פורום אוצר החכמה

בא לידי רשימת אחד מעורכי המרדכי, עבור מכון תורני חשוב ומפורסם. זה בעיקר דברים שהוא רשם לעצמו לצורך עריכה, והוא מוסיף מפעם לפעם תוך כדי עבודתו. יש בו הרבה מידע על כת"י ודפוסים של המרדכי, וספרים הקשורים להמרדכי. כנראה חלק גדול מזה אינו עתיד להכנס להמבוא כשידפיסו את המרדכי.
לי זה מעניין, וכנראה יש תועלת להחזיק אותו לעת הצורך. בקשתי רשות להעלותו, וקבלתי תשובה שאם יהיו עשרה אנשים המעניינים בזה הוא יסכים.
אפשר להודיע לי גם בפרטי.

אני מעונין.

גם אני.

כמובן שנשמח לקרוא

מעניין לראות.

גא"מ.

גא"מ בתודה רבה מראש.

אשמח מאוד. תודה רבה!

גא"מ, ותע"ב.

עם העונים בפרטי יש כבר י'.
העורך ביקש, שאם יש למישהו מה להוסיף שיעירו. אפשר לשלוח לי בפרטי ואני אעביר אותו.
החלפתי הקובץ בקובץ מעודכן שקבלתי, עם קצת הוספות ות
יקונים.
י"א שבט תשפ"א: קובץ מעודכן יותר.

רוב תודות

חמרא למריה טיבותא לשקייה. ייש"כ.

במטותא, כמה הערות.

לגבי כת"י בודפשט, בנוגע ללשון 'כך מצא מו' הק' ה"ר מרדכי זקו"ל', חשוב מאוד להכיר את מאמרו היסודי בעניין זה של ש' עמנואל, 'מגוף ראשון לגוף שלישי: פרק בתרבות הכתיבה באשכנז מימי הביניים', תרביץ, פא (תשע"ג), עמ' 457-431. בנוגע לספר המרדכי, ראה שם בפירוט עמ' 449-447. עמנואל מתייחס בפירוש לכת"י בודפשט, בו משמשות לסירוגין לשונות בגוף ראשון לצד לשונות בגוף שלישי.

לגבי כת"י וטיקן, נכון שהוא חשוב ביותר, ונושא את מתכונת הספר הקרובה ביותר למקורית, אבל באמת במקומות רבים הוא משופע בטעויות סופר ושיבושי העתקה לרוב. עצה בעניין זה, בהערה הבאה.

לגבי כת"י אוקספורד 778, נכתב: 'אמור להיות מאותה קבוצה של וטיקן, בסה"כ עוד כת"י, אינו מיוחד לא לטוב ולא לרע'. חושבני שיש לחלוק בתוקף רב על קביעה זו. ככל הנראה שני כתבי היד הללו, וטיקן ואוקספורד 778, מוסרים את מתכונת ונוסח הספר המקוריים ביותר, או הקרובים ביותר למקור, וכפי שכבר בירר בטוב טעם ר' יצחק קלינמן במבוא למרדכי השלם - ביצה. נותר רק להכריע האם שניהם משתלשלים ממקור אחד (באופן שהם נושאים שיבושים משותפים), או שלא. עכ"פ הניסיון לימד, שבהרבה מקומות בהם ישנם שיבושים וטעויות סופר בכת"י וטיקן וכנ"ל, הרי שבמקביל בכת"י אוקספורד 778 הנוסח מתוקן. ופעמים גם להפך. כך שהם יכולים להשלים זה את זה.

וראה עוד בעניינים אלו בכלל, ובחשיבות כת"י וטיקן ואוקספורד 778 בפרט, בקובץ 'חצי גבורים' האחרון, במאמר העוסק במרדכי לערבי פסחים.

ניתן לומר באופן כללי (מבלי לרדת לפרטים) כי לספר המרדכי ישנם שלושה סוגי עריכות עיקריים. הסוג הראשון, הוא האופן המקורי מבחינת הנוסח, הסדר והמתכונת, כפי שיצאו מתחת ידי מחברו ר' מרדכי בן הלל. הסוג השני, הוא הרחבת הנוסח על ידי הוספות וגיליונות שבעריכת בני אושטרייך. הסוג השלישי, הוא הרחבה במידה מרובה מאוד, על ידי הוספות רבות, שבעריכת בני ריינוס.

כאמור, כתבי היד וטיקן ואוקספורד 778 שייכים, או קרובים ביותר, לסוג הראשון. כנראה שהגיע הזמן לתת דגש מיוחד על שני כתבי היד הללו, על מנת להגיש מחדש את ספר המרדכי באופן הכי קרוב למקור, כפי שיצא מתחת יד המחבר (כמובן עם תמיכה והשלמות במקומות הצורך על פי כתב יד בודפשט ועוד, אך הכל בזהירות, ובקביעת מתודות ברורות של חתירה לנוסח והסדר המקוריים ביותר של החיבור).

עמקן כתב:עם העונים בפרטי יש כבר י'.
העורך ביקש, שאם יש למישהו מה להוסיף שיעירו. אפשר לשלוח לי בפרטי ואני אעביר אותו.

מקיף ומיוחד
יש"כ

החלפתי הקובץ למעלה בקובץ מעודכן שקבלתי, עם קצת הוספות ותיקונים.

נתבקשתי ע"י כותב הרשימה לפרסם הבהרה זו.
זו רשימה פרטית שהוא כתב לעצמו ולצורכו, בלי כוונה לפרסמו כלל. הוא העביר אותה אלי באופן פרטי, וכשאני בקשתי רשות להעלותה כאן הוא הסכים אם יהיה לזה ביקוש. אבל בכל זאת היתה ונשארת בגדר רשימה פרטית, והלשונות בהתאם.
והגם שהוא עדכן הרשימה תמיד, מ"מ לא הקפיד תמיד לעבור על הכל, ולעדכן כל פרט ופרט, ויתכן שיש דברים שאינם סוף דעתו. והכל בלי אחריות. בפרט שזה נועד כדי שיהיה לו מידע זמין, והוא כתב מה שנדמה לו חשוב, כל פעם שהוא מצא משהו. אילו היה נכתב כדי לפרסם ברבים, היה נכתב בצורה אחרת, ואולי גם עם מסקנות אחרות.
הוא התעורר לזה עכשיו משום שנדמה לו שמישהו שדעתו הוזכר בהרשימה ולא נתקבל אצלו, כנראה נפגע, בפרט מלשונו. ולזאת הוא מתנצל. הוא מתרחק מאד מלפגוע באיש, ומצטער מאד שמישהו מרגיש נפגע מדבריו.

החלפתי הקובץ עוד פעם את הקובץ למעלה בקובץ מעודכן יותר.
בעל הקובץ מבקש מכל מי שיש לו קובץ ישן יותר, שהוא ימחוק אותו. בשעה שהוא התחיל לכתוב הדברים הוא עוד לא הכיר הרי"ש סופר, ועבודתו האדירה בחקר אחר ספר המרדכי, הגהות מרדכי והרב שמואל משליצטט וספרו מרדכי קטן. וממילא יש בתוך דבריו מה שיש להבין כזלזול בו ובמסקנותיו, הגם שלא היתה זאת כוונתו גם אז. כעת הוא הבהיר את זה להדיא בתוך הקובץ, ואין ברצונו שיהיה זכר לדבריו הראשונים בלי הבהרתו.