סיפורי מעשיות ע''י הגר''א קוטלר

[מגופת חבית]

ידוע שי' להגר''א קוטלר אלפי סיפורים מרבותינו שבדורות שבעבר, והרבה הי' מספר על הגאון, ור' משולם איגרא, ור' יהושע ליב דיסקין וכו'

ורבו הפליאה שכמעט שלא שומעים על אותן עובדות, אולי בא הזמן לקבצן למקום אחד, ואתחיל ממה שמצאתי בספר א'

1OD.jpg (139.73 KiB) נצפה 6940 פעמים

OD2.jpg (34.45 KiB) נצפה 6940 פעמים

[חשבה לטובה]

מה שמקובל סיפור זה על הגר צדק אברהם בן אברהם שהיסו''ה שם נפשו בכפו לענות אמן

[מגופת חבית]

בזכרוני שכבר האריכו בזה לפני כמה זמן בקובץ נטעי נעמנים [קובץ מבוגרי תלמידי בית מדרש גבוה] ואך אין אותו חלק באוצר, כמדומה שהאריכו שהי' קדוש אחר כפי השנים, ומי שיש לו אותו מאמר תחת ידו נא להראותו כאן

[גיורא בשמי שמיא]

מן הענין ומן הכבוד להביא את אשר שמעתי מפי אחד מוותיקי תלמידיו נ"ע, שבימים אשר ממוצאי יוה"כ עד שמחת תורה היה ר' אהרן שרוי בשמחה גלויה, ובימים אלו היה מספר עובדות וסיפורי צדיקים. ע"כ שמעתי, וכמודה שהבנתי אז שבדרך כלל לא סיפר עובדות בעלמא, כי היה מונח תמיד בסוגיות הנלמדות, ורק באותה תקופה בכל שנה היה מספר.

[מגופת חבית]

תודה על ההוספה, ובאמת לא הארכתי כדבעי
ואוסיף שכזה נהג בנו הגר''ש אחריו, ואך שמעתי וראיתי בכמה ספרים שכל פעם שהי' רואה צורך הי' מרבה לספר, וראיתי עובדא אחת שפעם א' בליל ר''ה דיברו על שי' ר אבל'ה פסובר הובא בח''א ובמ''ב וכו', והי' נוגע למעשה ולא עביד כוותיה וכנראה כדי שלא יצא שום זלזול הרבה לספר כמה וכמה מעשיות על הגאון ר' אבא זצ''ל [ואחזור ואשאל איפה הם כל המעשיות הללו]

[מגופת חבית]

גפ.png (34.99 KiB) נצפה 6756 פעמים

[מגופת חבית]

רא.png (34.32 KiB) נצפה 6663 פעמים

[מגופת חבית]

רא2.png (66.17 KiB) נצפה 6663 פעמים

[מגופת חבית]

רא3.png (26.33 KiB) נצפה 6663 פעמים

[מגופת חבית]

רוח אליהו מר' אליהו משה בלוך

רא4.png (31.8 KiB) נצפה 6663 פעמים

[מגופת חבית]

היום הוא היארצייט של חתן רי''ז סלנט ר' נטקע
הוא נפטר בארה''ב בשנת תרמ''ח והוקבר שם
https://kevarim.com/rabbi-nosson-nuta-netkin/

הגר''א קוטלר הי' מספר שלאחר שכבר גר הגרי''ז בירושלים הי' לו בת בוגרת ולא מצאה לה זיוג הגונה
יומא חד אמר למשפחתו שהיו הוא הולך ליפה ומובטח ששם ימצא בחור לחתן
הלך ליפה ומצאה בנמל ספינה ושאל אם יש שם בחור וכשמצאה שם בחור מיד הציע ביתו לחתן והלה הסכים
מראה הי' כעם הארץ ותמה כל העיר
בפרוס הפסח הי' שאילה בהל' פסח בבית המדרש והחתן פלפל בשם זקנו השאגת ארי' ונמצא שהוא ת''ח מופלג ואך עד אותו זמן הוא קבל ע''ע גלות ובכלל זה לא להראות את עצמו וכו'
ע''כ הסיפור בקיצור
והודפס באנגלית בשיחות הגר''י פער עמוד 83-86 faith over fear

[השעיר החיי]

באמת מוזר הסיפורים הללו שכולם מתאימים לחסידים ושמעי מלר, דברים מפה רביעי שזרים ומוזרים.

[ש. ספראי]

סיפורי מופת מופלאים מאד על הגר"א ז"ל, כתובים מבניו בהקדמתם לפירוש הגר"א לספד"צ.

[השעיר החיי]

הם לא דומים. סיפורים אלה ריח חריף של חוסר אמינות נודף מהם.
הגר״א קרא את יסוד ושורש העבודה? התגובה המיוחסת מריחה אנארכרוניזים מתאימה לרבנים מאה שנה אחר כך. חוץ מזה שלא מסתדר הזמנים עם הגר צדק.
ר חיים שגדל בווילנא לא יכל להכנס עם שאלה בלימוד לגרא ורק צשולנט הולך??
גוים מזדעזעים מתפילין זה סיפורי חסידים ולא בני הגאון כמו שיחות ארוכות של של ר חיים עם גוים בנביא עד שבוכים. וכו וכו נו באמת

[נוטר הכרמים]

מסתבר שלאו כל העובדות בחדא מחתא מחתינהו,
ויש גם דברים די ידועים, כמו המעשה על תחילת שמושו של הגר"ח אצל הגר"א.

[צופה_ומביט]

ר חיים שגדל בווילנא לא יכל להכנס עם שאלה בלימוד לגרא ורק צשולנט הולך??

לא טשולנט, מים חמים לרחיצה.
ואולי [וכך משמע שם] איש לא העיז ולא עלה על דעתו לדפוק ולהיכנס ולהפריעו מלימודו.

לא יודע האם הסיפורים אמת או לא. רק מגיב למה שכתבת כאן: א. תיקון טעות, ב. אי משום הא לא אריא.

[מגופת חבית]

באמת מוזר הסיפורים הללו שכולם מתאימים לחסידים ושמעי מלר, דברים מפה רביעי שזרים ומוזרים.

ממקומות אחרים בפורום כנראה שאתה קורא אנגלית, תקרא בעצמך
ותסתכל גם באתר KEVARIM ושם ג''כ ציינו לעובדא זאת
במקום אחר כותב ר' פער שהגר''א קוטלר אמר לו שכל מעשיותו שאומר בשם הגר''א הוא שמע מהחפץ חיים

[פולסברג]

https://seforimblog.com/2021/12/memorie ... otler-ztl/

[תורת המן]

https://seforimblog.com/2021/12/memories-of-harav-shmryahu-shulman-ztl-about-rav-ahron-kotler-ztl/

אצרף מה שכתוב שם בנוגע לענין האשכול, לטובת הכלל:

א] רבי אהרן היה רגיל לספר סיפורים בסעודת שבת, ובתחלה אקדים שרבי אהרן היה דייקן גדול בסיפורים והזכיר כל פרט ובפרטי פרטים בדייקנות יתירה, ואמר לי מו”ר דוגמא אחת, שהוא זוכר איך רבי אהרן סיפר כשהמלבי”ם עבר בתחנה רכבת סמוך לאזורו של הבית הלוי, הבית הלוי יצא בבגדי שבת לקבל את פניו, רבי אהרן פירט בדיוק מאין נסע המלבי”ם ולאן הוא נוסע ובדיוק באיזה תחנות עברו וכו’.

ב] סיפר, שבגזרות ת”ח ות”ט ברח הש”ך והגיע לפראג לפני חג הסוכות, ובכל העיר לא היה אלא אתרוג אחד שהיה שאלה על כשרותו, והראו האתרוג להמרא דאתרא רבי שמעון, שפסק שכשר בדיעבד אבל אין לברך עליו. וכשהראו האתרוג להש”ך פסק שהוא כשר וגם אפשר לברך עליו. והנה ביום טוב, הראשון שנטל האתרוג רצה לברך עליו, ומיד לפני שבירך נפל האתרוג מידו ונפסל (מו”ר אמר שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן חייך כשסיפר הפרט הזה שנפל מידיו ואמר וז”ל אז כבר לא היה שום שאלה של ברכה על האתרוג). לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג, ונימק טעמו לא שהוא חושב שהרב צדק בפסקו, עדיין אני חולק עליו אבל לא היה לי לפסק אצלו בעיר שהוא המרא דאתרא.

ג] רבי אהרן פעם דיבר באורך על הרעיון של נשיאת כפים בכל יום בחו”ל לאשכנזים, ואמר שהגאון מווילנא רצה לתקן אותו אבל הבין מאיזה סימן מן השמים שאין מסכימים לתקנתו. דור הבא ביקש רבי חיים מוואלאזין לתקן נ”כ בכל יום, והסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה”כ שבעיר, והבין שבשמים אין מסכימים להתקנה החדשה, וחדל מרעינו. והמשיך רבי אהרן ואמר כשרבי ישראל סלאנטר סיפר הדברים הוסיף ואמר שאם זה היה הוא שרצה לתקן נ”כ כל יום לא היה עוזב רעיונו עקב מה שקרה, משום שהתורה לאו בשמים היא. ורבי אהרן חייך ואמר שהצדק עם הגאון מווילנא ורבי חיים, שהם הבינו שזה לא רק סימן מן השמים שלא מסכימים איתם, רק הם הבינו שבשמים בשום אופן לא יתן שזה יכול לקרות לכן צודקים הם שעזבו רעיונם.

ד] אמר לי מו”ר שרבי אהרן מאד אהב ה”חריפים” והזכיר רבי משולם אגרא ורבי יהושע ליב דיסקין ואמר שהם היו “זיינע מענטשאן” (האנשים שלו) ואמר מו”ר שרבי אהרן סיפר לו, שבפורים אחד כשרבי חיים מבריסק בדיחה דעתיה, אמר לתלמידיו להקשות לו קושיות שונות מראשונים ואחרונים בעילם שם והוא יגיד להם מי מקשה הקושיא, ואמר לא שהוא יודע כל קושיא מכל ראשון ואחרון אלא מסגנון הקושיא ודרך הלימוד שלהם אפשר לדעת מי המקשה, והקשו לו כמה קושיות וענה התשובה הנכונה, ושוב שאל עוד קושיא וענה הרשב”א מקשה קושיא הזאת ואמרו לו שלא נכון אין זו קושית הרשב”א אלא קושית המהרי”ל דיסקין והגיב הגר”ח “נו נישט ווייט” (לא רחוק) ואמר רבי אהרן רואים עד כמה הגר”ח אחז מרבי יהושע ליב שאמר עליו, לא רחוק מהרשב”א.

רבי אהרן פעם תיאר סדר לימודו של המהרי”ל דיסקין ובתוך דבריו אמר שהיה לו סדר קבוע ללמוד שלשים דף מסדר מועד כל יום וגם שלשים דף מסדרי נשים נזיקין וקדשים. ובזרעים וטהרות היה לו קצב אחר וגם סדר קבוע בירושלמי ובמדרשים וכל ל’ יום עשה סיום על כל התורה כולה.

ה] רבי אהרן אמר שהגר”ח מבריסק ערך את רבי מאיר שמחה מדווינסק בעמ”ס אור שמח כהגדול הדור, וזהו כשנפטר רבה של לאדז’ היו אלו שרצו שבנו של הרב ימלא מקומו כרב העיר ואחרים טענו שאין בנו ברמה הנדרשת להיות רב של לאדז, ושאלו את הגר”ח מה לעשות. וענה להם שמן הראוי שעיר גדולה כלאדז יכהן גדול הדור כרבה, אבל מסתמא רב מאיר שמחה לא יעזוב עירו דווינסק לבא ללאדז’. ולכן אמר הגר”ח שאם בין כך לא יהיה לכם הגדול הדור אז אפשר כבר ליקח בנו של הרב הקודם להיות הרב. ע”כ המעשה. ומדבריו למדנו את מי אחז הגר”ח גדול הדור. (מו”ר שמע כל הנ”ל מפיו של רבי אהרן)

[צופה_ומביט]

לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג,

צ"ע לי למה חיכה עד לפני פטירתו [ולא מיד / לפני יוכ"פ הקרוב / שאר זמני תשובה וחשבון הנפש]?
ובפרט דמאן יימר שהרב ההוא לא יסתלק לפניו או יעבור למקום אחר רחוק וכיו"ב.

[עתניאל בן קנז]

א קשיא אויף א מעשה.

מסתבר, שלפני פטירתו ערך הש"ך חשבון הנפש על מעשיו, ונזכר בסיפור זה, שבשעתו - מחמת קנאתו לאמת - לא כ"כ השית לבו לכבוד הרב. וכעת נמלך שעליו למבקש מחילתו.

[אחד מעיר]

ר' שלום שבדרן הביא בשמו מעשה עם ר' משולם איגרא
שרב עיר קטנה כיוון למה שהוא נתיגע שבועיים
וכפגש אותו אותו רב אמר לו שידע שבלא"ה לא יקבלו את דבריו ולכם בכה והתפלל להגיע בזמן קצר להלכה
ור' משולם אמר 'וויינען קען איך אויך' לבכות גם אני יודע
כלומר שלא מתפעל מזה
אותו סיפור מסופר ע"י עגנון [עם הערה נכונה שלר' משולם לא לקח שבועיים להגיע לפסק הלכה קשה ככל שיהיה]
ושם הוא מסיים שר' משולם נשקו על ראשו
לי אישית הגירסא של עמנון נראית יותר נכונה

[צופה_ומביט]

לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג,

צ"ע לי למה חיכה עד לפני פטירתו [ולא מיד / לפני יוכ"פ הקרוב / שאר זמני תשובה וחשבון הנפש]?
ובפרט דמאן יימר שהרב ההוא לא יסתלק לפניו או יעבור למקום אחר רחוק וכיו"ב.

חשבתי להבין קצת את המעשה עם הש"ך, על פי דברי הראשונים בר"ה טז, ב. שואלים על מה נידון האדם בשעת מותו [שכתוב שנידון על כל חייו] הרי נידון כבר בכל ר"ה. ואם דין ר"ה הוא רק על חיי עוה"ז מיושב כי דין יום המיתה הוא על עולם הנשמות. ומה שהספיק לתת כך וכך בעולם הזה – לאו היינו הך שמתאים לתת כך וכך בעולם הנשמות. זהו דין כלפי מציאות אחרת, ולכן זהו דין חדש לגמרי.

וכך אומרים התוספות שם לגבי דין יום הדין הגדול לאחר התחיה, ששואלים הרי נידון כבר בשעת מותו ומאז לא עשה שום מעשה, ועונים: מי שזכה לגן עדן – מעשיו הספיקו לשכר עולם הנשמות, אבל זה לא אומר שאותם המעשים מספיקים לשכר עולם הבא שהוא נצח וכו'. [ואידך גיסא: מי שהיה בגהינום (ולא זכה אפילו) בעולם הנשמות – שמא כבר קיבל שם את עונשו והזדכך וכעת יזכה לעולם הבא].

וכך אני יכול להבין, שבכל זמן תשובה ור"ה ויוכ"פ בכל שנותיו בעוה"ז דן הש"ך את עצמו על המעשה ההוא ולא מצא פגם. אבל כלפי עולם שהוא הולך אליו עכשיו – מי יודע, והא קמן שעולם ההוא שאני, שכל מה שדנו את האדם בכל ימי חייו – אינו מועיל לדין ההוא וכעת ידונו אותו מחדש על כל מעשיו בכל חייו. לכן חש לזה ושלח לבקש מחילה לפני מותו.

עדיין יש לשאול למה לא חש לזה מזמן, שוב יום אחד לפני מיתתך וכו', ושמא מחר ימות, וכמו"כ למה לא להתנקות כבר עכשיו למה שידונו לאחר מאה ועשרים. אבל עכ"פ אני רואה שיש לחלק בין תשובה שעושה האדם בעודו בעוה"ז וכלפי המשך חייו בעוה"ז והקשר בינו לקונו בעודו בעוה"ז – לבין כניסתו לעולם הנשמות.

[מתעמק]

סיפור מעשה זו אינה של הגרא"ק, שבסך הכל סיפר מעשה נדפס בספרי הפוסקים. מקור הסיפור בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ו, וציין לה החיד"א בשם הגדולים מערכת גדולים ערך שפתי כהן (ועם שמצויין כה ברור לא מצאם ידידי הר"י ענבל בישורון ל"ג עמוד תשנ"ב הערה 49 בד"ה הש"ך, ודבריו כולם בתר איפכא, ודי בזה).
וז"ל השבות יעקב שם:

ושמעתי שפה פראג בימי מוח"ז הגאון המפורסם מהר"ש זצ"ל בשנה אחת ע"י איזה מקרה הביאו אתרוגים המורכבים בסימני' אלו והורה שלא לברך עליהם אך איזה תקיפי ואלמי ארץ היו רוצים להמרות פיו וצרפו אליהם בחלקלקות שבפיהם הגאון בעל שפתי כהן שהיה בעת ההיא אורח נטה ללון פ"פ והורו להתיר לברך עליה' בשעת הדחק ועיקר טעמו היה ע"פ הסוגיא דשה אפי' מקצת שה וה"ה גבי אתרוג נמי נימא הכי וכו', ובתקיפתם הכריחו את חזן הכנסת בב"ה הישנה והחדשה שיתחיל לברך בקול רם וכשרצה להתחיל עכבוהו מן השמים שנפל האתרוג מידו ונשבר העוקץ מתוכו. ואח"כ באו כתבים מגלילות אלו ממדינת אשכנז ופולין ומעהר"רין שכל גאוני ארץ הורו ג"כ למעשה שלא לברך עליהם באותו שנה. והגאון בעל הש"כ נתחרט על הוראה זו קוד' מותו צוה לבנו בכתב ידו שיבקש מחילה מאת מוח"ז על ששגג בדבר זו כנגדו ובנו הראה כתב ידו למו"ח זקיני הגאון זצ"ל ותהי' מנוחתם כבוד ובצל ש'די תתלוננו ע"כ שמעתי.

הרי מכאן מקורו של הסיפור הנ"ל, ואין להגר"א קוטלר בזה אלא זכות ליקוט
ועל הקושיות שהקשו לעיל, נעיין בפרטי הסיפור. מתי היתה הסיפור הזה? גם בזה הדבר ברור וידוע, הרי בשו"ת הררי קדם סימן פ"ב (נדפס בסוף ספר פסקי מהר"ש לובלין) יש תשובה מהגאון בעל צמח צדק מניקלשפורג אל הגאון הר"ר העשיל זצ"ל בה מסופר על שנה הנ"ל שאירע בה דבר זה, והסכימו הצ"צ והרר"ה שאין לברך על האתרוגים רק החזן בבית הכנסת עיי"ש, ומפורש שם פרט השנה תח"י. והגם שגם הם הסכימו עכ"פ לברך בשעת הדחק, דלא כדעת הגאון רבי אהרן שמעון שפירא זצ"ל זקינו של השבות יעקב, אך ברור שעל זה השנה כוון השבו"י, וחיליה ממה שהסכימו רק החזן ורק משום שעת הדחק, ולא שהתירו בשופי.
עכ"פ, הרי הש"ך היה אז כאורח נטה ללון כדברי השבו"י, מאז שברח מק"ק ווילנא מחמת הצורר חיל רוסיא בסוף תמוז תט"ו כמתואר בארוכה על ידי הגאון בעל באר הגולה בהקדמתו, ומזה שאף בריש שנת תי"ח עדיין לא בא אל המנוחה ואל הנחלה. בתקופה שאחר זה נתקבל ברבנות דרעזניץ, ומשם להעלישוי, שניהם במדינת מעהרין (שכנתה של מדינת בעהמין בה שכנה ק"ק פראג), ונפטר בהעלישוי בחודש אדר תכ"ב. נמצא שמאז המאורע עברו רק ד' וחצי שנה עד פטירת הש"ך, ובהן ימי נדודים. ומעתה מה הפלא על שלא פייס הש"ך את הגראש"ש לפני זה?

[מגופת חבית]

למען דבר שלם

זכרונות ופנינים ודברי תורה ששמעתי ממו“ר רבי שמרי‘ שולמאן זצ“ל אודות רבו הגדול הגאון רבי אהרן קוטלר זצ“ל

מאת: אברהם וילנר

מו”ר הכיר היטב רבי אהרן קוטלר זצ”ל, פעם ראשון ששמע שיעור ממנו היה בשנת תש”ב שהגיע לנר ישראל. ובשנת תש”ג למד מו”ר אצל רבי אהרן לזמן קיץ ושוב חזר בשנת תש”ז לתקופה קצרה ללמוד אצלו. ועמד בקשר איתו עד פטירתוi. היה מבקר אצלו בבית וגם כשרבי אהרן היה בקווינס מו”ר היה נפגש איתו, מו”ר שרת כחבר האגודת הרבנים הרבנים באותו זמן שרבי אהרן שרת כחברii. לכן אמרתי להעלות בכתב קצת ממה ששמעתי ממו”ר מרבו הגדול רבי אהרן זצ”ל וכן עובדות עליו לתועלת שוחרי תורת הגאון רבי אהרן זצ”ל.

סיפורים ששמע מו“ר מפי רבי אהרן קוטלר זצ“ל

א] רבי אהרן היה רגיל לספר סיפורים בסעודת שבת, ובתחלה אקדים שרבי אהרן היה דייקן גדול בסיפורים והזכיר כל פרט ובפרטי פרטים בדייקנות יתירה, ואמר לי מו”ר דוגמא אחת, שהוא זוכר איך רבי אהרן סיפר כשהמלבי”ם עבר בתחנה רכבת סמוך לאזורו של הבית הלוי, הבית הלוי יצא בבגדי שבת לקבל את פניו, רבי אהרן פירט בדיוק מאין נסע המלבי”ם ולאן הוא נוסע ובדיוק באיזה תחנות עברו וכו’.

ב] סיפר, שבגזרות ת”ח ות”ט ברח הש”ך והגיע לפראג לפני חג הסוכות, ובכל העיר לא היה אלא אתרוג אחד שהיה שאלה על כשרותו, והראו האתרוג להמרא דאתרא רבי שמעון, שפסק שכשר בדיעבד אבל אין לברך עליו. וכשהראו האתרוג להש”ך פסק שהוא כשר וגם אפשר לברך עליו. והנה ביום טוב, הראשון שנטל האתרוג רצה לברך עליו, ומיד לפני שבירך נפל האתרוג מידו ונפסל (מו”ר אמר שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן חייך כשסיפר הפרט הזה שנפל מידיו ואמר וז”ל אז כבר לא היה שום שאלה של ברכה על האתרוג). לפני פטירת הש”ך ביקש הש”ך מבנו שילך לבקש מחילה מאותו רב בפראג, ונימק טעמו לא שהוא חושב שהרב צדק בפסקו, עדיין אני חולק עליו אבל לא היה לי לפסק אצלו בעיר שהוא המרא דאתרא.

ג] רבי אהרן פעם דיבר באורך על הרעיון של נשיאת כפים בכל יום בחו”ל לאשכנזים, ואמר שהגאון מווילנא רצה לתקן אותו אבל הבין מאיזה סימן מן השמים שאין מסכימים לתקנתו. דור הבא ביקש רבי חיים מוואלאזין לתקן נ”כ בכל יום, והסכים ביום אחד שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה”כ שבעיר, והבין שבשמים אין מסכימים להתקנה החדשה, וחדל מרעינוiii. והמשיך רבי אהרן ואמר כשרבי ישראל סלאנטר סיפר הדברים הוסיף ואמר שאם זה היה הוא שרצה לתקן נ”כ כל יום לא היה עוזב רעיונו עקב מה שקרה, משום שהתורה לאו בשמים היא. ורבי אהרן חייך ואמר שהצדק עם הגאון מווילנא ורבי חיים, שהם הבינו שזה לא רק סימן מן השמים שלא מסכימים איתם, רק הם הבינו שבשמים בשום אופן לא יתן שזה יכול לקרות לכן צודקים הם שעזבו רעיונם.

ד] אמר לי מו”ר שרבי אהרן מאד אהב ה”חריפים” והזכיר רבי משולם אגרא ורבי יהושע ליב דיסקין ואמר שהם היו “זיינע מענטשאן” (האנשים שלו) ואמר מו”ר שרבי אהרן סיפר לו, שבפורים אחד כשרבי חיים מבריסק בדיחה דעתיה, אמר לתלמידיו להקשות לו קושיות שונות מראשונים ואחרונים בעילם שם והוא יגיד להם מי מקשה הקושיא, ואמר לא שהוא יודע כל קושיא מכל ראשון ואחרון אלא מסגנון הקושיא ודרך הלימוד שלהם אפשר לדעת מי המקשה, והקשו לו כמה קושיות וענה התשובה הנכונה, ושוב שאל עוד קושיא וענה הרשב”א מקשה קושיא הזאת ואמרו לו שלא נכון אין זו קושית הרשב”א אלא קושית המהרי”ל דיסקין והגיב הגר”ח “נו נישט ווייט” (לא רחוק) ואמר רבי אהרן רואים עד כמה הגר”ח אחז מרבי יהושע ליב שאמר עליו, לא רחוק מהרשב”א.

רבי אהרן פעם תיאר סדר לימודו של המהרי”ל דיסקין ובתוך דבריו אמר שהיה לו סדר קבוע ללמוד שלשים דף מסדר מועד כל יום וגם שלשים דף מסדרי נשים נזיקין וקדשים. ובזרעים וטהרות היה לו קצב אחר וגם סדר קבוע בירושלמי ובמדרשים וכל ל’ יום עשה סיום על כל התורה כולהiv.

ה] רבי אהרן אמר שהגר”ח מבריסק ערך את רבי מאיר שמחה מדווינסק בעמ”ס אור שמח כהגדול הדור, וזהו כשנפטר רבה של לאדז’ היו אלו שרצו שבנו של הרב ימלא מקומו כרב העיר ואחרים טענו שאין בנו ברמה הנדרשת להיות רב של לאדז, ושאלו את הגר”ח מה לעשות. וענה להם שמן הראוי שעיר גדולה כלאדז יכהן גדול הדור כרבה, אבל מסתמא רב מאיר שמחה לא יעזוב עירו דווינסק לבא ללאדז’. ולכן אמר הגר”ח שאם בין כך לא יהיה לכם הגדול הדור אז אפשר כבר ליקח בנו של הרב הקודם להיות הרב. ע”כ המעשה. ומדבריו למדנו את מי אחז הגר”ח גדול הדור. (מו”ר שמע כל הנ”ל מפיו של רבי אהרן)

ענינים שונים וד“ת

ו] פעם החליטו אנשי ממשלת ארצות הברית, שאופן שחיטת הבהמות הוי צער בעלי חיים ורצו לתקן חוק שישחוט רק כשאוחזין הבהמה באיזה צורה מסויימת שלדעתם פחות צער להבהמה, ושלחו מכתב אז להאגודת הרבנים על רעיונם החדש ורצו לדעת מה דעתם בזה ואם הם מסכימים לשחוט רק בצורה הזאת, ואחד מראשי האגודה מיד שלח מכתב בחזרה שהם מקבלים הצעתם. מו”ר היה נוכח בועידת האגודת הרבנים אחרי שאירע הסיפור הנ”ל, ואמר לי שהוא זוכר בדיוק האיך רבי אהרן היה ממש ברוגז על אותו רב שהסכים להצעתם, ועיקר טענתו היה אפילו אם אין שאלה הלכתית, אבל לשנות צורת השחיטה הנהוג עד עתה דורש הסכמת כל הרבנים ולא היה לו להחליט לבד, ורבי אהרן תוך דבריו אמר לאותו רב וז”ל אפילו רבי חיים עוזר לא היה עושה דבר כזה לבד מבלי לשאול הרבנים האחרים.

ז] מו”ר היה נוכח בפעם הראשון שהגיע רבי אהרן לקווינס, למגבית לטובת הישיבה שהיתה בבית ר’ אלכסנדר שטיינברג (אביו של יבל”ח הרב פרץ שליט”א) ונשא שם דרשה על פרשת השבוע פרשת קרח ותמצית דבריו הוא- מצינו שאחרי המחלוקת של קרח ועדתו, התורה מדברת על הכ”ד מתנות כהונה וצ”ב הקשר שבניהם (ורש”י פרק יח פסוק ח, כבר עמד בזה ע”ש) ורבי אהרן אמר דרך דרוש,שטענת קרח היתה שגם הוא רוצה חלק במצות הנשגבות של כהונה ולמה רק לכהנים יהיה להם הזכות הזאת, ולזה באה התורה לתת תשובה תגובה ותיקון לקרח, שאפשר גם לכולם לזכות במצוות אלו ע”י נתינת מתנות כהונה להם, לכם יש גם חלק איתם עם הנתינהv.

ח] מו”ר אמר ששמע מרבי אהרן שהא שתנן במסכת סוכה פרק ב משנה ט גבי גשמים בחג משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו, אינו אלא בא”י אבל בחו”ל אם יורד גשם בחג אין בזה שום סימן רע וכו’vi

אודות רבי אהרן זצ“ל

ט] מו”ר אמר שבשנות המלחמה היה רבי אהרן מגיע לישיבה יום חמישי בערב מנוי יורק מותש לגמרי מכל עבודתו במשך השבוע עבור ועד הצלה וכו’ ועם כל זה, חמש דקות אחר שהגיע רבי אהרן לישיבה כבר היה יושב עם כוס תה ולומד. ולמרות שצרות רבות הכלל והפרט היו יודעים לו, וכמה צרות ודאגות סחב על כתפיו, אמר מו”ר, שהתחיל ללמוד היה נראה כאיש אחר לגמרי, מלא שמחה, השמחת התורה היתה ניכרת על פניו וכשמסר שיעור היה נראה שהוא בעולם אחר לגמריvii.

י] לרבי אהרן היה לו כח מיוחד והוא “כח הנצחון” שהיה מוכיח שחידושיו נכונים, ותמיד הביא ראיות ועוד ראיות לבסס דבריו, ואמר לי מו”ר שהרב רודערמאן היה הראשון שאמר לו כך, (ושוב ראה את זה בעצמו כשלמד אצלו) וזה כתיאר הרב רודערמאן למו”ר ביקורו של רבי אהרן בביתו עוד קודם המלחמה שבא לאסוף כסף עבור ישבתו בקלעצק, ואמר שמהבוקר עד הערב רבי אהרן היה טרוד באסיפת כספים, ולפעמים לא היה חוזר לביתו של רב רודערמאן עד עשר בלילה, ומיד כשחזר היה מרצה חידושיו אליו, ורב רודערמאן אמר למו”ר שאם היה רבי אהרן מרגיש לא משוכנע שהוא באמת הסכים לדבריו היה תמיד אומר יש לי עוד ראיה ועוד ראיה וכו’ עד שהוא ראה שבאמת רב רודערמאן מסכים ומשכנע מדבריו. (אגב. רב רודערמאן גם אמר למו”ר שראה איזה זריז היה רבי אהרן, שלפעמים דברו בלימוד על שלש לפנות בוקר, ובשש בבוקר רבי אהרן היה קם כבר ויוצא לדרכו)

יא] ומעין הנ”ל מו”ר אמר לי שאצל רבי אהרן לא היה כזה דבר להניח קושיא בלי תירץ, ותמיד אימץ כחו לחשוב תירץ, ולפחות לתת עצה (עצה גיגעבאן) על קושיא, אבל להרים ידים שאין תירוץ לא היה רבי אהרן מוכן לעשות.

יב] בשעת מסירת השיעור היה רבי אהרן כאש בוער, ולא אהב שיפסיקו אותו באמצע עם קושיותח, ולפעמים מהריתחא דאורייתא היה רבי אהרן מגיב עם דברים חריפים, אבל כשרבי ניסן וואקסמאן זצ”ל רבה של לייקוואד היה מגיע לשיעור ושאל באמצע, אמר מו”ר שהיה אפשר לראות בחוש האיפוק של רבי אהרן לכבודו של רב העיר, והיה מתאפק ורק אמר אני לא מבין מה שאתה רוצה וכו’

יג] לאיזה תקופה התקיימו אסיפה של בוגרי תלמידי קלעצק וליקוואד, וכשהיה בקווינס מו”ר היה משתתף לראות את רבו הגדול. ואמר לי שפעם אחת דרש שם רבי שמואל סלאנציע מחשובי רבני הבראנקס נ”י ובעמ”ס חזון שמואל ואמר (דרך צחות) שהיה מחלוקת בין רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל ובין חתנו רבי אהרן אודות הישיבה בקלעצק, שרבי איסר זלמן אמר אמר שהישבה מזכיר לו מישיבת וואלאזין ואילו רבי אהרן אמר שהישבה מזכיר לו מסלאבאדקה.

יד] אלול אחד כשמו”ר היה כבר בקווינס, הרגיש שחסר ה”רוח” של אלול והוא לא מרגיש אלול בקווינס והחליט לנסוע ללייקוואד להיות במחיצת רבו רבי אהרן להרגיש אלול, ותכנן להשאר שם עד הלילה והגיע בזמן תפילת מנחה בישיבה, והתפלל מו”ר ביחד עם רבי אהרן, ואחר מנחה כבר יצא מו”ר לדרכו בחזרה לקווינס ואמר שמנחה אחת עם רבי אהרן כבר מספיק להרגיש אלול ולא צריך להישאר יותר

i .רבי אהרן גם החזיק מו”ר כ”קרוב” מאחר שאמו של רבי אהרן היתה מעירת ראזאווע וגם אביו של מו”ר היה משם, והרבה ממשפחות העיר התחתנו חד עם השני לכן מן הסתם היו קרובים

ii מו”ר גם מביא בספריו המרובים דברים ששמע מרבי אהרן ע’ בקונטרוס שש אנכי על אמרתך הנדפס בסוף ספר שומר הפתח על יו”ד פרשת כי תשא, וע”ע בספרו באר שרים (סימן יט). ובספרו שומר מצוה (סימן ב) יש כמה הערות ע”ס שו”ת משנת רבי אהרן

iii .ע’ בשו”ת משיב דבר חלק ב סימן קד ד”ה מש”כ בענין הזה, והביא שהסימן שראה הגר”א שלא מסכמים שלקחו לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל”ע

iv .’שאלתי למו”ר מאין ידע רבי אהרן פרטים מחיי המהרי”ל דיסקין שכמובן הוא לא הכיר אותו אישי וכו’ וענה לי שהוא לא ידוע אבל הדגיש לי כמו שכתבתי באות א’ שאצל רבי אהרן לא היה סתם סיפורים כל מה שסיפר היה בדייקנות ובירור הפרטים וכו’.

v .ואמר מו”ר שיש להזכיר לשבח העסקן הנודע ר’ בונים, שרבי אהרן דיבר למעלה מחצי שעה באידיש, וכשגמר דבריו תירגם ר’ בונים כל הדרשה עם כל הפרטים לאנגלית לאלו שלא מבינים אידיש.

vi .דבר זה מצאתי מובא גם בשם אחרים אבל חשוב לדעת שגם רבי אהרן סבר כן.

vii.’ וכשנפטר רבי אהרן, ביקשו ההסתדרות הרבנים ממו”ר להספידו, ואמר לי שהעיקר שהדגיש אז היה השמחה של רבי אהרן בשעת לימודו והאיך היה נראה כאיש אחר לגמרי בשיעורו וכו’.

ח ואמר לי מו”ר שהיה קשה להבין את עומק כוונתו בשעה שמסר השיעור ועד שחזרו השיעור לא ירדו לעומק כוונתו וכו’ מלבד מהרב משה אייזמאן זצ”ל שהיה היחיד שתפס דבריו בשעת מסירת השיעור שעד כדי כך יכול להקשות קושיא אחר קושיא בשעת השיעור. ואמר מו”ר שרבי משה היה עילוי ורבי אהרן היה לו “נחת גדול” ממנו.