נוסח ניחום אבלים

[אפרקסתא דעניא]

המנהג הנפוץ בקהילות אשכנז לנחם בנוסח "המקום ינחם אותך/אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד".

שמעתי מהג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאין כל מקור לתוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד". גם אני הק', אבדלחטו"א, לא מצאתי בשום מקום מקור לכך. האם ידוע למאן דהו מקור לאמירה זו? מתי החלו לאומרה? ומדוע?

[חכם באשי]

עד שאתה שואל על התוספת 'ולא תוסיפו לדאבה עוד' תמוה מדוע בכלל מנחמים בנוסח 'המקום ינחם' וכו' שאינו נזכר בחז"ל!
בחז"ל הנוסח הוא: 'מן השמים תנוחמו'. וכן נוהגים בני עדות המזרח.

[אדג]

בחב"ד אין מוסיפין. אך, חכם באשי, מעיוני בספר שסרקתי עבורך היום (ואקבל את הקובץ רק ביום שני, ייקס), נראה שיש שם איזו ראיה לנוסח זה, אם זכרוני אינו מטעני.

[חכם באשי]

מעניין ומסרקן ביותר.
ו - - - תודה רבה על הסריקה!

[אוצר החכמה]

המנהג הנפוץ בקהילות אשכנז לנחם בנוסח "המקום ינחם אותך/אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד".

שמעתי מהג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאין כל מקור לתוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד". גם אני הק', אבדלחטו"א, לא מצאתי בשום מקום מקור לכך. האם ידוע למאן דהו מקור לאמירה זו? מתי החלו לאומרה? ומדוע?

ראיתי באיזה מקום שזו תוספת שהיה רגיל להוסיף ר' יוסף חיים זוננפלד. חשבתי שזה כאן בפורום אבל בחיפוש לא מצאתי.

[תולעת ספרים07]

סליחה שאני מכניס כאן משהו צדדי.
מענין לענין שלא באותו ענין.
האם אמת נכון הדבר שעל פי ההלכה ומעיקר הדין אין כל עניין לעבור לפני התיבה
בזמנו כאשר רבי עזריאל שליט"א ישב שבעה פנה בשאלה זו לרבי חיים שליט"א והוא אישר לו [כמדומני] שאכן החזון איש לא עבר לפני התיבה כאשר אמו נפטרה.
אני מעדיף שלא ללמוד הלכות אלו לבטח שלא בעיון - העליתי רק דבר מעניין שהייתי נוכח בזה.
שבת שלום חכם באשי

[מורה צדק]

למה לא ללמוד הלכות אלו? זה לא תורה?

[תולעת ספרים07]

יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה

[איסתרא בלגינא]

יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה

לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

ואם לסיפורים, מספרים שאברך אחד נתעסק בהוצאת ספרי רבינו ירחום בעדודו של הסטייפלער נפצע בתאונת דרכים, וקרובי משפחתו תלו זאת בהתעסקותו בספרים, ואמר ע"ז הסטייפלער, כי אדרבא זכות רבינו ירוחם עמדה לו שאם לא היה מתעסק בספריו מי יודע אם היה יוצא חי...

[חכם באשי]

בענין חשש הבריות מלעסוק בענייני אבלות ודומיו, כבר כתב ר' יהודה החסיד ב'ספר חסידים',
וסיכם יפה את הענין רד"י וייס, בספרו 'מגדים חדשים' למסכת מו"ק, בפתיחה (מצוי באוצר)

[גלאגוזים]

יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה

לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

לא עם רעק"א אלא עם ה"חתם סופר". ולא סיפור בעלמא אלא תשובה מפורשת בשו"ת.
אציגה נא כאן את לשונו בשו"ת יו"ד סי' שמ"ו. התשובה נכתבה לחמיו הגרע"א, ואחרי דברי הפתיחה כותב כדלהלן: "יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושיות בהל' שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון נ"י ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ. ובהתגולל בעפר קרני שבוע העבר עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו. ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדינן בהדיה יעבור עיונו עליו בשובע שמחות, או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה, א"כ גם יבולע המוות לנצח, ופשיטא דליכא תו קפידא"

[גלאגוזים]

ולנושא האשכול בעניין נוסח בתנחומים.
ג"א שמעתי בשם הג"ר יעקב רוזנטל זצ"ל [שאם איני טועה השבוע יחול יום השנה הראשון לפטירתו] כי התוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד" אינה מעיקר הנוסח.
דכירנא כשהייתי לנחם בבית ראש הישיבה הגרמ"ש ברמן זצ"ל נכנסה הרבנית רוזנטל ע"ה [בת דודתו של הגרמ"ש] לנחם את בני במשפחה
הגברים, ואמרה: "המקום ינחם אתכם וכו' וירושלים" והוסיפה איני אומרת ולא תוסיפו כי בעלי הרב אומר לא להוסיף.
שמעתי שגם בני משפ' מרן הרב זצ"ל מבריסק לא אומרים ההמשך.
במקרה אחר שמעתי סברא מעניינת לחלק בין היושב שבעה על ההורה הראשון שנפטר דאז אין לומר ולא תוסיפו, כי הרי דרכו של עולם ששני ההורים נפטרים
בחיי בניהם, ואם אכן יתקיים בבן דלא יוסיף לדאבה, בהכרח דיסתלק קודם ההורה השני דעדיין בחיים. משא"כ בפטירת ההורה השני דאז אין חשש, ואדרבה
מאחלים דלא יראה דאבה בימי חייו.

[תולעת ספרים07]

לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

רב איסתרא כפי אשר נוכחת לראות כבר ציטטו חברי ורבני הפורום שהדברים מפורשים בספרים - ואין זה סיפורים בעלמא. בכל אופן דומני ששביל הזהב הוא הדרך הטוב וכדברי הרמב"ם - ובהחלט יתכן שכל מי שסיים את יו"ד ולא נותר לו אלא סימנים אחרונים אלו בהחלט שחייב ללמוד גם זאת -אך ההתעסקות האופססיבית באלו הלכות בטרם כל - אם זה באשכול של סדרי טהרה ומעבר יעבוק ואם זה באשכולות האחרונים שהיו כאן לאחרונה בכגון זה אמרתי שיתכן ולמיחש מיבעי שהרי איננו רוצים במצעדי תנחומי אבלים באשכולות וכפי אשר לדאבוננו הקרה השם לידידנו חכם באשי השם ישמרהו.

ואם לסיפורים, מספרים שאברך אחד נתעסק בהוצאת ספרי רבינו ירחום בעדודו של הסטייפלער נפצע בתאונת דרכים, וקרובי משפחתו תלו זאת בהתעסקותו בספרים, ואמר ע"ז הסטייפלער, כי אדרבא זכות רבינו ירוחם עמדה לו שאם לא היה מתעסק בספריו מי יודע אם היה יוצא חי...

עד כמה שזכור לי הסיפור היה עם ספר העיטור - והאברך שעשה את ההגהות על העיטור הלוא הוא ידידינו הרב צוקער מפוניבז' אשר כידוע הבעל העיטור הזהיר שלא להגיה את ספרו. - ואמת נכון הדבר שלאחר תאונת הדכים שקיבל אמר לו הסטייפלר להמשיך - אך כאשר פגע בו שוב תאונת דרכים אמר לו הסטייפלר ז"ל תיכף להפסיק. - ואכן ספר העיטור שכב שנים בסטנדר שלו בפוניבז' עם רבבות הגהות כפי שבזמנו בדקתי אותי. - ועד כמה שידוע לי עד נכון להיום לא העיז איש להוציאו לאור.

------------
ולעצם העניין לטובת חכמי הפורום אציין רק שדבריו של רבי חיים שליט"א בנוגע לעבור לפני התיבה כנראה לא נאמר להורות כן הלכה למעשה לרבים - עובדה היא שרבי עזריאל שליט"א עבר לפני העמוד כדרך העולם.
והנידון הוא בזה כך [בתמצית כפי האפשר]:

שהרי כפי הידוע תיקנו חכמים קדיש יתום על פי מעשה במדרש שאמרו לו לקטן שיאמר קדיש וכו'. - והנה חידש לנו הרמ"א ביו"ד סימן שע"ו בשם רב בנימין זאב והובא בארוכה בדרכי משה שם שלא ניתקן קדיש יתום אלא לקטנים והעיקר הוא התפלה.

והנה בכוונת הרמ"א טרחו המפרשים להבין מנין לו דבר זה?.
יש אומרים שסבר הרמ"א שעיקר הקדישים המעלים את הנשמה מגיהינום הם [השבע] קדשים שבתפילה - ולא תוקן קדיש יתום אלא מפני הקטנים שאינם יודעים להתפלל ולעבור לפני התיבה.
ויש אומרים וכך גם משמע מהמ"ב או"ח סימן נ"ג ס"ק נ"ט שיש עניין בעצם התפילה.

וכבר תמהו הרבה מן הפוסקים מנין לו למ"ב ולמג"א דבר זה שהרי לא הוזכר בשום מקום שיש בכוח התפילה להוציא נשמה מגיהונים רח"ל. - ובפרט הקשו שהר"י הק' לא הזכיר בשום מקום עניין התפלה אלא עניין הקדיש.

ולכן הרבה פוסקים לא תפסו כדברי המ"ב וראה בדרכי חיים ושלום שלא התפלל לפני העמוד וכן הדברי חיים ז"ל ועוד הרבה. - עם כי שהערוך השולחן ביו"ד שם מתבטא בחריפות מאוד נגד אלו שאינם עוברים לפני התיבה באומרו שכל אלו הטוענים נגד הרמ"א בזה אינם יודעים [בחייכון וביומיכון] מימינם ושמאלם. ע"ש.

ומשום מה רוב מלקטים אחרונים בחרו להתעלם מעניין זה ותפסו כדבר פשוט שהתפילה לפני התיבה מוציא את הנשמה מגיהינום ולא מספיק קדיש יתום וברכו...

ועד כמה שזכור לי ראיתי פעם כותבים שהרמ"א סבר שעניין הקדיש נועדה רק כדי להוציא את הנשמה מגיהינום ושלא כדעת האר"י הק' שכותב שבכוח הקדיש גם להעלות את הנשמה לגן עדן ודלא כפי שהבין הרמ"א לכאו' שיש בכוחו של הקדיש רק כדי להוציא מגיהינום. - ויש בזה לדון עד קץ הימין...

בכל אופן הקושיא שעמה מתמודדים המפרשים ושאין עליה תשובה - שהרי הלכה פסוקה היא: של"ע אם לא השאיר אחריו בנים חייבים לשכור אחד שיאמר קדיש ואם כדברי הרמ"א מדוע לא עלה על לב איש לומר שיש לשכור איש אשר יעבור לפני התיבה.

בכל אופן הדבר ידוע שרבי חזקאל לוינשטיין המשגיח זצ"ל היה מורה ובא לבחורים ל"ע שעדיף להפלל בישיבה מאשר לעבור לפני התיבה באיזקוביץ בפא"י או בירחי כלה וכו'. והדברים ידועים.

חזקה על חכם באשי שכבר טחן דברים אלו ולא כתבתי כל זה אלא כדי שלא ייראה דברי רבי חיים שליט"א כדבר חידוש.

יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושיות בהל' שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון נ"י ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ.

בדבר זה ראיתי פעם מה שכתב בזה הגאון הקדוש רבי אליהו גוטמכר זי"ע תלמידו חביבו של הרע"א ז"ל....
חרדת אדם יתן מוקש
(ובמופלא ממך אל תדרוש)

[איסתרא בלגינא]

יש סיפור עם הרע"א שהשיב לפונה אליו בשאלה על הלכות אלו... לך חפש נא.
כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה

לא נראה מן הראוי למנוע ת"ת מפני כל מיני סיפורים...
יותר מכל הסיפורים האלו ברור דבר אחד, שמללמוד תורה יוצא רק טוב ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

לא עם רעק"א אלא עם ה"חתם סופר". ולא סיפור בעלמא אלא תשובה מפורשת בשו"ת.
אציגה נא כאן את לשונו בשו"ת יו"ד סי' שמ"ו. התשובה נכתבה לחמיו הגרע"א, ואחרי דברי הפתיחה כותב כדלהלן: "יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושיות בהל' שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים. ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון נ"י ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ. ובהתגולל בעפר קרני שבוע העבר עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו. ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדינן בהדיה יעבור עיונו עליו בשובע שמחות, או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה, א"כ גם יבולע המוות לנצח, ופשיטא דליכא תו קפידא"

תולעת לא כתב אלא מפי סיפור בעלמא ועל כן באו דברי.

ואולם גם כאן מפורש דמאן דלא קפיד לא קפדי בהדי וא"כ ודאי יצא נשכר.

[תולעת ספרים07]

ואולם גם כאן מפורש דמאן דלא קפיד לא קפדי בהדי וא"כ ודאי יצא נשכר.

גם אצל עין הרע מי שאינו קפיד לא ניזוק - ולמרות כן לא ראיתי בזמנינו מי שלא יחוש לעין הרע - ומאי שנא עין הרע מהלכות אבילות.
גם תנאים חששו לעין הרע למרות שמי שלא קפיד לא ניזוק וכפי שהכריע בזה הגאון הקדוש רבי אליהו גוטמאכר זי"ע [הצדיק מריידיץ] וכבר הבאתי דבריו לעיל מש"כ בספר סוכת שלום שהפטיר שם לשואל אותו בנוגע לעין הרע בדברי הכתוב "חרדת אדם יתן מוקש"

דרך אגב ידוע המכתב המפורסם אשר הרע"א ז"ל פנה לתלמידו [הצדיק מגריידיץ] רבי אליהו גוטמאכר בבקשה לקבל ממנו קמיע - צא ולמד כמה הערכה היה לרע"א לתלמידו זה רבי אליהו גוטמאכר...
והמפורסמות אינם צריכים ראיה.

[מעיין]

ואם לסיפורים, מספרים שאברך אחד נתעסק בהוצאת ספרי רבינו ירחום בעדודו של הסטייפלער נפצע בתאונת דרכים, וקרובי משפחתו תלו זאת בהתעסקותו בספרים, ואמר ע"ז הסטייפלער, כי אדרבא זכות רבינו ירוחם עמדה לו שאם לא היה מתעסק בספריו מי יודע אם היה יוצא חי...

עד כמה שזכור לי הסיפור היה עם ספר העיטור - והאברך שעשה את ההגהות על העיטור הלוא הוא ידידינו הרב צוקער מפוניבז' אשר כידוע הבעל העיטור הזהיר שלא להגיה את ספרו. - ואמת נכון הדבר שלאחר תאונת הדכים שקיבל אמר לו הסטייפלר להמשיך - אך כאשר פגע בו שוב תאונת דרכים אמר לו הסטייפלר ז"ל תיכף להפסיק. - ואכן ספר העיטור שכב שנים בסטנדר שלו בפוניבז' עם רבבות הגהות כפי שבזמנו בדקתי אותי. - ועד כמה שידוע לי עד נכון להיום לא העיז איש להוציאו לאור.

לשון החיד"א בשם הגדולים
מערכת ספרים ערך עיטור

ושמעתי מרבנן קשישאי בעה"ק ירושלים ת"ו שקבלו מהזקנים דס' העטור וספר רבינו ירוחם הם מבחינת סוד עלמא דאתכסיא, וכל מי שעושה באור עליהם או נאבד הביאור או ח"ו יפטר במבחר ימיו, וספר העטור כבר כתבנו דכמה רבנים עשו פי' ונאבדו והרב בני יעקב נח נפשיה בן ל"ב טהור, וכן רבינו ירוחם הרב מהר"ש יונה עשה באור לחלק אדם וקרא שמו מגיד לאדם, ולמישרים קראו מגיד מישרים ונאבדו, וכמה"ר אשר שלם התחיל לחבר עליו כמו שתראה בס' מטה אשר ונפטר לבית עולמו בקוצר שנים, והרב נתיבות משפט מעט מזער שביאר ונח נפשיה דרב, גם הרב מהר"א לפפא הי"ל באור על רבינו ירוחם כמ"ש תלמידו הרב משכנות יעקב ונאבד. ומכאן תראה קדושת הרב מהר"א גירון שעשה באור לאיזה חלק מהעטור ויצא לאור והאריך ימים ושנים תנצב"ה:

ובמערכת גדולים ערך רבינו ירוחם

והמגיד למרן קראו בשמו ירוחם טמירי. וכן כמה רבנים שחיברו באור לספרו כמו הרב מהר"ש יונה והרב בני אהרן ודכוותייהו או נתבקשו בישיבה של מעלה או נאבדו החבורים

------
ובענין הקפידא שלא ללמוד עניני אבילות
עיין ספר חסידים סי' רס"א

אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה, שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים, תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם, כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם. שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם, והשיאם להם, ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה, אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם, לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים, אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים, אלו היתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי, אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך. כך אמרה מועד קטן והדומה לה רבונו של עולם למה אין עוסקין בי כשאר מסכתות, והקב"ה השיב לה טוב, הרי כבר נאמר (קהלת ז ב) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו:
ועתה למה אומרים שהיא סכנה, לפי שכתוב (משלי ג יא) ואל תקוץ בתוכחתו, הוא ממהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות, שם ועוד לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה, אפי' אינו מקום מסוכן מזיק, לפי שלשון בני אדם ועינם מזקת. אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע, וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם, ולא יזיק ולא ינזק אחר שלשון בני אדם ועינם מזקת. וכתיב (שה"ש ז ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים, תחלואי מיתות כמו מי שמתו ומוע"ק יהא בסתר, ולא ינזק, שנא' חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעי' כו כ). וגם שמעתי בב' דברים מלאך המות קרוב לשמוע, מי שדורש מעשה מרכבה, ובמועד קטן, לכן נענה מלאך המות ואמר הן הן מעשה מרכבה, כמעשה דריב"ז ור"א בן ערך (לא יכוין להפרע ממנו) וכן מוע"ק וכיוצא בו שהוא ממונה על המות, לכן יעסוק בכל לבו לישר, בלא קלות ראש בה, וכן כל מצוה וכו' כדאיתא בראש הספר:

[וונדרבר]

מקורות הנוסח המקובל בכלל ישראל
ראה viewtopic.php?f=19&t=21757&p=357345#p357305

[עקביה]

האם ישנה חובה לומר נוסח כלשהו בניחום אבלים?
זה נראה משונה שאדם יושב עם האבל, משוחח ומפטפט שעה ארוכה, ואז, לפני שהוא נפרד לשלום, הוא צריך לומר איזה נוסח רשמי, ורק כך נחשב לו שקיים מצוות ניחום אבלים.
אם הוא ניחם את האבל, היה זה ללא ספק כאשר דיבר אתו בצוותא.
קורה שאדם בא לניחום אבלים ולא מדבר עם האבל, ואז הנוסח הקיים דווקא מסייע לו לעשות לכל הפחות משהו מניחום אבלים, אבל חבר קרוב היושב עם האבל ארוכות מתוך ידידות, יש איזו חובה להיפטר ממנו באמירת 'המקום ינחם אתכם'?

[גם זו לטובה]

האם ישנה חובה לומר נוסח כלשהו בניחום אבלים?
זה נראה משונה שאדם יושב עם האבל, משוחח ומפטפט שעה ארוכה, ואז, לפני שהוא נפרד לשלום, הוא צריך לומר איזה נוסח רשמי, ורק כך נחשב לו שקיים מצוות ניחום אבלים.
אם הוא ניחם את האבל, היה זה ללא ספק כאשר דיבר אתו בצוותא.
קורה שאדם בא לניחום אבלים ולא מדבר עם האבל, ואז הנוסח הקיים דווקא מסייע לו לעשות לכל הפחות משהו מניחום אבלים, אבל חבר קרוב היושב עם האבל ארוכות מתוך ידידות, יש איזו חובה להיפטר ממנו באמירת 'המקום ינחם אתכם'?

הנוסח אינו אמירת דברי נחמה אלא ברכת ניחום, ולכן גם מי שניחם את האבל, יש מקום להוסיף את דברי הברכה.

[יהודה בן יעקב]

שמעתי מהג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, שאין כל מקור לתוספת "ולא תוסיפו לדאבה עוד".

וכן כתב בספרו כאן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =3&hilite= אות ב, שאין ראוי לומר זאת.

[ההוא דאמר]

כמו כן בפוניבז' כידוע בכל הזמנים שהיו לומדים מסכת כתובות בסוגיות האלו היו ל"ע אסונות - עד אשר רבי שמואל ז"ל ביקש לדלג על סוגיות אלו.
והדברים ידועים.
כם הח"ס כותב בשום מקום שבעת אשר לומד הלכות שבת יש שרפות בעיר - ויש בזה אריכות גדולה

שמעתי בזמנו מהגרב"ד פוברסקי שליט"א [בערך] בעת לימוד מסכת כתובות, שהגם שהחתם סופר אמר כך , מכל מקום בישיבה לומדים, ושומר מצוה וגו'.

[עזריאל 10]

הייתי לאחרונה בלוויה בקרית יואל ארה״ב
המנהגים שם כל כך שונים, כך שהדבר עורר פליאה
יתכן שחלקם נהוגים גם בארץ ולא שמתי לב?

1. על כל הבנים להספיד
2. בשום שלב לא אומרים עקביא בן מהללאל
3. לא אומרים קדיש כלל עד לאחר הקבורה
4. לא אומרים יושב בסתר כשמלווים
5. על הבנים אסור ללוות, אולם הם מחכים למלווים ליד הקבר.
6. כיסוי עיני הנפטר ושימת ענפים ועוד חפצים בארון, נעשית כאשר הארון כבר בקבר, ואיש החברה קדישא פותח אותו, תהליך של 5 דקות!
7. אחרי כיסוי של שכבה דקה ע״י המשתתפים, הכיסוי נעשה בטרקטור.
8. כל הקהל אומרים יחד בקול צידוק הדין.
9, נטילת ידים נעשית בתוך מבנה.
10. מעריב (היה בערב) מיד בתוך שטח בית הקברות, ורק מנין אחד.
11. הבנים שהיו אוננים ופטורים ממניה, מתפללים מעריב פעמיים.
12. הנשים שלא מלוות, נפרדות מהנפטר בבית הקברות דווקא, כך שהמת מוסע והנשים בעקבותיו לבית הקברות, ואז כולם חוזרים למסע הלוויה, ושוב לבית הקברות…
13. החל מהכניסה לבית הקברות, מלווים נושאים את הארון עם העגלה שתחתיו על כתפיהם, ועוצרים ומורידים כל כמה צעדים, בראשון אומרים יושב בסתר עד ״כי״, בפעם שניה אחרי כמה צעדים, עד ״כי מלאכיו״, בשלישית ״כי מלאכיו יצווה״ וכו׳ וכו׳.
14. לאחר הקבורה איש החברה קדישא מגלגל את העגלה שעליה היה הארון 3 פעמים על פני הקרקע.
15. בית הקברות מחולק לחלקות לגברים וחלקות לנשים. זוגות לא נקברים זה לצד זה.

מענין מקור למנהגים אלו.

[נחומצ'ה]

5. על הבנים אסור ללוות, אולם הם מחכים למלווים ליד הקבר.
11. הבנים שהיו אוננים ופטורים ממניה, מתפללים מעריב פעמיים.
מענין מקור למנהגים אלו.

5. יש לזה מקור עגון בזוה"ק. והוא טובה לנפטר. ולכן מכריזים בזה הלשון דייקא: "יוצאי חלציו אינם מלווים".
11. זה כבר מעניין. שאפי' אנוסים הפטורים מתפילה [כגון עוסק במצוה], יש שפוטרים לגמרי מתשלומין. והם כאוננים פטורים מתפילה, ולמה ישלימו.

[עזריאל 10]

5. על הבנים אסור ללוות, אולם הם מחכים למלווים ליד הקבר.
11. הבנים שהיו אוננים ופטורים ממניה, מתפללים מעריב פעמיים.
מענין מקור למנהגים אלו.

5. יש לזה מקור עגון בזוה"ק. והוא טובה לנפטר. ולכן מכריזים בזה הלשון דייקא: "יוצאי חלציו אינם מלווים".
11. זה כבר מעניין. שאפי' אנוסים הפטורים מתפילה [כגון עוסק במצוה], יש שפוטרים לגמרי מתשלומין. והם כאוננים פטורים מתפילה, ולמה ישלימו.

חושב לעצמי

אולי משום שהנפטר נפטר אחר הצהרים, והחיוב למנחה כבר חל עליהם טרם פטירתו?

[ברשילא]

הייתי לאחרונה בלוויה בקרית יואל ארה״ב
המנהגים שם כל כך שונים, כך שהדבר עורר פליאה
יתכן שחלקם נהוגים גם בארץ ולא שמתי לב?

15. בית הקברות מחולק לחלקות לגברים וחלקות לנשים. זוגות לא נקברים זה לצד זה.

מענין מקור למנהגים אלו.

החלקה הישנה בבית העלמין בכפר חסידים - רכסים, גם היא מחולקת לגברים ונשים.
מקורו במייסדי הכפר שכשמו - היו חסידים.

[לבי במערב]

מענין מקור למנהגים אלו.

באופן כללי, המקום לחפש בזה וכיוצא בו הוא בכרכים הרלוונטיים מסדרת נטע"ג (להגרג"צ שליט"א).