גרגרים אחדים על שיטת הגר"א
פורסם: ג' יולי 09, 2019 11:46 am
באשכול סמוך כתבו ונתווכחו על עליית תלמידי הגר"א ועל ספר קול התור וכל המסתעף.
שם,
viewtopic.php?f=51&t=46278&start=600#p558939
כתב הרב לענין:
יורשה לי להעיז ולבקש. אני מניח כי מאז שנכתבו הדברים לפני כמה וכמה שנים נוספו באמתחתו של הרב ברי ושמא חומר נוסף השופך אור על התעשייה הריבלינית. האם אכן הוא? האם ניתן לזכות בזה את יושבי הפורום הצמאים לדברי חכמה ודעת?
חכמים נוספים משתתפי הפורום הזכירו טענות שונות על הספר קול התור, ושאלוני בהודעה פרטית, האומנם נכונים הדברים.
הטענות והשאלות הללו צריכות בירור יסודי. לא בגלל תוכנם של קול התור ודומיו, אלא בגלל שיוכם להגר"א.
לא רק ספרים אלה מעיבים על תלמודה של שיטת הגר"א אלא גם הנחות אחרות, שנאמרו כלאחר יד וקנו להן שביתה בבית המדרש.
כל אלה מעמעמים ומחשיכים את אורו של הגר"א, מסתירים את שיטתו של הגר"א מעיני הלומדים ועוטפים אותה בלבושים לא לה.
שיטת הגר"א באמתותה צריכה בירור מדוקדק, יותר מן האפשר לכתוב כאן.
על כן אציג כאן רק גרגרים אחדים ממנה, ובע"ה נוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה.
א.
עוסקים בספר קול התור ומעמיקים ברעיונותיו. רעיון רודף רעיון, ושואלים למי החותמת ולמי הפתילים. ואני בעוניי מבקש מלים, מלה אחר מלה.
במה דברים אמורים?
ספר קול התור יצא במהדורה עם הערות שוליים. וכלל גדול הוא – ספר עם הערות שוליים הוא מהדורה מדעית, מהדורה שמבררת את הנוסח ואת מקורותיו וכו'. על מהדורה מדעית מן הראוי בוודאי לסמוך.
ואכן, המהדיר מצא מקורות לספר קול התור. רעיון יסודי בספר הוא טצ"ץ ביסוד. בלעדיו הספר לא קיים. יגע המהדיר ומצא מקור לטצ"ץ ביסוד – ליקוטי הגר"א, דף מא ע"א. ומעתה ברור כשמש בצהריים – ספר קול התור נכתב על ידי הגר"א, או לפחות על ידי אחד מתלמידיו רואי פניו.
האם פתח מישהו את ליקוטי הגר"א לבדוק מה כתוב בו? אכן, נכתב בו על טצ"ץ ביסוד. חצי משפט מתוך משפט אחד מתוך דרוש קצר, כדרכו של הגר"א, על אותיות אי"ק בכ"ר וכו'. וכך כתב שם הגר"א: 'טצ"ץ ביסוד. ט' ידוע שנק' טוב הרואה ט' כו' וכן צ' ידוע. ואלף כנ"ל'. האם נכתב כאן על הגאולה? על המשיח? מאומה. אף לא מלה אחת. לא בפירוש ולא ברמז, וגם לא בסוד. מה עשה מחבר קול התור? ראה את הספר ליקוטי הגר"א, לקח ממנו את הגימטריה טצ"ץ ביסוד, ובנה עליה את רעיונותיו שלו על המשיח ועל הגאולה.
אלא שמחבר קול התור לא יכול היה לסמוך רעיונותיו על ליקוטי הגר"א ללא תיווך. הוא לקח דברים שכתב ר' יצחק אייזיק חבר, דברים שכתב ר' יצחק אייזיק כהנא, ועל אלה בנה בניינו. דברים יפים ונכוחים כתבו רבנים אלו, אבל הם אינם נמצאים בדברי הגר"א עצמו.
אילו כתב מחבר קול התור כי את הספר כתב תלמידו של ר' יצחק אייזיק חבר – החרשתי. אלא שמשום מה הוא לא עשה כן.
ב.
יסוד נוסף בספר קול התור הוא דברי הגר"א על אבן שלמה. יסוד מוסד, ובלעדיו מתמוטט הספר כולו. גם לדברים אלו יש מקור בדברי הגר"א, כמובן. ובדבריו אלה הוא דיבר על זמן המשיח והגאולה וכו'.
מה מקורה של האבן השלמה?
כך כתב ר' ישראל משקלוב בהקדמתו לספר פאת השולחן:
והיה יודע שמות של כל בני אדם שבעולם וענייניהם היאך מרומזים בתורה שבכתב... ושמעתי מזקן א'... ששימש את רבינו הקדוש בימי קדם, וראה שבא גאון א' ממרחקים לקבל דברי אלוקים חיים מרבינו, ושאל לרבינו, ודאי אדוני יודע שמות כל בני אדם איה הם בתורה שבכתב... והשיבו, הן, ושאלו, שם של רבינו היכן הוא, והשיבו, יוצא מפסוק אבן שלמה וצדק, אבן שלמה הוא אליהו בן שלמה. וכמו שאלף הוא פלא ונעלם, כך תורתו ג"כ נסתרת ונעלמת, ולכן שמו בהעלם בר"ת.
האם דיבר כאן הגר"א על זמן הגאולה? המשיח? התשובה מיותרת.
על דברים אלו הוסיף ר' שמואל מאלצאן בספרו אמונה והשגחה, דף מג ע"ב.
מה שכתב בס' 'פאת השולחן', שבתיבת 'אבן שלמה וצדק' מרומז שם הגר"א וכו'. שמעתי מפי הרה"ג הישיש מו"ה יצחק מרגליות אב"ד בשצוצין במדינת פולין ששמע מפי מאור הגולה מהר"ח מוואלזין ז"ל, כי הגר"א ז"ל אמר כי בספר משנה תורה מרומז בכל סדרה מה שיארע במאה שנים מאלף השישי כסדר יו"ד פרשיות נגד יו"ד מאות (כי נצבים וילך נחשבים לא' כידוע) ושאל לו מהר"ח איה איפה אנו מרומזים בפ' תצא שהוא נגד המאה השישית שאנחנו עומדים כעת. והשיב לו כי שמו מרומז בתיבת אבן שלמה כנ"ל.
כאן אמר הגר"א כי אבן שלמה נמצאת בפרשת כי תצא שהיא נגד המאה השישית. האם דיבר כאן הגר"א על זמן המשיח? על תקופת הגאולה? לא! הוא דיבר על זמנו שלו, על דורו שלו – 'שאנחנו עומדים כעת'.
ומה נכתב על דברי הגר"א הללו בספר קול התור? הנה אחד המקומות.
ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ"י חז"ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ"ח)... וכל זאת הוא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ"י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו', ואחריו, בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בר קיימא רק כשיהיה שלום בנכסך במדות שוות כנ"ל.
אכן, דברים מופלאים. נהדרים. והרי ברור לכל, כשמש בצהרים, וכקול התור המסלסל בארצנו: רבנו ראה את שמו ויעודו בפסוק הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק. לא הפסוק עצמו, שהרי יודע קול התור כי כאשר דיבר רבנו הגר"א על הפסוק אבן שלמה הוא לא אמר מאומה, אלא בפסוק הסמוך. כהלכות פורים: סמוך ונראה.
ג.
שוב ושוב אני מוצא את הטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין הוא מחבר קול התור או אחד מעורכי הספר. על סמך מה? על יסוד דבריו של הבן, בנימין ריבלין, בחוברת זכר אב, כי באביו דבק הכינוי 'דרשן הגאולה', כי הוא הדגיש את חטא המרגלים ועוד ועוד. מנין לו לבן כל אלה? מעיתון הצפירה שנת תרנ"ט. דברים ברורים כשמש בצהרים, ועליהם חזרו וחוזרים שוב ושוב.
אבל את חטאי אני מזכיר היום. לא כל כך האמנתי, והלכתי אל המקור עצמו. יגעתי והגעתי אל הצפירה, ז' בחשוון תרנ"ט, שם נמצאת כתבתו של עקביה, ובה הוא מזכיר שני אנשים – מר ר. ומר ק. הכותב, עקביה, מתגורר בעיר יפו, והוא מספר כי שני אנשים מירושלים הגיעו לנפוש בה. וכך מתאר עקביה את פגישתו עם שני האנשים:
האחד מר ר' הנהו בקי בש"ס ופוסקים כאחד הגדולים, וגם מיוחס הוא בקחתו לו לאשה אחת מבנות ירושלים... ועד כמה מתלהב ומתפעל הוא מדי דברו על דבר הישוב; עד כמה יעורר את שומעי דבריו להרבות סעיפים הישוב אם בבנין בתים, אם בקנית אחוזות; עד כמה מלא וגדוש הוא מאמרי רז"ל כאלה המפיחים רוח חיה, רוח התעוררות להישוב, ועד כמה יז קצף מפיו... והשני מר ק. ... דומה הוא האיש בהתלהבותו למר ר. אך הוא "רוחני" והוגה דעות הרבה יותר ממר ר. החפץ פשוט בישוב והתאחזות ב"י בא"י, והוא מר ק. אין עינו ולבבו כי אם להמצות התלויות בארץ, להכנה לביאת המשיח, להגדיל ולהאדיר את היהדות הרוחנית, ונפשו מלאה רזין ורזין דרזין, וגם הוא מלא וגדוש מאמרי הזוהר וכל יתר הספרות מספרי המוסר עד ספרי הפלוסופיא העתיקה, מאמרים המלהיבים את שומעם להביא משיח בחזקת היד... והא לך קונטרסים שבעדו נותן אני נפשי קרא בו ואם בעל נפש אתה וידעת עד היכן הדברם מגיעים, ואקח הקונטרס ואראה שני חותמות... קראתי בשער הספר – בן ד' עלים קטנים – ספר "דרישת כבוד חכמי התורה ע"י העסקנים נקיי הדעת פעה"ק ירושלים ת"ו".
הוא כותב פרטים נוספים על שני האישים, ולא אאריך כאן. מכל דבריו עולה כי מר ר. הוא ר' יצחק צבי ריבלין, שהגיע ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה שפתח הרב קוק. מיהו מר ק'? זהו ר' משה יהושע הקמחי, שכתב את הקונטרס הנ"ל, ובו דברים על נהר סמבטיון וחיפוש עשרת השבטים, כידוע.
עקביה מבחין בין שני האנשים בצורה ברורה. מר ר' הוא בקי בש"ס ופוסקים, ו'חפץ פשוט בישוב' ארץ ישראל. לעומתו, מר ק' מדבר על הכנה לביאת המשיח, נפשו מלאה רזין ורזי דרזין וכו'.
מהתיאור של עקביה בהצפירה עולה בבירור שלר' יצחק צבי ריבלין אין עסק בנסתרות. הוא יודע ש"ס ופוסקים, והוא עוסק 'פשוט' ביישוב הארץ. הוא מלא וגדוש במאמרי חז"ל, והוא מדבר על בנין בתים וקניית אחוזות. אך, לעומת ר' יהושע קמחי אין הוא עוסק ברזין ורזי דרזין ואין הוא מביא מאמרים מספר הזוהר וכו'.
האם צריך להוסיף דברים על דברי עקביה? האם צריך לומר בפירוש כי אין יסוד לטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין כתב או ערך את ספר קול התור? האם אין שיטת תלי תניא בדלא תניא ברורה?
ד.
לא אכביר מלים. ספר קול התור אינו אלא קצה הקרחון. הוא איננו אלא אחד ממאות ספרים, חוברות ופרסומים שנכתבו על גאולת ישראל ועל ארץ ישראל ויישובה ובניינה בשנות הת"ר. פרסומים אלה אחוזים זה בזה ותלויים אלה באלה. ספרים על דרכי הגאולה שזורים בביוגרפיות על האנשים שתרמו לבניינה של הארץ, ואי אפשר לנתק את אלה מאלה. התמונה השלמה מגלה אידיאולוגיות ואידיאות ומספרת על תוכניות ומעשים שהתרוצצו אז, חלקם אמתיים וחלקם בדויים, חלקם שגויים וחלקם זדוניים.
יש תחת ידי רשימה של מאות הספרים והחוברות הללו. רשימה כרונולוגית מפורטת, איש על זמנו ואיש על מקומו. הרשימה כוללת את כל האידיאולוגיות, הדעות והזרמים באשר הם, ובסידורה ובעריכתה לא התערבו שיקולי השקפה ואמונה לאמר הלנו אתה אם לצרינו. מאות העיולים המסודרים מראשית לאחרית מודיעים מעצמם מה ארע וכיצד נכתב ומדוע נתפרסם, עד שאין צורך להוסיף עליהם מאומה.
על כן אין לדון בספר קול התור, שאינו אלא ספרון קטנטן, לבדו. אין בקול התור אלא כדי חטה אחת שמבקשת לפטור את הכרי כולו. אבל כל המבקש לפטור עצמו בחטה אחת אינו אלא חוטא, והוא מחטיא את המטרה כולה.
ה.
אמנם עניין הגאולה והמשיחים וארץ ישראל מושך הוא את הלב ומסעיר הוא את הנפשות ומלבה את המחלוקת, אבל הוא רק עניין אחד מני רבים שטעו בו והתעו בו באשר לשיטתו של הגר"א.
כבר אמרו, הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ולספר התורה שכתב הגר"א אין מזל. הגר"א כתב בקיצור נמרץ, גילה מילה אחת והסתיר מילתיים (כך!). להבנת דבריו צריכים פטיש המפוצץ משפט ומחלקו לכמה ביטויים. חצי משפט בדברי הגר"א שקול לפסקה שלמה בדברי אחרים, וכל מילה ומילה אוצרת עולם שלם בקרבה. כך צריך לעשות, אלא שחפזו הלומדים ובמקום להעמיד כל מילה ומילה לעצמה ולדייק היטב במשמעותה, עמדו והשלימו את דבריו הקצרים והחסרים של הגר"א בדבריהם של אחרים.
ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.
ז.
מכל האמור לעיל עולה כלל אחד: אין ללמוד רק את הכתוב ומונח לפנינו אלא יש ללמוד גם את מה שאינו כתוב ומונח לפנינו.
הכתוב ידוע הוא, וברור שיש ללומדו היטב. אלא שאם רצוננו לידע שיטתו של חכם עלינו להבחין גם בדברים שלא כלל בכתביו. שהרי אם קודמיו הזכירו מושג מסוים, והוא נמנע מלהזכירו – דברים בגו. ידע אותו חכם מה כתבו קודמיו, ואם בחר שלא לחזור על דבריהם – ודאי בכוונת מכוון עשה כן.
אמנם מציאת הנפקד מכתביו של חכם קשה לאין ערוך מלימוד הנמצא בהם, אבל שכרה בצדה. היא מונעת את הלומד מלעקוף את האזהרה 'תני תניא בדלא תניא', וגודרת בעדו שלא לעבור על האיסור של 'לא תוסף עליו'. היא מכרחת את המעיין לברר בדיוק מהי שיטתו של החכם, אין חסר ואין יתר.
ח.
רשמנו כאן גרגרים אחדים על דברי הגר"א. מהם ומיסודות נוספים עולה בבירור כי שיטת הגר"א עומדת לעצמה. לא הלך הגר"א בדרכי קודמיו, ולא המשיכו המקובלים הבאים אחריו להלך בשיטתו. שיטת הגר"א חייבת להתברר רק ואך ורק מתוך כתביו שלו, החיבורים שכתב בעצם כתיבת ידו והם מונחים לפנינו.
שם,
viewtopic.php?f=51&t=46278&start=600#p558939
כתב הרב לענין:
יורשה לי להעיז ולבקש. אני מניח כי מאז שנכתבו הדברים לפני כמה וכמה שנים נוספו באמתחתו של הרב ברי ושמא חומר נוסף השופך אור על התעשייה הריבלינית. האם אכן הוא? האם ניתן לזכות בזה את יושבי הפורום הצמאים לדברי חכמה ודעת?
חכמים נוספים משתתפי הפורום הזכירו טענות שונות על הספר קול התור, ושאלוני בהודעה פרטית, האומנם נכונים הדברים.
הטענות והשאלות הללו צריכות בירור יסודי. לא בגלל תוכנם של קול התור ודומיו, אלא בגלל שיוכם להגר"א.
לא רק ספרים אלה מעיבים על תלמודה של שיטת הגר"א אלא גם הנחות אחרות, שנאמרו כלאחר יד וקנו להן שביתה בבית המדרש.
כל אלה מעמעמים ומחשיכים את אורו של הגר"א, מסתירים את שיטתו של הגר"א מעיני הלומדים ועוטפים אותה בלבושים לא לה.
שיטת הגר"א באמתותה צריכה בירור מדוקדק, יותר מן האפשר לכתוב כאן.
על כן אציג כאן רק גרגרים אחדים ממנה, ובע"ה נוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה.
א.
עוסקים בספר קול התור ומעמיקים ברעיונותיו. רעיון רודף רעיון, ושואלים למי החותמת ולמי הפתילים. ואני בעוניי מבקש מלים, מלה אחר מלה.
במה דברים אמורים?
ספר קול התור יצא במהדורה עם הערות שוליים. וכלל גדול הוא – ספר עם הערות שוליים הוא מהדורה מדעית, מהדורה שמבררת את הנוסח ואת מקורותיו וכו'. על מהדורה מדעית מן הראוי בוודאי לסמוך.
ואכן, המהדיר מצא מקורות לספר קול התור. רעיון יסודי בספר הוא טצ"ץ ביסוד. בלעדיו הספר לא קיים. יגע המהדיר ומצא מקור לטצ"ץ ביסוד – ליקוטי הגר"א, דף מא ע"א. ומעתה ברור כשמש בצהריים – ספר קול התור נכתב על ידי הגר"א, או לפחות על ידי אחד מתלמידיו רואי פניו.
האם פתח מישהו את ליקוטי הגר"א לבדוק מה כתוב בו? אכן, נכתב בו על טצ"ץ ביסוד. חצי משפט מתוך משפט אחד מתוך דרוש קצר, כדרכו של הגר"א, על אותיות אי"ק בכ"ר וכו'. וכך כתב שם הגר"א: 'טצ"ץ ביסוד. ט' ידוע שנק' טוב הרואה ט' כו' וכן צ' ידוע. ואלף כנ"ל'. האם נכתב כאן על הגאולה? על המשיח? מאומה. אף לא מלה אחת. לא בפירוש ולא ברמז, וגם לא בסוד. מה עשה מחבר קול התור? ראה את הספר ליקוטי הגר"א, לקח ממנו את הגימטריה טצ"ץ ביסוד, ובנה עליה את רעיונותיו שלו על המשיח ועל הגאולה.
אלא שמחבר קול התור לא יכול היה לסמוך רעיונותיו על ליקוטי הגר"א ללא תיווך. הוא לקח דברים שכתב ר' יצחק אייזיק חבר, דברים שכתב ר' יצחק אייזיק כהנא, ועל אלה בנה בניינו. דברים יפים ונכוחים כתבו רבנים אלו, אבל הם אינם נמצאים בדברי הגר"א עצמו.
אילו כתב מחבר קול התור כי את הספר כתב תלמידו של ר' יצחק אייזיק חבר – החרשתי. אלא שמשום מה הוא לא עשה כן.
ב.
יסוד נוסף בספר קול התור הוא דברי הגר"א על אבן שלמה. יסוד מוסד, ובלעדיו מתמוטט הספר כולו. גם לדברים אלו יש מקור בדברי הגר"א, כמובן. ובדבריו אלה הוא דיבר על זמן המשיח והגאולה וכו'.
מה מקורה של האבן השלמה?
כך כתב ר' ישראל משקלוב בהקדמתו לספר פאת השולחן:
והיה יודע שמות של כל בני אדם שבעולם וענייניהם היאך מרומזים בתורה שבכתב... ושמעתי מזקן א'... ששימש את רבינו הקדוש בימי קדם, וראה שבא גאון א' ממרחקים לקבל דברי אלוקים חיים מרבינו, ושאל לרבינו, ודאי אדוני יודע שמות כל בני אדם איה הם בתורה שבכתב... והשיבו, הן, ושאלו, שם של רבינו היכן הוא, והשיבו, יוצא מפסוק אבן שלמה וצדק, אבן שלמה הוא אליהו בן שלמה. וכמו שאלף הוא פלא ונעלם, כך תורתו ג"כ נסתרת ונעלמת, ולכן שמו בהעלם בר"ת.
האם דיבר כאן הגר"א על זמן הגאולה? המשיח? התשובה מיותרת.
על דברים אלו הוסיף ר' שמואל מאלצאן בספרו אמונה והשגחה, דף מג ע"ב.
מה שכתב בס' 'פאת השולחן', שבתיבת 'אבן שלמה וצדק' מרומז שם הגר"א וכו'. שמעתי מפי הרה"ג הישיש מו"ה יצחק מרגליות אב"ד בשצוצין במדינת פולין ששמע מפי מאור הגולה מהר"ח מוואלזין ז"ל, כי הגר"א ז"ל אמר כי בספר משנה תורה מרומז בכל סדרה מה שיארע במאה שנים מאלף השישי כסדר יו"ד פרשיות נגד יו"ד מאות (כי נצבים וילך נחשבים לא' כידוע) ושאל לו מהר"ח איה איפה אנו מרומזים בפ' תצא שהוא נגד המאה השישית שאנחנו עומדים כעת. והשיב לו כי שמו מרומז בתיבת אבן שלמה כנ"ל.
כאן אמר הגר"א כי אבן שלמה נמצאת בפרשת כי תצא שהיא נגד המאה השישית. האם דיבר כאן הגר"א על זמן המשיח? על תקופת הגאולה? לא! הוא דיבר על זמנו שלו, על דורו שלו – 'שאנחנו עומדים כעת'.
ומה נכתב על דברי הגר"א הללו בספר קול התור? הנה אחד המקומות.
ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ"י חז"ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ"ח)... וכל זאת הוא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ"י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו', ואחריו, בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בר קיימא רק כשיהיה שלום בנכסך במדות שוות כנ"ל.
אכן, דברים מופלאים. נהדרים. והרי ברור לכל, כשמש בצהרים, וכקול התור המסלסל בארצנו: רבנו ראה את שמו ויעודו בפסוק הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק. לא הפסוק עצמו, שהרי יודע קול התור כי כאשר דיבר רבנו הגר"א על הפסוק אבן שלמה הוא לא אמר מאומה, אלא בפסוק הסמוך. כהלכות פורים: סמוך ונראה.
ג.
שוב ושוב אני מוצא את הטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין הוא מחבר קול התור או אחד מעורכי הספר. על סמך מה? על יסוד דבריו של הבן, בנימין ריבלין, בחוברת זכר אב, כי באביו דבק הכינוי 'דרשן הגאולה', כי הוא הדגיש את חטא המרגלים ועוד ועוד. מנין לו לבן כל אלה? מעיתון הצפירה שנת תרנ"ט. דברים ברורים כשמש בצהרים, ועליהם חזרו וחוזרים שוב ושוב.
אבל את חטאי אני מזכיר היום. לא כל כך האמנתי, והלכתי אל המקור עצמו. יגעתי והגעתי אל הצפירה, ז' בחשוון תרנ"ט, שם נמצאת כתבתו של עקביה, ובה הוא מזכיר שני אנשים – מר ר. ומר ק. הכותב, עקביה, מתגורר בעיר יפו, והוא מספר כי שני אנשים מירושלים הגיעו לנפוש בה. וכך מתאר עקביה את פגישתו עם שני האנשים:
האחד מר ר' הנהו בקי בש"ס ופוסקים כאחד הגדולים, וגם מיוחס הוא בקחתו לו לאשה אחת מבנות ירושלים... ועד כמה מתלהב ומתפעל הוא מדי דברו על דבר הישוב; עד כמה יעורר את שומעי דבריו להרבות סעיפים הישוב אם בבנין בתים, אם בקנית אחוזות; עד כמה מלא וגדוש הוא מאמרי רז"ל כאלה המפיחים רוח חיה, רוח התעוררות להישוב, ועד כמה יז קצף מפיו... והשני מר ק. ... דומה הוא האיש בהתלהבותו למר ר. אך הוא "רוחני" והוגה דעות הרבה יותר ממר ר. החפץ פשוט בישוב והתאחזות ב"י בא"י, והוא מר ק. אין עינו ולבבו כי אם להמצות התלויות בארץ, להכנה לביאת המשיח, להגדיל ולהאדיר את היהדות הרוחנית, ונפשו מלאה רזין ורזין דרזין, וגם הוא מלא וגדוש מאמרי הזוהר וכל יתר הספרות מספרי המוסר עד ספרי הפלוסופיא העתיקה, מאמרים המלהיבים את שומעם להביא משיח בחזקת היד... והא לך קונטרסים שבעדו נותן אני נפשי קרא בו ואם בעל נפש אתה וידעת עד היכן הדברם מגיעים, ואקח הקונטרס ואראה שני חותמות... קראתי בשער הספר – בן ד' עלים קטנים – ספר "דרישת כבוד חכמי התורה ע"י העסקנים נקיי הדעת פעה"ק ירושלים ת"ו".
הוא כותב פרטים נוספים על שני האישים, ולא אאריך כאן. מכל דבריו עולה כי מר ר. הוא ר' יצחק צבי ריבלין, שהגיע ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה שפתח הרב קוק. מיהו מר ק'? זהו ר' משה יהושע הקמחי, שכתב את הקונטרס הנ"ל, ובו דברים על נהר סמבטיון וחיפוש עשרת השבטים, כידוע.
עקביה מבחין בין שני האנשים בצורה ברורה. מר ר' הוא בקי בש"ס ופוסקים, ו'חפץ פשוט בישוב' ארץ ישראל. לעומתו, מר ק' מדבר על הכנה לביאת המשיח, נפשו מלאה רזין ורזי דרזין וכו'.
מהתיאור של עקביה בהצפירה עולה בבירור שלר' יצחק צבי ריבלין אין עסק בנסתרות. הוא יודע ש"ס ופוסקים, והוא עוסק 'פשוט' ביישוב הארץ. הוא מלא וגדוש במאמרי חז"ל, והוא מדבר על בנין בתים וקניית אחוזות. אך, לעומת ר' יהושע קמחי אין הוא עוסק ברזין ורזי דרזין ואין הוא מביא מאמרים מספר הזוהר וכו'.
האם צריך להוסיף דברים על דברי עקביה? האם צריך לומר בפירוש כי אין יסוד לטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין כתב או ערך את ספר קול התור? האם אין שיטת תלי תניא בדלא תניא ברורה?
ד.
לא אכביר מלים. ספר קול התור אינו אלא קצה הקרחון. הוא איננו אלא אחד ממאות ספרים, חוברות ופרסומים שנכתבו על גאולת ישראל ועל ארץ ישראל ויישובה ובניינה בשנות הת"ר. פרסומים אלה אחוזים זה בזה ותלויים אלה באלה. ספרים על דרכי הגאולה שזורים בביוגרפיות על האנשים שתרמו לבניינה של הארץ, ואי אפשר לנתק את אלה מאלה. התמונה השלמה מגלה אידיאולוגיות ואידיאות ומספרת על תוכניות ומעשים שהתרוצצו אז, חלקם אמתיים וחלקם בדויים, חלקם שגויים וחלקם זדוניים.
יש תחת ידי רשימה של מאות הספרים והחוברות הללו. רשימה כרונולוגית מפורטת, איש על זמנו ואיש על מקומו. הרשימה כוללת את כל האידיאולוגיות, הדעות והזרמים באשר הם, ובסידורה ובעריכתה לא התערבו שיקולי השקפה ואמונה לאמר הלנו אתה אם לצרינו. מאות העיולים המסודרים מראשית לאחרית מודיעים מעצמם מה ארע וכיצד נכתב ומדוע נתפרסם, עד שאין צורך להוסיף עליהם מאומה.
על כן אין לדון בספר קול התור, שאינו אלא ספרון קטנטן, לבדו. אין בקול התור אלא כדי חטה אחת שמבקשת לפטור את הכרי כולו. אבל כל המבקש לפטור עצמו בחטה אחת אינו אלא חוטא, והוא מחטיא את המטרה כולה.
ה.
אמנם עניין הגאולה והמשיחים וארץ ישראל מושך הוא את הלב ומסעיר הוא את הנפשות ומלבה את המחלוקת, אבל הוא רק עניין אחד מני רבים שטעו בו והתעו בו באשר לשיטתו של הגר"א.
כבר אמרו, הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ולספר התורה שכתב הגר"א אין מזל. הגר"א כתב בקיצור נמרץ, גילה מילה אחת והסתיר מילתיים (כך!). להבנת דבריו צריכים פטיש המפוצץ משפט ומחלקו לכמה ביטויים. חצי משפט בדברי הגר"א שקול לפסקה שלמה בדברי אחרים, וכל מילה ומילה אוצרת עולם שלם בקרבה. כך צריך לעשות, אלא שחפזו הלומדים ובמקום להעמיד כל מילה ומילה לעצמה ולדייק היטב במשמעותה, עמדו והשלימו את דבריו הקצרים והחסרים של הגר"א בדבריהם של אחרים.
ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.
ז.
מכל האמור לעיל עולה כלל אחד: אין ללמוד רק את הכתוב ומונח לפנינו אלא יש ללמוד גם את מה שאינו כתוב ומונח לפנינו.
הכתוב ידוע הוא, וברור שיש ללומדו היטב. אלא שאם רצוננו לידע שיטתו של חכם עלינו להבחין גם בדברים שלא כלל בכתביו. שהרי אם קודמיו הזכירו מושג מסוים, והוא נמנע מלהזכירו – דברים בגו. ידע אותו חכם מה כתבו קודמיו, ואם בחר שלא לחזור על דבריהם – ודאי בכוונת מכוון עשה כן.
אמנם מציאת הנפקד מכתביו של חכם קשה לאין ערוך מלימוד הנמצא בהם, אבל שכרה בצדה. היא מונעת את הלומד מלעקוף את האזהרה 'תני תניא בדלא תניא', וגודרת בעדו שלא לעבור על האיסור של 'לא תוסף עליו'. היא מכרחת את המעיין לברר בדיוק מהי שיטתו של החכם, אין חסר ואין יתר.
ח.
רשמנו כאן גרגרים אחדים על דברי הגר"א. מהם ומיסודות נוספים עולה בבירור כי שיטת הגר"א עומדת לעצמה. לא הלך הגר"א בדרכי קודמיו, ולא המשיכו המקובלים הבאים אחריו להלך בשיטתו. שיטת הגר"א חייבת להתברר רק ואך ורק מתוך כתביו שלו, החיבורים שכתב בעצם כתיבת ידו והם מונחים לפנינו.