"אלישא"

[י. בנימין]

בדרשות חתם סופר, במקומות שהוא מזכיר את הנביא "אלישע", כתוב "אלישא" במקום "אלישע", בפעמים הראשונות שנפגשתי בזה סברתי שזה פשוט שיגגת קולמוס, אבל אני רואה שזה חוזר על עצמו שוב ושוב.
האם מישהו יודע על מנהג כזה לכתוב כך? [אולי מעין מה שיש שכותבים "יהודא"].

[יאיר]

אם תעשה חיפוש במילה "אלישא" תמצא שיש מעל 100 ספרים שכתבו כך וכן "אלישא בן אבויה" ור' ישמעאל בן אלישא"..

עשיתי חיפוש של "+אלישא (10) +אלישע" כדי לראות אם יש מי שמסביר את הנושא אך לא מצאתי מישהו כזה.

מעניין באמת מהי סיבת השינוי בחלק מהמקרים..

[צמרת הארז]

ה"חתם סופר" גם מתבטא תמיד ב"עיקור" במקום "עיקר". מעניין למה.

[חכם באשי]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.
אך לכאורה אין ענין זה לאלישע. ויותר מכך, היה עדיף לשנות את ה'א' שבאלישע, משום 'אלי' שבראשו.

[שמח תשמח]

http://www.otzar.org/crops/1240656351675820898.html

[יאיר]

http://www.otzar.org/crops/1240656351675820898.html

אין הכוונה שם לשם "אבויה"?

[שמח תשמח]

אכן יתכן מאד שהצדק עמך גבור החיל

[יאיר]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.
אך לכאורה אין ענין זה לאלישע. ויותר מכך, היה עדיף לשנות את ה'א' שבאלישע, משום 'אלי' שבראשו.

נו..חכם באשי..אז יש לך אתגר לפצח..הראה לנו את כחך.

[שמח תשמח]

אם באלישע בן אבויה הדברים אמורים, אזי אפשר לומר שנכתב אל"ף בדוקא, דהיינו א-ל ישא עוונו.

[איש_ספר]

http://www.otzar.org/crops/1240656351675820898.html

אין הכוונה שם לשם "אבויה"?

הספר הוא מפתח לכתיבת שמות בגיטין. וכי בא להדריך כתיבת שם אלישע בן אבויה?

[שמח תשמח]

http://www.otzar.org/crops/1240656351675820898.html

אין הכוונה שם לשם "אבויה"?

הספר הוא מפתח לכתיבת שמות בגיטין. וכי בא להדריך כתיבת שם אלישע בן אבויה?

ולטעמיך מדוע כתב שם דצריך לכותבו בה"א, וכי אלישע אפשר לכתוב בה"א? אלא ודאי כוונתו לשם אבויה

[איש_ספר]

צדקתם! ראו כאן

אלישע.JPG (99.46 KiB) נצפה 9436 פעמים

[שמח תשמח]

נחמד מאד. יישר כח. אך דבר אחד איני תופס, היאך לא מצאתיו בעצמי? (ע"י חיפוש אבויה בה"א)

[צמרת הארז]

ה"חתם סופר" גם מתבטא תמיד ב"עיקור" במקום "עיקר". מעניין למה.

[איסתרא בלגינא]

ה"חתם סופר" גם מתבטא תמיד ב"עיקור" במקום "עיקר". מעניין למה.

שנויי לשון כתוצאה משנויי מבטא הם דבר נפוץ אצל הפוסקים.

[אוצר החכמה]

כיוון שאני משער שלא ראו את זה בכת"י של החת"ס אלא בדפוס
צריך לבדוק גם אם זה שינוי של החת"ס או של המעתיקים והמדפיסים.

[הור ההר]

בלי שום קשר לנושא האשכול: ישנו גם מקום המכונה "אלישה" שם התגורר אחד מבני יון, עם צאצאיו, כנזכר בראשית י ד, דה"א א ז. ביחזקאל כז ז, נזכרים "איי אלישה". החוקרים משערים שמדובר באי קפריסין (כך זכור לי ממפות תנ"ך קורן), מעניין על סמך מה?

[נאשער]

בלי שום קשר לנושא האשכול: ישנו גם מקום המכונה "אלישה" שם התגורר אחד מבני יון, עם צאצאיו, כנזכר בראשית י ד, דה"א א ז. ביחזקאל כז ז, נזכרים "איי אלישה". החוקרים משערים שמדובר באי קפריסין (כך זכור לי ממפות תנ"ך קורן), מעניין על סמת מה?

עיין בספר יוחסין מאמר שישי בביאור האי אלישע דיחזקאל וז"ל:
(ילקוט שמעוני רמז ס"א), ואחר המבול הוליד בנים ובנות והוליד בן רביעי שמו יוניקו חכם גדול והוא אחר המבול התחיל בחכמת התכונה והוא לימדה לכל העולם שהם ד' מלכיות ממזרח למערב, והוא לימד לנמרוד כיצד ימלוך על בני חם. ומשפחתו של נח ע"ב משפחות:
מיפת ט"ו ומחם ל"ב ומשם כ"ז או כ"ח. ובני יפת ז' באורופא שהוא שליש העולם וקצהו בפורטגאל וקשטיליא וקצה השני אצל טורקיאה שהיא מהאשיא הגדולה שבה א"י ובבל. ולושיתניא היא פורטגאל בכל אלה ישבו גומר ומגוג והם הגודוש מלכי קשטיליא. יון היא גריסיא וקאנשטאנטינופולא ומשתתפין ארצם עם טורקיאה והיא מהאשייא:
תובל (בראשית פרק י' פסוק ב') הוא ספרד ומשך היא קפודוסייא שיזרייא קרוב מארמנייא ונהר פרת הולך באמצע ושם עיר גדולה שמה מילקא. תירס (שם פסוק ב') הם חזקים מלכות תרסייא ונראה שהם האונגרים (שם פסוק ג'). אשכנז בוהימייא ריפת (שם פסוק ג') הם טרויינוש והיא מלכות קטן מהאשיא, ובאו לאיטליא ובנו עיר ביניסייא אינייאו ביניטי ועל שמו נקרא בינייסייא. תורגמא (שם פסוק ג') תורלייא וטורקיאה. תרשיש (שם פסוק ד') היא באשייא ונקרא תרשיש ראש מלכות בשירייא ארם. אלישא (שם פסוק ד') הוא איים ארסי פילנומיין ונראה שהיא אי כי כן ביחזקאל (פרק כ"ז פסוק ז') מאיי אלישא.

[שבטיישראל]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.

מה המקור לדבריך ?

[חכם באשי]

איני זוכר.
יש לך הסבר אחר?

[אדג]

ראה המצויין בהע׳ הרשד"ב לוין על שו"ע הרב או"ח מהדו"ב בתחילתו, שכתב כן.

[שמח תשמח]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.

מה המקור לדבריך ?

שאלה מוזרה ביותר. על דברים פשוטים כאלו מיותר לחפש מקור.

[שבטיישראל]

איני זוכר.
יש לך הסבר אחר?

איני חולק על דבריך !!
רק ביקשתי מקור

[יאיר]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.

מה המקור לדבריך ?

מוזכר לדוגמא בספר "כוננתה מאז" לר' יששכר צבי רינגל עמ' קמה (193).

[זקן ששכח]

ה"חתם סופר" גם מתבטא תמיד ב"עיקור" במקום "עיקר". מעניין למה.

שנויי לשון כתוצאה משנויי מבטא הם דבר נפוץ אצל הפוסקים.

נער הייתי גם בגרתי, ומעולם לא שמעתי שיבטא אי מי תיבת 'עיקר' כמו 'עיקור'. האם מישהו מכיר מבטא שכזה?! אין כל ספק שלא זוהי עילת תוספת הוא"ו.

[היא שיחתי]

שו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן קיא

[י] ובאמת קשה לומר שעזרא כתב לפי המבטא אז. וחלילה שישנה. אבל ידוע שיש הרבה אותיות המתחלפים בלה"ק ופעמים כתיב כן ופעמים כן וכמו כמהם וכמהן בשמואל ב' וכן בכ"מ. וכן הא ואלף מתחלפים כידוע. ולזה כתוב פעמים איזה שמות באלף ופעמים בהא כמו שבנא ועוזא ועוזיא שהזכרנו וכן יש בדה"י הרבה שמות שנתחלף ההא לאלף כמו שיראה הרואה שם בשם שמעה אחי דוד שכתוב בשמואל בהא ובדה"י באלף. ושלמה כתוב ברות בהא ובדה"י באלף ועוד כמה ימצאם המעיין. אכן מה שמצוי בדה"י השמות באלף יותר מבשאר ספרי קודש זה יורה על מש"ל שעזרא כתבם ע"פ המבטא שדברו אז ארמית. וכן בפ' נח כתבו סבתה ורעמה בהא ובדה"י באלף. וגם בשם עיר גבעה כתבו בדה"י גבעא באלף ע"ש:


יעויי"ש בכל התשובה

[בר ששת]

שבתי וראיתי בתשובות החברים, ולא מצאתי אף לא אחת תואמת לדרך כתיבתו של ה"חתם סופר" זי"ע, שלא מצינו שנהג לכתוב בשינויים מכללי הדקדוק כ"עיקור" וכדומה.

לשונו זהב וגם בפיוטיו לא מצינו הטייה ללשון המבטא?!

[יאיר]

שבתי וראיתי בתשובות החברים, ולא מצאתי אף לא אחת תואמת לדרך כתיבתו של ה"חתם סופר" זי"ע, שלא מצינו שנהג לכתוב בשינויים מכללי הדקדוק כ"עיקור" וכדומה.

לשונו זהב וגם בפיוטיו לא מצינו הטייה ללשון המבטא?!

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?9280&page=6 ד.ה בהעתיקי (בשורה שמתחילה במילה "לנכון").

"בהעתיקי את כתי"ק של רבינו הייתי זהיר לדייק בכל אות וקו ונקודה שכתב המחבר זצ"ל. לא שיניתי מאומה ממה שכ' בכתי"ק. רק פה ושם מצאתי לנכון לכתוב בשלימותן מלים אחדות שבאו בכת"י בר"ת. במקום "עיקור" שבכ"י כתבתי תמיד "עיקר" בלי וי"ו ."

ומצאתי גם דוגמאות בחידושיו שכתב כך.

[כנראה בדקת בספר זה או אחר שכבר תיקנו תיבה זו].

[יאיר]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.
אך לכאורה אין ענין זה לאלישע. ויותר מכך, היה עדיף לשנות את ה'א' שבאלישע, משום 'אלי' שבראשו.

עקב הודעה זו viewtopic.php?f=10&t=4750#p37362 התעוררתי בדבר ידוע שאולי קשור לנושא ולשם "יהודא",
שבשפה העברית מצויות הרבה מילים שסופן נכתב בה"א או באל"ף לדוגמא: דוגמה/א, [קוביה], גרסה,שאילתה, גמרא
עיינו כאן: http://www.safa-ivrit.org/spelling/dugma.php
וכאן: http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelo ... 01002.aspx

[יש גם התחלפויות אחרות כמו תורכיה-טורקיה אך זה כבר משהו אחר..].

[מעיין]

מענין לענין, החת"ס רגיל לכנות בתשובותיו, את תשובות היעב"ץ 'שילת יעב"ץ'
ובזכרוני שדרש או כתב פעם על זה הגאון בעל שבט הלוי
שהוא ר"ת ש'ויתי י' ל'נגדי ת'מיד

[מיללער]

טעם לכתיבת 'יהודא' (או: יאודה. ונראה שהספרדים נהגו יותר כלשון אחרון), הוא בגלל שב'יהודה' קיים שם הויה כולו כסדרו, ורק אות אחת (ד) חוצצת.
אך לכאורה אין ענין זה לאלישע. ויותר מכך, היה עדיף לשנות את ה'א' שבאלישע, משום 'אלי' שבראשו.

עקב הודעה זו viewtopic.php?f=10&t=4750#p37362 התעוררתי בדבר ידוע שאולי קשור לנושא ולשם "יהודא",
שבשפה העברית מצויות הרבה מילים שסופן נכתב בה"א או באל"ף לדוגמא: דוגמה/א, [קוביה], גרסה,שאילתה, גמרא
עיינו כאן: http://www.safa-ivrit.org/spelling/dugma.php
וכאן: http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelo ... 01002.aspx

[יש גם התחלפויות אחרות כמו תורכיה-טורקיה אך זה כבר משהו אחר..].

יאיר,

זה אחד מהדברים היסודיים ששינו בשפה העיברית שמילים ארמיות שצירפו להשפה שינו מא' לבסוף בלשון ארמית לה"א בסוף כמו לה"ק. בכל הספרים על שמות גיטין מדברין מזה הכלל ששמות שמקורם בלה"ק מסיימים בה"א (רבקה, דבורה, לאה, עזריה, נחמיה וכהנה רבות) והשמות מל' ארמי מסיימים באל"ף (אבא, עקיבא, עזרא וכדו') וכן שמות אשכנזים (יוטא, פיגא, נעכא וכדו').

לבר מהשם יהודה שמשנים ליהודא כשכותבים אותו לדבר חול (בגיטין מקפידין לכתוב בה"א) משום שם השם אשר בקרבו, ויש שכותבים יודא או יאודה (הספרדים) מטעם הנ"ל כמו שמקצרים בגדלי' נחמי' עזרי' וכדו'.

אולם ידוע שמרן ההח"ס היה לו קפידא בעניני שמות דלא לאסיק בשמות אנשים שלא עלו יפה ומשו"ז הקפיד לכתוב את השם שאול כזו 'שואל' משום שאול בן הכנענית וכן השם עקיבא כתב עקיבה משום שר"ע נהרג בין עשרה הרוגי מלכות (ולכן תלמידו רע"י שלזינגר חא"ע עקיבה יוסף ומכאן השם לספרו שו"ת רבי עקיבה יוסף) ואלי מטע"ז כתב אלישא ולא אלישע דלא לאסיק בשמו של אלישע בן אבויה (אחר).

כתבתי הנלפע"ד

[י. בנימין]

תודה רבה, סוף סוף קיבלתי תשובה ממוקדת בענין ששאלתי בראש האשכול.

[זקן ששכח]

מענין לענין, החת"ס רגיל לכנות בתשובותיו, את תשובות היעב"ץ 'שילת יעב"ץ'
ובזכרוני שדרש או כתב פעם על זה הגאון בעל שבט הלוי
שהוא ר"ת ש'ויתי י' ל'נגדי ת'מיד

היש ביד כב' להסביר מה קשר מצא בין זה לזה? ומה מקום לשרבב לכאן ענין ה'שויתי'?!
רגע, לפני ההתקפה: ודאי שיש על כל יהודי לשוות אותו ית' נגד עיניו תמיד, אבל הקשר בין זה לבין שינוי שם הספר הוא תמוה ביותר.

[כותב]

מקור:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... 96&page=35

ואם תעשה חיפוש: שיל"ת יעב"ץ, תמצא עוד.

[יאיר]

מיללער - יפה כתבת!

ולגבי שאול ראה עוד כאן:

viewtopic.php?f=7&t=2676&p=19228&hilit=#p19161

[מעיין]

מענין לענין, החת"ס רגיל לכנות בתשובותיו, את תשובות היעב"ץ 'שילת יעב"ץ'
ובזכרוני שדרש או כתב פעם על זה הגאון בעל שבט הלוי
שהוא ר"ת ש'ויתי י' ל'נגדי ת'מיד

היש ביד כב' להסביר מה קשר מצא בין זה לזה? ומה מקום לשרבב לכאן ענין ה'שויתי'?!
רגע, לפני ההתקפה: ודאי שיש על כל יהודי לשוות אותו ית' נגד עיניו תמיד, אבל הקשר בין זה לבין שינוי שם הספר הוא תמוה ביותר.

הגאון בעל שבט הלוי כתב זאת בהסכמתו לסידור יעב"ץ דפוס אשכול עמוד תתק"ל
בנותן טעם 'כי זה הבוקע מתוך ספריו הקדושים'
-----
ובאמת שדרכי החת"ס שגבו, ואעפ"כ ניתנו לדרוש ולקבל שכר

[אדג]

סתם, שם הספר הוא "שאילת יעבץ", כך ששינוי לשילת הוא בנותן טעם.

[מעיין]

זה פשוט וגם לשון שילת לשאילת ניתן להבינו בפשטות - כתנא ירושלמי דתני לישנא קלילא ר'פרם ר'בין ר'מי
מ"מ יש להשביחו בנותן טעם

[מעיין]

ובענין דיוק החת"ס בכתביו - יש לציין למש"כ החת"ס בתשו' אה"ע ח"ב סי' מ"ט בענין מה שפלפל בגט שכתבו בו - דהוית אנתתי 'מקדמת דנא' תחת 'מן קדמת דנא'
"ומה שתפסני מאיגרות רשות שלי שכתבתי 'ואהיה יותר זריז להשיבו יותר מן קדמת דנא' עכ"ל הרי הייתי נזהר ביותר וכתבתי ב' פעמים "יותר" כי אלו לא כתבתי "יותר" השני, היה אפשר לפרשו שאהיה יותר זריז להשיבו מן הדברים שבינינו מן קדמת דנא, וכוונתי לא כן היה, אלא הדברים הבאים להבא אהיה נזהר להשיבו יותר מזה שהייתי נזהר לשעברף על כן חזרתי וסמכתי תיבת "יותר" ל"מן קדמת" אלא שבאמת הייתי יכול לקצר ולמעט אלא שהם איגרות רשות הנכתבים במהירות ונחיצה"

[מותיב ומפרק]

כיוון שאני משער שלא ראו את זה בכת"י של החת"ס אלא בדפוס
צריך לבדוק גם אם זה שינוי של החת"ס או של המעתיקים והמדפיסים.

רצו"ב כתב יז קדשו עיין השורה מעל שורה תחתונה בסוף השורה "מעיקור הדין"!