כתב רש"י בפרשת בחוקותי, ע"פ הגמ' ערכין יט: ואם מבן ששים שנה וגו' - כשמגיע לימי הזקנה האשה קרובה להחשב כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה, דאמרי אינשי: סבא בביתא פחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא:
ולכאורה יפלא, שהרי אם האיש הוא פחא והאשה היא סימא היה צריך להיות הפרש גדול ביניהם, ולמעשה האיש נערך במעט פחות משליש והאשה בשליש!
ועוד, שא"כ מדוע באמת האשה פחותה מהאיש בערכין גם בימות הזקנה?
וצ"ל לכאורה, שאמנם כך "אמרי אינשי", בצורה חריפה שהאיש פחא והאשה סימא, אבל אליבא דאמת התורה אינה נוקטת כך בערכין, אלא עדיין בסך הכל האיש שווה יותר, ויש רק הבדל מועט באחוזי הירידה מהערך הקודם.
וצ"ע עדיין, ואשמח למי שיעירני לסברא או מקור בזה,
עמיחי כנרתי
החופ"ק איתמר שבשומרון