הודעהעל ידי אדג » ה' מאי 19, 2011 3:59 am
איני מבין את התמיהה. וודאי שע"פ הלכה רק כשמזכיר את אביו בדבר הלכה צריך לומר 'אבי מורי', ובתוך השנה הרי הכל אומרים 'אבי הריני כפרת משכבו'. אך מה שארע, שהשתרבב מלשון חכמים ללשון העם. שהיו העם שומעים את רבותיהם אומרים בכל עת 'אבי מורי' וכדו', ונקטו אף הם בלשון זה.
והריני מבטיחך, שלא תמצא בן האומר על אביו "אבי מורי" ואינו כן, אלא מן מאת השנים האחרונות. דוק ותשכח.
(ואם תמצא נפשך לומר. הרי כבר אמרו חז"ל "קטן משמתחיל לדבר אביו מלמדו תורה", והרי א'-ב' כמעט הכל אביהם לימדם [עכ"פ בחנם בשבת אחה"צ...], וא"כ הכל אביהם הוא מורם! וכסיפור הידוע [מה מקורו?] שהיה הגר"א קם אך ורק מפני מלמדו הראשון שלימדו קרוא. ואמר, שעל כל מוריו הרי דבריהם ניתנם לפירושים אחרים, ומי יערב לו שלימדהו תורה לאמיתתה? אך הוא, שלימדו א'-ב' לימדו אמת ודאי...
ובאופן אחר, הרי כל התורה מורכבת מאותיות, נמצאת כל תורתך מפי אביך].
ובנקודה השניה: ודאי שאבי מורי הוא הוא אבא מארי, ומה שתירגמו בבהמ"ז ללשון הקודש, הוא כי כל התפלות נאמרות אך ורק בלשה"ק, כידוע.