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל - כשיהיה שומע אותו לֶמַה שישיגהו מן הצער והכאב, אבל קללת החרש, (מ)אַחַר שלא ישמע ולא יכאב בו, שלא יהיה בזה חטא?! הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו, כי התורה לא הקפידה בעניין 'המקולל' לבד- אבל הקפידה גם כן בעניין 'המקלל!!' כשהזהיר שלא יגיע נפשו לנקימה ולא ירגיל לכעוס!."

אכן לזה התכוונתי בסעיף ראשון של הודעתי הראשונה.

[חד ברנש]

אסביר מפני מה שאלתי ויתבררו הדברים:
חכם קדום כותב, ששרה אמרה לאברהם: "גרש את האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא י), בפני הגר, כמוכח ממילת "הזאת" (הנאמר על דבר הנוכח כנגד המדבר), והיא לא חששה מלכנות אותה בתואר הגנאי "האמה", אע"פ שהיתה בת פרעה, כי שרה דיברה עם אברהם בלשון הקודש, והגר לא הכירה את השפה.
היינו, שרה התירה לעצמה לכנות את הגר בכינוי גנאי ("אמה"), ובפניה, כי הגר לא הבינה שזה כינוי גנאי.
משמע שמותר לנהוג כן.

[אוצר החכמה]

אם כך באמת לא הבנתי את השאלה.
אני חשבתי שנושא השאלה הוא איסור לשה"ר והעניין התגנות לוי בפני שמעון.
אבל לפי ההסבר הזה אין כאן התגנות כי הרי זו עובדה פשוטה וידועה לאברהם שהיא אמה. רק הנושא הוא האיסור המוזכר בגמרא לא לכנות את חבירו בכינוי גנאי. לכאורה אין לזה קשר ללאו דלא תקלל חרש שהוא על קללה ולא על כינוי גנאי.

[מענה איש]

אסביר מפני מה שאלתי ויתבררו הדברים:
חכם קדום כותב, ששרה אמרה לאברהם: "גרש את האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא י), בפני הגר, כמוכח ממילת "הזאת" (הנאמר על דבר הנוכח כנגד המדבר), והיא לא חששה מלכנות אותה בתואר הגנאי "האמה", אע"פ שהיתה בת פרעה, כי שרה דיברה עם אברהם בלשון הקודש, והגר לא הכירה את השפה.
היינו, שרה התירה לעצמה לכנות את הגר בכינוי גנאי ("אמה"), ובפניה, כי הגר לא הבינה שזה כינוי גנאי.
משמע שמותר לנהוג כן.

מה בכך שהייתה בת פרעה הרי בבית אברהם שפחה הייתה?
וגם היה בזה לתועלת חינוכו של יצחק ולא בהכרח שנתכוונה לגנותה

[חד ברנש]

מענה איש,
יש לי הרבה הערות על הווארט הזה, אבל בבקשה אל תסיט כאן את הנושא.

[הפשוט בפשטותו]

האם מותר לראובן לדבר עם שמעון ולכנות את לוי בכינוי גנאי בשפה שהוא (לוי) אינו מבין?
ואבקש מקורות (חז"ל וראשונים) ולא סברות בטן (מהן יש לי מספיק..)

לציין את הנאמר בגמ' ב"מ פרק הזהב [נח:] שאסור לכנות אף שהוא דשו בשם זה והלה רגיל כבר לשם זה אוינו נכלם, וכותב רש"י 'כיון שזה להכלימו נתכוון', ודייק מזה המהרש"א שם שהאיסור הוא משום כוונת המכלים, ותמה ע"ז. ולפי"ז אסור אף כשאינו מבין.
אמנם אף בלאו הכי, הרי אף באופן שאינו מבין הוא נכלם ואלא שאינו יודע שהוא מוכלם, אבל את פניו הכלימו.

[ישראל אליהו]

גם אני התקשתי בקושייתו של מענה איש, ועל כן נראה להציע שזוהי כוונת אותו חכם:
כיצד שרה אמרה זאת בפניה, והלא היא בת פרעה, ותוכל לילך לאביה פרעה, ולומר לו שכך אמרה עליה שרה [ובפרט שעתה מגרשה, ומסתמא תחזור לאביה], ויוכל פרעה לגמול להם רע. ומי 'מתעסק' עם בת המלך?
וע"ז יישב שהגר לא הבינה את דבריה.

[חד ברנש]

הרב הפשוט, תודה רבה לך על ההפניה.

הרב אליהו ידידי,
ההסבר שלך הוא בהחלט הברקה, אבל רהיטת לשונו של המחבר אינה מסכמת לכך. במיוחד שמדובר במחבר שמאריך בלשונו ומפרט גם כשאין צורך(...) לכן קשה לומר, שבדיוק כאן הוא נקט לשון קצרה והשמיט את העיקר.