ידוע שיטת הגאונים כי בין השמשות מתחיל משקיעה״ח ושיעור ג רבעי מיל אחר כך הוי לילה. אך ידוע כי רהיטת הפוסקים, כולל הגר״א ועוד, כי הדבר תלוי במקומות ובזמני השנה ולאו בכל מקום ובכל זמן אפשר לעשות מלאכה שלשה עשר וחצי דקות אחר השקיעה בפרט חו״ל דא עדיין יום גמור כמעט....
האם בכל זאת יש כאלו שסוברים דהולכים לפי שעות שוות ומיד בהגיע שלש עשר וחצי דקות אחר השקיעה הוי לילה אף דבחוץ עדיין אינו חושך כלל??? והאם יש לצרפו לאיזה קולא (הדבר היה נוגע לי היום במישהא שהיה חלוש ביותר מחמת התענית ורצה לדעת מהו הזמן הכי מוקדם שיכול לאכול בו, בפרט שמדובר בתענית נדחה...)???