זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה וכו' למאי נפקא מינה לקוברו בין רשעים גמורים.
האם פנקסי הח"ק היו כ"כ מפותחים במעקב אחרי כ"א כמה עבירות עבר וכו', והפרש של עבירה אחת פעם אחת יוצר פער כזה שאינם נקברים יחדיו, או שכוונת הגמ' לנפק"מ תיאורטית?