אין בכוונתי שאשכול זה ידון על מצוות/איסורים שאותם אדם דש בעקביו, כגון על איסור רכילות וכדו' - שלגבי זה אע"ג דכו"ע מידע ידעי מכ"מ רבים נכשלים בזה, אלא אך ורק על מנהגים שהנם כביכול-"מכובדים".
גם אין בכוונתי שאשכול זה ידון על אף מנהג שבו כבר דשו פוסקים כדי לסנגר עליו הלכתית - כגון על מנהג אי שינה בסוכה של חב"ד - וכגון על מנהגי זמני התפילות של חלק מהחסידים, אלא אך ורק על מנהגים אשר נוגדים הלכה פסוקה ואשר טרם זכו לדברי סנגורי' מאת אף פוסק.
אזכיר שני מנהגים כאלה אשר עלו על דעתי:
א. מנהג של חלק קטן מהספרדים (ושל עוד אחרים), שמצד אחד מתפללים מנחה אחרי פלג המנחה (כדעת חכמים במשנה), ושמצד שני מתפללים ערבית לפני צה"כ (כדעת רבי יהודה) מה שלא הותר אלא - למי שהתפלל מנחה לפני פלג המנחה [ש"ע או"ח רלג א] - או כשיש חשש שהמניין ייעלם אם ימתינו לצה"כ [משנ"ב שם].
ב. המנהג להתפלל בפורים בתחפושת, נגד הלכה פסוקה [ש"ע או"ח: צח א, צט א] - שבתפילה יש להיות כמי שעומד לפני מלך (וכמובן "בפחד" "באימה" "ביראה" "בתחנונים" "בהכנעה" [שם: צג ב, צה ג, צח א-ג-ד] - מה שבלתי אפשרי כשמחופשים).