בעקבות ההתרחשויות האחרונות סביב בית מדרש הגר"א,
ברצוני לעורר שאלה על צורת הלימוד הראויה, להבנתי, צורת הלימוד היום בישיבות היא לימוד של הראשונים, אם אני מבין נכון, אין זה מקובל שיבוא בחור או מגיד שיעור ויחדש 'מהלך' חדש בביאור סוגיית הגמרא, מבלי שהדבר 'ייכנס' בלשון הראשונים, יתרה מכך, עיקר העיסוק היא לפרש כיצד יבאר רש"י את הסוגיא, כיצד התוספות וכיצד הרמב"ן ושאר הראשונים.
זאת בשונה מצורת הלימוד הקדומה יותר, גם בימי האחרונים, כדוגמת שיטת לימודו של הפני יהושע ועוד אחרונים בני זמנו ואף מאוחרים לו, שבאו פעמים רבות לפרש את סוגיית הגמרא בעצמו לפי הבנתו, לאו דווקא בתלוי או בכפוף לפירושי רש"י והראשונים.
שיטות הלימוד שמתחלקות בארץ ישראל בבסיסן לשיטת הרב רוזובסקי ושיטת הרב פרצוביץ, שתיהן מתמקדות בפירוש שיטות הראשונים, ושיטת הרב פרצוביץ אף שמה את הדגש בעיקר על כך.
אולי בשיטת בריסק-הישיבתית הנהוגה בארצות הברית הדגש על הראשונים הוא נמוך יותר, וזאת עקב ההשקעה המרובה במסכתות מסדר קדשים שבהם אין הרבה ראשונים.
לכאורה, כשם שיש מגמה של 'שיבה את המקורות' בבית מדרש הגר"א ובתי מדרשות סמוכים/חברים אליו/לו, הן בפירוש המקראות ולימוד מעמיק שלהם, והן - כך שמעתי - בלימוד המשנה,
[וכבר הבעתי את דעתי באשכול שנמחק שלתחושתי יש לזה זיקה עם גישות אקדמאיות, ואדגיש, אין אני בא כמבקר, ואין הכרח שזה לריעותא, וכמאמר רבותינו 'תוכו אכל קליפתו זרק', אני לא מתכוון לטעון שבבתי המדרש הללו עוסקים בלימוד מקורות חיצוניים, אבל אני כן טוען שלתחושתי -שאינה מחייבת כלל - בצורה כזו או אחרת ההשפעה מחלחלת (לדוגמה, ייתכן שיש הקוראים את ספריו של הרב אמנון בזק, שבתורו קרא מחקרים אקדמאיים), ובאי הפורום בוודאי יודעים שהרבה מהכותבים כאן שכותבים בבמות מכובדות כחיצי הגיבורים ועוד לא הניחו ידם מספרות אקדמית].
כך גם בלימוד הגמרא לכאורה צפויה מגמה, שייתכן וכבר קיימת, לדון בגמרא מצד עצמה, ואדגיש, אין המוכרח דווקא ללימוד הגמרא תוך ניתוק מהראשונים, אלא ייתכן לימוד של הגמרא מצד עצמה, ואילו הראשונים הם רק 'היכי תימצי' לביאורה, אבל לא כביאור מוכרח.
מסתבר ששיטת לימודו של החזון איש הייתה בעיקר בגמרא, ואילו הראשונים באו כביאור בלבד, כפי שאכן הגדרתם במקור, רק כהיום הזה נהגו בעולם הישיבות ללמוד את הגמרא רק מבעד לנקודת המבט - ובלשון העם 'המשקפיים' - של הראשונים.
[החזון איש בוודאי היה כפוף לראשונים, אך כפי שהבנתי - ולא ברור שכך הוא - הוא למד את הגמרא מצד עצמה, ורק לאחר מכן פירש אותה על פי הראשונים, כמו כן, הכפיפות שלו לראשונים לכאורה הייתה במעט מוגבלת בדרגה זו שלתפיסתו שעדיף לדחוק את לשונם בכדי להעמיד טיעון שברור לו יותר].
אציין עוד, כי -להבדיל אא"ה - באקדמיה נהוג מכבר ללמוד את הגמרא מצד עצמה, שלא לדבר על הגישה הבאה לפרק את מבנה הסוגיא ולנסות לאתר את מרכיביה הקדומים לפי התקופות, ניסיון שאין לי מושג עד כמה אם בכלל הוא עולה יפה, וכבר מחו עליו הרבה באשכול 'על חוקרי תלמוד ובכלל', viewtopic.php?f=7&t=17983&start=240&hilit=%D7%A9%D7%9E%D7%90+%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%9E%D7%9F
האם מוכרת כזו מגמה? של לימוד דברי הגמרא עצמם בלא כפיפות לראשונים?
כמו כן, האם מלבד שיטת הלימוד הישיבתית, ישנה שיטת לימוד אלטרנטיבית שעסקה עד ימינו בפירוש דברי הגמרא מצד עצמם? [להוציא את שיטת בריסק במסכתות מסדר קדשים]