בשעת קבורה תוקעים לידי המת סעיפי-עץ משולשים (וקוראים לזה 'מזלגות' - גאפעלעך) לחפור בהם את האדמה כשתגיע שעת גלגול מחילות.
צביב כתב:הובא בקיצור שלחן ערוך ( שלא לעשות כך)
חבר פורום אוצר החכמה כתב:צביב כתב:הובא בקיצור שלחן ערוך ( שלא לעשות כך)
נא לפרט יותר
כתב הרוקח וכן הוא בספר חסידים (צוואה אות ז') וזה לשונו: צריך לבדוק שלא יקפוץ המת אצבעות ידיו וכן כתב רבינו ירוחם כלשון הזה וכן כתב רש"י בפרשת חוקת במיתת אהרן שאמר לו הקדוש ברוך הוא פשוט ידיך קמוץ פיך וכו' ומדלא אמר ליה קמוץ אצבעותיך מוכח שצריך שיהיו ידיו פשוטות (ומה דאיתא במדרש פרשת ברכה (י"א, י') שאמר לו למשה הנח ידיך על החזה יש סוד בדבר לגבי מדריגת משה).
ולכן אני תמה מאוד מה שנוהגין לקמוץ את אצבעותיו ושמעתי יש אומרים שעושין שמות הקדושים בידיו וזהו דבר בדוי כי ידעתי שאין אחד מהמתעסקים יודעים מזה ועוד שכל שמות הקדושים שחתם הקדוש ברוך הוא באדם הם כולם בדרך גדילתם ואדרבה לפי הסוד הוא דוקא בידים כדרך גדילתן מונחים פשוטות על המתנים ומה לנו לעשות דברים היפך מה שנמצא מר' יהודה חסיד ורוקח וגבי אהרן ולכן יש לבטל מנהג זה כי בספר חסידים כתב דמותר לפתוח הקבר בשביל זה ומכל שכן שלא לעשות כן מתחילה.
ומה שאומרים קצת שכופפין האצבעות כדי ליתן בידו שרביט שקורין געפליך לדעתי הגעפליך הם חוכא וטלולא ולא מצאתי מזה שום רמז בשום ספר מהקדמונים שכותבים ענין קבורת המת וגם בספר מעבר יבק שלא הניח שום מנהג לא זכר מזה ולכן אם ירצו להחזיק במנהג יניחו אצלו הגעפליך ולא יכפפו האצבעות.
ומדי דברי אזכיר מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' שכ"ז דאינו יודע טעם הגון למה שנוהגין בגעפלי"ך, וכ' ומה שאומרים כדי לעמוד בו בעת התחי' העצי' חלושים וטעם חלוש וכ"כ בספר חכמת אדם שאין בזה טעם וריח, ובמח"כ נעלם מהם אגדת ירושלמי ריש כלאים דר' ירמי' ציוה שיהבי חוטרא לידי' דאי אתי משיחא אנא מעתד עיין שם, ועוד שם מה שנוהגים וסוברים המונים שמנהגא הוא בלי שורש, ומנהגן של ישראל תורה ואם אינם נביאים וכו':
אמר בן המחבר: בשכבר הימים אמרתי עם הספר, כי מקור מנהגן של ישראל שנותנים ענף עץ ביד מת. יסודתו בהררי קודש בתלמוד ירו' (כלאים פ"ט ה"ג וכתובות פי"ב ה"ג הנ"ל): ר"י מפקד אלבשוני חיוורין חפיתין אלבשוני כנרסי יהבון מסאני ברגלי "וחוטרא בידי" ויהבוני על סטרא "אין אתי משיחא אנא מעתד" יעו"ש. ראה בספר "חכמת אדם" (בקונטרס "מצבת משה" אות ט') שכתב וז"ל: ומה שאומרים קצת שכופפין האצבעות כדי ליתן בידו שרביט שקורין געפליך. לדעתי הגעפליך הם חוכא ואטלולא. ולא מצאתי מזה שום רמז בשום ספר מהקדמונים וכו' ולכן אם ירצו להחזיק במנהג יניחו אצלו הגעפליך ולא יכפופו האצבעות. עכ"ל. ובאמת מצאנו ראינו בירושלמי הנ"ל זכר לדבר זה שנותנים "חוטרא ביד המת". כי רמז יש בו לזכרון התחיה וביאת משיח צדקנו. והנח להם לישראל אם אין נביאים הם, בני נביאים הם!
והרבה מאוד בתעניתים, עד שהוא בעצמו לא זכר כמה ימים כבר התענה וכמה הוא צריך עוד, אז לקח לו מקל ארוך, ויפצל בו קו בעד כל יום ויום שישב בתענית, למען לא ישכח חשבונו, והרב הגאון הקדש מוה"ר פייבל פוליט זצוק"ל שהי' רב דק"ק שוראן אמר לו ממקל הזה געפליך לעת הובל לקבר.
הערדזעקקיל יעשו מהמקוה האנטי"ך שלי. והגעפליך תעשו מההושענות שתמצאו בהסוכה. והשערבליך מא' מהסדר שיסליך שלי.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 285 אורחים
