איך הפך 'סידור קידושין' לכיבוד?

[חלמישצור]

הרב ס"נ, לא ראיתי מקרוב אבל עשה הכל בזריזות כדי לא לעורר עניין בתקלה בקרב הקהל.
הרב ת"מ, הכוונה שמבליע בנעימה את הסכומים או שמדלג עליהם ביעף. יש שנהגו כן.

[הוד_והדר]

ואני הדל לא הבנתי מה הכונה שהוא מדלג על ענייני הכספים? מה הכוונה זה חלק מהכתובה לא? זה לא השקעה אצל בסדנו, זה דבר תורה?
אתמהה

ענין הקריאה אינו מעכב לכאורה

[מענה איש]

א. כמדומה שמטעם הרבנות אין מורשה לסדר חו''ק רק מי שנבחן על עניינים אלו.
ב. סתם ראשי ישיבות מצויים הם אצל מסכת כתובות וקידושין.

[חלמישצור]

ב. סתם ראשי ישיבות מצויים הם אצל מסכת כתובות וקידושין.

מחילה על ההטייה החריפה של האשכול, אך הזכרתני דברים שנשא בזמנו הרב יצחק שילת בישיבתו מיד לאחר רצח רבין. אני מצטט חלק מדבריו אז, תוך הדגשת הנוגע לענייננו. נדמה לי שרוב דבריו בהחלט יעניינו את החו"ר דכאן (ובעקבות הדיונים בימים האחרונים, אבהיר מצדי, כי אם המנהלים יסברו שיש כאן הפלגת המידות, נא לא יירתעו מלמחוק או לערוך. השיחה המלאה ניתנת להאזנה כאן).

אנחנו לא יכולים לומר שאין לנו חלק ונחלה בענין, באירוע הזה, ולו מהסיבה הפשוטה, שמדובר על איש שביצע מעשה רצח לאחר חמש שנות לימוד בישיבה תיכונית, חמש שנות לימוד בישיבה גבוהה, ישיבת הסדר, ועוד שנים אחדות בלימוד במסגרת מקובלת על בחורי ישיבות הסדר של הכולל בבר אילן.

אז להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה? הפעם זה לפחות כפשוטו - לא מתקבל. ואנחנו צריכים, לא לעיני המצלמות, בהחלט לעשות חשבון נפש. לא מפני שכל אחד ואחד מאתנו שותף באיזה מובן. אנחנו לא שותפים בשום מובן. אבל יש קרקע שמצמיחה תופעות. ועל הקרקע שלנו היהודי הזה גדל. וצריך לחפש במישור הזה מה עלינו לתקן, במה עלינו להתבונן.

ואני רוצה להתחיל בדברים שאמר היהודי שביצע את מעשה הרצח בבית המשפט כאשר הובא להארכת מעצרו.

השופט שאל אותו: למה עשית את זה? הוא אמר: חשבתי שלפי ההלכה אני צריך לעשות את זה, מפני שהאיש הוא רודף, מוסר, וההלכה מתירה ומחייבת להרוג אנשים כאלה.

שאל אותו השופט: מה הפירוש, הרי כתוב בעשרת הדברות לא תרצח? אומר היהודי - ואני מצטט הכל לפי מה ששמעתי דיווח מהכתבת שהייתה באולם בית המשפט - זו לא המצווה היחידה, יש תרי"ג מצוות.

אז מנין אתה לומד את ההיתר הזה? רבותיך לימדו אותך?
- לא. אני לומד גמרא כל השנים.
בגמרא כתוב שעשרת הדברות נתבטלו?
- לא. יש הלכות, ויש לא תרצח, ויש דינים אחרים שמתירים לרצוח.

פחות או יותר, אלה היו דבריו.

נראה לי שהדבר הראשון והזועק לשמים זו החוצפה. חוצפה של בחור לדון בדיני נפשות, לא על סמך רבותיו, לא על סמך פלוני או אלמוני, שיהיה קטן או גדול; הוא למד גמרא, והוא יודע את ההלכה. ולא זו בלבד שהוא יודע את ההלכה, הוא גם מקיים אותה. במה? לא בנטילת ידיים, לא בציצית. בדיני נפשות!

בוודאי יש רציונל מאחורי הדברים, בוודאי שיש בהלכה מקרים בהם מותר להרוג וצריך להרוג. בוודאי שיש בהלכה דין מוסר ודין רודף. אבל אין סמכות? אין אוטוריטה? כל אחד יכול לקום ולפסוק הלכות בכל נושא? אין גדולים בדור?

ההפקרות הזו מאפיינת משהו שקורה בציבור שלנו. בציבור שלנו לדאבוננו יש משבר מנהיגות חמור שנובע משתי סיבות: אל"ף, מסיבה אובייקטיבית, חסרון מסויים באישים שהם משכמם ומעלה מלוא מובן המילה ובהסכמה כללית, שיראתם מוטלת על הדור. גברא דמסתפינא מיניה. חסרים לנו אישים כאלה.

מצד שני, יש משהו לקוי בחינוך שגורם לכך שאנשים מרגישים חופשיים לנפשם בשדה התורה וההלכה. אין להם סמכות, אין להם רבי, אין להם גדול שאותו הם שואלים. איש הישר בעיניו יחשוב ואיש הישר בעיניו יעשה. משהו בחינוך לקוי. לא שאין גדולים - יש, גם בדור היתום שלנו - יש אנשים שהם שהם מזקני הדור, שהם פוסקי הדור, מנהיגי הדור.

מי שיש לו את החינוך הבסיסי, שלא כל אחד יכול להחליט בענייני הלכה חמורים, וצריך לשאול, היה מוצא את מי לשאול. לא צריך ללכת דוקא אל רב פלוני, אדם יכול לבחור את הרב שלו. עשה לך רב. אבל אדם שאין לו רב, בחור בן עשרים ושש שאין לו רב, עד כדי כך שהוא יכול להרשות לעצמו לפסוק הלכה ולבצע הלכה - מוטעית ועקומה לחלוטין, כפי שמיד אומר - בלי לשאול? משהו בחינוך התורני-ישיבתי לקוי.

מישהו פה אמר לי לפני כמה ימים, מיד אחרי שזה קרה: הרב, בישיבה אומרים שכל אחד צריך להשתדל לפסוק הלכה. הוא התכוון לדברי ראש הישיבה [הרב נחום אליעזר רבינוביץ], שמחנך את התלמידים לעצמאות מחשבתית, ליכולת מחשבתית, לבטחון עצמי. אבל באיזה מובן? במובן האינטלקטואלי, של פיתוח השכל, פיתוח המיומנות, פיתוח הביטחון. אבל במובן של פריקת עול, במובן של שום הרגשת צורך בהתייעצות, בעמידה לפני סמכות? חס ושלום! מי שהבין את הדברים בצורה הזו, יש לו בעיה חמורה מאוד.

אנחנו מחנכים לפתיחות דעת וביקורת, שלאדם תהיה חשיבה משלו ושהוא יוכל להתמודד גם עם פוסקים. אבל במובן של לקום ולעשות מעשה, במובן של ללכת לדברים חמורים ומסוכנים בלי צורך לשאול אף אחד?

להיות פוסק בהלכות נידה אתה יכול?

הרבה פעמים בחורים בוגרים מבקשים שאני אסדר להם חופה וקידושין. אני אומר להם לא. אני ממש הייתי רוצה, אבל אני לא מסדר חופה וקידושין. לא מפני שחבל לי על הזמן, אני הולך לחתונות ב"ה, אלא מפני שאני לא הגעתי למצב שאני יודע בטיב גיטין וקידושין

פעם אחת הייתי בחתונה ואחד העדים היה קרוב של החתן, אבל קרוב רחוק. הרב כבר הלך לסדר את הקידושין עם העד הזה, ופתאום תפס את עצמו וחשב, רגע האיש הזה כשר לעדות או לא. הייתי במקום, בתור אורח. הוא לקח אותי הצידה ואמר לי: תגיד, קרבה זו וזו פסולה או לא. לא ידעתי. על המקום - לא ידעתי. ידעתי איפה יש לחפש שאלה כזו, איפה אפשר למצוא את התשובה. אבל לא ידעתי על המקום. אני אלך לסדר קידושין?

עד עכשיו "ועד בכלל", אני לא אקח על עצמי דבר שאני לא בקי בו, לפסוק הלכה. אני פי שניים בגיל מאשר אותו הבחור ומרגיש באמת ובתמים שיש הרבה תחומים שבהם אני לא יכול לפסוק הלכה. לא הגעתי לבקיאות בנושא עד כדי שאני יכול לפסוק הלכה.

אז בא בחור שלמד כמה שנים גמרא ומחליט לפסוק בדיני נפשות, ולהגיד לפני שופט ולפני כל העולם כולו שהוא עושה את זה על פי ההלכה. שלא לדבר על זה שהסברה שלו מוטעית ועקומה לחלוטין. ברור שכשיש יוהרה ויש חוצפה - יש גם ראש עקום. זה ברור.

אתמול ברדיו שמעו את הטענה של מוסר. מי שמוסר ממון ישראל לידי גויים, מוסר קרקעות ישראל לידי גויים. רק ראש עקום יכול לקרוא להחלטה של ממשלה בישראל, החלטה שלטונית, בשם מוסר.

מה זה מוסר? הגמרא בבבא קמא שמדברת על מוסר, מדברת על אדם שחי בסביבה שנתונה תחת עול הגוים, במצב שבו ישראל נתונים למשיסה ואם יבוא גוי אנס ויקח את ממונו של ישראל, הוא יוכל לצעוק עד השמים ולא יהיה מי שיעזור לו. ובא מנוול, מושחת ושפל, והולך ואומר לגוי: בוא, אני אראה לך מקום שבו אתה יכול לגזול את ישראל - אחר כך יתן לו אחוזים - אני אראה לך איפה אתה יכול לגזול את ישראל או לגנוב נפש מישראל. במקום שהוא יודע שמבחינת השלטון הוא יהיה מכוסה, כי השלטון של גוים רשעים, והוא מוסר את ממונם של ישראל לגוים. אדם שהוא בשיא השפלות המוסרית - באו חז"ל ואמרו, כדי להציל את ישראל מידו של רשע כזה מותר להרגו.

ראש עקום לגמרי יסיק מזה שאם במצב ההוא מוסר הוא חייב מיתה, כך גם ראש ממשלת ישראל, שנושא ונותן משא ומתן מדיני, ומחליט החלטות מדיניות שעל פיהן הגבול יהיה כך וההסכמים יהיו כך - זה נקרא מוסר. ראש עקום! חצוף מחוצף! מי הרשה לך לפסוק הלכות בענינים כאלה.

למרות שאתם יודעים היטב מה דעתי על השיקולים המדיניים והממלכתיים, והממלכתיות הזו של הממשלה. לא צריך כבר להגיד את זה פה בישיבה. מדיניות מסוכנת, מדיניות חסרת אחריות, מדיניות של כניעה, של התקפלות. קיפול הדגלים של עם ישראל, של הציונות, הכל הכל הכל. אבל מוסֵר? זה ראש עקום!

וכך לגבי המושג רודף. רודף? - רודף אחר חבירו להרגו. אדם שלוקח סכין ורודף אחר חבירו להרגו. צריך להציל אותו. כל בן תרבות מבין את זה, כל בר דעת מבין את זה. גם את מוסר וגם את רודף.

השמיעו את זה אתמול ברדיו ונאלמו דום. אף אחד לא אמר מה פירוש ההלכה הזו. אדם מישראל שומע שהרמב"ם או השו"ע מתירים להרוג מוסר - ומוסר הוא מי שמוסר את קרקעות ישראל לגוי - ולא מסבירים לעם ישראל מה זה מוסר.

הרי כל אדם מוסרי, כל אדם נורמלי, כל אדם מן הישוב, יבין את המושג מוסר בהקשר ההלכתי שלו, את המושג רודף בהקשר ההלכתי שלו. אבל כשמתחילים לדמות מלתא למלתא בצורה מעוותת, אז ברור שזה לא יהיה מובן לשום אדם. אז אומרים: מה? מה? כך כתוב בספרים שלכם? כך כתוב ברמב"ם? כך כתוב בשו"ע? שמותר להרוג?

אז כולם צריכים לברוח הצידה, לומר לא לא לא, זה לא כתוב ברמב"ם ולא כלום. תגיד מה זה, תפתח את הרמב"ם - תסביר אותו, את השו"ע - תסביר אותו. זה לא מובן?

[...]

"מה קורה פה? יהודי, צעיר, בחור צעיר שלמד כמה שנים גמרא, מרשה לעצמו להחליט ש'זה דומה לזה', ועל כן - מה? - על כן צריך לקום ולהרוג את פלוני, לעבור על לא תרצח. על פי הסברה. יש לו סברה גדולה. רבי יוחנן אמר 'וכי מפני שאנחנו מדמים נעשה מעשה?' פה כל צרוע וכל זב עושה מעשה. יש לו סברה. ולגבי מוסֵר? אז יש בשולחן ערוך דין מוסר, נכון, חושן משפט סימן שפ"ח, יש סימן שלם על דין מוסר ששם כתוב שמותר להרוג אותו.

אבל מה כתוב שם? מצטט הטור בתוך הסימן תשובה של הרא"ש: "נשאל אדוני אבי ז"ל, על ידי בית דין של קהל בעיר אחרת". בית דין שלם ישב ודן בדבר, אחרי שהמוסר הזה היה ידוע, והתרו בו, וחזרו והתרו בו, והוא ממשיך לעשות את מעשיו. בית דין יושב ושולח שאלה אל הרא"ש, אם אפשר לבצע את הדבר הזה למעשה או לא. אל הרא"ש! הם היו גם כן בית דין, אנחנו מדברים על תקופת הראשונים, והם לא סמכו על עצמם עד שגדול הדור לא יגיד להם כן. בשום אופן הם לא יסמכו על עצמן.

[...]

אז היום לא צריך ראש ישיבה, לא צריך גדול הדור, לא צריך כלום; 'אני למדתי גמרא'. אז אני אומר שוב: אל תגידו לי שהוא פסיכופט. זה לא יעזור. כולנו פסיכופטים בקטע הזה, כולנו אנשים שאין לנו רב. לא הולכים לשאול, לא הולכים לגדולי הדור. לא רואים גדולים בכלל. לא רואים זה גם עניין אובייקטיבי, וגם עניין של ליקוי, כי אנחנו לא הולכים, לא מחפשים, לא הולכים לראות אותם.

למה בציבור שנקרא החרדי, הם יכולים לנסוע מקצה הארץ בשביל לשאול דווקא את הרב אלישיב או דווקא את הרב גריינמן? למה? כי הם התחנכו שבדברים חמורים לא סומכים אפילו על ראש הישיבה שלך, אפילו על הרב שלך. אתה צריך ללכת לחפש מי שהוא מוחזק כגדול הדור. זה לא משנה עכשיו השיפוט, אם פלוני הוא גדול הדור או אחד מגדולי הדור.

[...]

איפה זה אצלנו? כמה אנשים פה היו אצל הרב שפירא בבית? לבוא לשאול אותו, להתייעץ איתו. כמה אנשים היו אצל הרב ישראלי זצ"ל? משהו לקוי, רבותי. כשהייתי תלמיד זה לא היה כך. לא רק שלמדנו אצל גדולי ישראל. בזמן הרצי"ה זצ"ל, כשהיה מישהו מעיז, מעיז לעשות איזה דבר או להגיד איזה דבר, בתחומים של כלל ישראל, זה הפקרות, מישהו היה מעיז? הוא היה מוחק אותו. מחיקה כזאת, לא באלימות ולא בכינויי גידופים, מוחק אותו מחיקה כזאת שהוא כבר לא היה מעיז לחשוב על דברים כאלה.

פעם אחת מישהו בפורים, תוך כדי ההשתוללות והשכרות והצחוק, אחרי שכבר שתו ובאו אל הרבנים לעשות שמח, מישהו אמר איזו מילה של גנאי על ראש הממשלה דאז לוי אשכול. פתאום השתנו פניו של הרצי"ה, ואמר לו: פה לא אומרים כך. בפורים באמצע השכרות. והוא התקפל, הסתלק. יותר את הפרצוף שלו הוא פחד להראות שם. אח"כ הוא בא לשיעורים, עם יראה. עם יראה.

שלא לדבר על הרמת ידים ואלימות. להגיד איזו מילה, מילא. אלימות והרמת ידים בכלל? המרים יד על חבירו נקרא רשע. אז יש ויכוח ציבורי, יש ויכוח קשה, יש דברים מפוצצים. אבל בשביל זה אנחנו לומדים תורה, בשביל להתפוצץ? להתפוצץ עד כדי לעבור עבירות, עבירות חמורות, להקרא רשע?

היום הרב שילת כבר עורך קידושין.

[יבנה]

קצת קשור:
שומעים לפעמים ביטוי כמו "הרב אלמוני קידש את פלוני ופלונית" במקום "הרב אלמוני סידר את הקידושין שפלוני קידש את פלונית" (ואפילו אנשים נבונים מתבטאים כך, וכשהוציאו ספר-אלבום על סידורי הקידושין שערך הרבי מליובאוויטש - קראוהו בשם "מקדש ישראל").
נראה שיש התייחסות מסוימת בקרב העם לכך שהרב מוסיף קדושה ו/או ברכה מסוימת לזוג, למרות שבאמת הרב הוא רק "סדרן" או "מַנְחֶה" וכיו"ב...

יש רבנים שאכן מנצלים הזדמנות זו לברך את החתן והכלה, אך רבים (ובכללם הרבי מליובאוויטש) לא נהגו בכך.

זה כנראה שיבוש מהשוואה לנישואי הנוצרים שהכומר עושה את הקידושין, לעומת ההלכה שהחתן עושה את הקידושין, והרב הוא רק משגיח לראות שהכל נעשה כראוי. ויתכן שהשוואה זו גרמה להחשיב את התפקיד של מסדר קידושין.

[סגי נהור]

א. כמדומה שמטעם הרבנות אין מורשה לסדר חו''ק רק מי שנבחן על עניינים אלו.

א. זה לא מדויק. רבנים מפורסמים, אדמו"רים וכדומה, מורשים גם הם.
ב. רבים קיבלו את ההיתר בימים עברו שבהם הבחינות היו חוכא ואטלולא.
ג. גם כיום, למרבה הצער, ניתן לעבור את הבחינות בדרכי רמיה כידוע ליודעים.

[עזריאל ברגר]

האם ניתן לתקן "טעות הלכתית" בנוסח הכתובה לאחר חתימת העדים?

א. שמעתי פעם שיש רק טעות אחת שאפשר לתקן גם אחרי חתימת העדים: להוסיף את ה"טִיּוּטִים" (קווים ריקים במקומות שעלולים להוסיף שם דברים).
ב. ייתכן שזה היה לפני חתימת העדים, כפי המנהג (הנהוג בכ"מ, ולא בחב"ד) שהעדים חותמים תחת החופה.

[בברכה המשולשת]

א. כמדומה שמטעם הרבנות אין מורשה לסדר חו''ק רק מי שנבחן על עניינים אלו.
ב. סתם ראשי ישיבות מצויים הם אצל מסכת כתובות וקידושין.

סיפר לי פעם רב חשוב (אך לא מפורסם) שליט"א, המכהן כבר עשרות שנים ברבנות, שמעט אחרי שהתחיל לכהן כרב קהילה (בהיותו בשנות העשרים לחייו) נערכה חתונה בקהילה. המסד"ק היה ראש ישיבה גדוול זצ"ל (הוא לא אמר לי מי, כמובן) והרב הנ"ל כובד בקריאת הכתובה. והנה, הוא רואה שהסכום נכתב בספרות (!). מיד אחרי תום החופה אמר הרב לרה"י- הכתובה פסולה. רה"י הביט בו בתמיהה רבה ושאל- מה פתאום? השיב לו הרב- הסכום כתוב בספרות. אמר רה"י- אז מה? השיב לו הרב- שטר העשוי להזדייף! אמר רה"י- מה הקשר? אמר לו הרב- שטר העשוי להזדייף איננו רק נושא לשיעור כללי בישיבה, אלא הגדרה הלכתית מציאותית, ואין קל משינוי ספרה. אמר לו רה"י- ומה אעשה? אמר לו הרב- צריך כתובה חדשה, ושלף כתובה מכיסו.

(אמנם, אני ראיתי ושמעתי על טעויות כאלה גם אצל רבנים מכהנים)

[פלוריש]

שמעתי פעם שיש רק טעות אחת שאפשר לתקן גם אחרי חתימת העדים: להוסיף את ה"טִיּוּטִים" (קווים ריקים במקומות שעלולים להוסיף שם דברים)..

כוונתך שזה הדבר היחיד שאפשר להוסיף בלי לקיים את התיקון?

[עזריאל ברגר]

שמעתי פעם שיש רק טעות אחת שאפשר לתקן גם אחרי חתימת העדים: להוסיף את ה"טִיּוּטִים" (קווים ריקים במקומות שעלולים להוסיף שם דברים)..

כוונתך שזה הדבר היחיד שאפשר להוסיף בלי לקיים את התיקון?

כך שמעתי, אז אינני יודע למה בדיוק התכוון הרב שאמר לי את הדברים.
כנראה כוונתו כדבריך.

[דרומי]

מצאתי עתה שבדברי הרמ"א משמע שאמירת ברכת האירוסין נחשבת 'כיבוד', דהכי איתא בדרכ"מ יו"ד סי' שצא (באמצע ס"ק ב) דבדידי' הוי עובדא, דז"ל הרמ"א שם:

"וכבר הי' מעשה על ידי בהיותי אבל על אמי ז"ל וברכתי ברכת אירוסין תחת החופה כדרך שרב העיר מברך ברכת אירוסין וסמכתי על דברי מוהר"ם וכתבתי הדברים להגאון מורינו הרב ר' מאיר פאדו"ה והסכים ע"י אך כתב שיש מקומות שנוהגין להחמיר הרבה בדין אבילות ואין אבל עולה לקרות בתורה כל שנים עשר חדש בשבת ומחמירין גם בזה שעומדין בחוץ ואין נכנסים לבית האירוסין אבל לענין הלכה דינא הוי כמו שכתבתי ובפרט במקום דנוהגים שהאבלים יכולים להכניס החתן והכלה לחופה ואם כן הרב נמי יכול לברך ברכת אירוסין", ע"כ מהד"מ.

ובשו"ת יעב"ץ (ח"ב סי' קעט): "נהי דשושבין הוי מצוה רבה אבל סידור קידושין לרב אין מצוה ומהראוי שהחתן יברך בעצמו והמסדר אינו אפי' שליח והרבנים נהגו כן ומ"מ כיון שכבר הוקבע המנהג יש להקל במסדר קידושין שהוא קרוב משא"כ ברחוק יש למנוע לכתחילה אם אפשר באחר ואם לא שכיח כולי האי המקיל לא הפסיד", ע"ש.

ומשמע מדבריהם להדיא, שאמירת ברכת האירוסין היא 'כבוד' מיוחד, שנותנים אותו לרב, ואינו רק מכח זה שהרב הוא המסדר את הקידושין בפועל ומייחד העדים וכותב הכתובה וכו', אלא שעצם אמירת הברכה הזו יש בה כבוד מיוחד.

[פרנצויז]

כמדומה שכעין זה נהיה עם עליית שישי, שיש ענין שהעולה בעלייה הזו יהיה ת"ח, וכתוצאה מזה מי שמקבל את העליה הזו מקבל כעין "גושפנקא פומבית" שהוא ת"ח, וממילא זה נהפך לכיבוד.

מסתמא כוונתך לעליית שלישי, ע"פ הגמ' גיטין ס, א ושו"ע או"ח קלו, אך עליית שישי היא חשובה בעצמה ע"פ הזוה"ק.

ועיין שם בזוהר שכל חשיבותה זה מפני שהיא כנגד מידת היסוד - צדיק, מה שאינה שייכת בכל אדם. כך שגם לעליית שישי יש טעם מדוע היא חשובה ושלא כדבריך.

ראה בס' מורה באצבע אות צ"א עם ביאור "עמודי הוראה" ס"ק כ"ט שהג"ר יעקב הלל שליט"א כותב שאין ענין להשתדל לקבל עליית שישי, כי אין "חשיבות" לקבל את העלייה הזו, אלא שיש ענין שהעלייה הזו תינתן למי שראוי לזה, עיי"ש.

עמודי הוראה כ'ט על מורה באצבע צ'א.jpg (79.29 KiB) נצפה 3272 פעמים

[מה שנכון נכון]

ראה בס' מורה באצבע אות צ"א עם ביאור "עמודי הוראה" ס"ק כ"ט שהג"ר יעקב הלל שליט"א כותב שאין ענין להשתדל לקבל עליית שישי, כי אין "חשיבות" לקבל את העלייה הזו, אלא שיש ענין שהעלייה הזו תינתן למי שראוי לזה, עיי"ש.

בבא"ח ש"ש חיי שרה ס"ג כתב: "כמו שהזהיר רבינו ז"ל שישתדל האדם לעלות ששי בשחרית, מפני שהששי הוא מעולה יותר שהוא בחינת היסוד, כן ישתדל לעלות במנחה שלישי שהוא בדעת, שגם זה הוא יועיל לתקון היסוד".

העירוני שהרי"מ הלל מביא שם את דברי הבא"ח, וכותב שלדעתו הם תמוהים.

[דרומי]

בהמשך למה שדנתי לעיל האם אמירת ברכת אירוסין היא 'כיבוד' נחשק או 'עול' המוטל על הרב -

כעת ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קכו שמחמת מצב הצניעות היה רוצה להתחמק מאמירת ברכת האירוסין, אך בהיותו הרב זה "הכרחי".

ואכן, כותב שם שאמירת ברכות נישואין הוא לא מוכן לקבל.

[דרומי]

אשמח לכל הוספה בדיון דלעיל.

ועוד אשאל - האם יש מקור להבדיל בין 'סידור קידושין' לזיווג ראשון לבין 'סידור קידושין' בזיווג שני?

כגון, שבזיווג שני צריך להביא רב יותר גדול וכו'

[השעיר החיי]

נודע ביהודה.png (91.51 KiB) נצפה 2902 פעמים