בתמורה טז ע"א: "בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך... ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקב"ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'".
ברצוני לשאול על המילה 'שנאמר' - נראה לכאורה שאת כל המעשה הזה או לפחות חלקו לומדים מן הכתוב. בפסוקים שם ביהושע מבואר שמיד אחרי מות משה צווו יהושע והעם להתכונן למלחמה. האם הבהילות הזאת הכריחה את חז"ל לדרוש כי היה כאן מקרה שעורר את הצורך ל"טורדן במלחמה" או שמא יש כאן אופן לימוד אחר. לא מצאתי במפרשים שמסבירים זאת ואשמח למקורות וראיות.