נסתפקתי האם מועילה מחילה על לשון הרע, כלומר ראובן אומר אני מתיר לכל אחד לדבר עלי לשון הרע, האם מועילה מחילה זו.
ואף את"ל דלא מועילה מחילה וניתנת רשות, האם עכ"פ בזה שנתן רשות והתיר לדבר עליו לשון הרע זה מקליש האיסור של דיבור לשון הרע עליו או האיסור עומד בעינו ממש.
שוב מצאתי בעזהי"ת במנחת חינוך [מצוה מח אות ג]: ונראה לענ"ד, דזה שחייבה התורה במכה אביו ואמו או בחבירו, היינו דוקא בלא רשות, אבל אם אביו ואמו ,או חבירו אומרים לו שיכם או שיקללם, אינו עובר בלאו הזה ואינו חייב מלקות ולא מיתה, עיין בבא קמא פרק החובל צ"ג ע"א ור"מ פ"ה מחובל ומזיק הי"א, לענין ממון אם נותן לו רשות, עי"ש.
ולענין חיוב מלקות או מיתה נראה לענ"ד פשוט דאינו עובר ואינו חייב. וכן נראה מלשון הר"מ פכ"ו מסנהדרין ה"ו, שכתב, אע"פ שיש לו לדיין או לנשיא למחול על כבודו אינו יכול למחול על קללתו, וכן שאר העם אע"פ שמחל המקולל מלקין את המקלל שכבר חטא ונתחייב, עכ"ל, ועי"ש בכסף משנה. משמע דוקא אם כבר קילל כיון שכבר עבר עבירה לשמים אין המחילה מועלת, אבל כשנותן מתחילה רשות לקלל אין כאן עבירה כלל, וכן כאן גבי מכה, ושם יש קצת עבירה דמוציא שם שמים לבטלה, ויבואר לקמן אי"ה פרשת קדושים [מצוה רל"א אות ד'], אבל גבי מכה אין כאן עבירה כלל, לא בחבירו ולא באב ואם. ומה דמבואר כאן בש"ס דאיבעיא לענין להקיז דם, היינו שלא מרצון אביו, ומ"מ מסקינן דפטור, כיון דהיא לרפואה, וכן הנהו אמוראי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ, היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו, אבל אם אביו מוחל ומצוה להכותו נראה דאינו חייב כלל, וכן בחבירו, ואינו עובר כלל, ואע"פ שלא מצאתי זה מפורש מ"מ הסברא נותנת כן, כן נראה לענ"ד ברור" ע"כ.
ומינה דון לנדון דידן ודו"ק. ועיין טורי אבן מגילה דף כ"ז א' והגהות אות ב' במנ"ח מהדורת מכון ירושלים
מה אומרים החכמים?