עשות ספרים הרבה אין קץ

[עני בן פחמא]

נשאלתי מבחור צעיר שעומד לקראת חיי האברכות, הוא רוצה בעז"ה ללמוד בהמשך החיים, אך מציקה לו נקודה אחת, חסר לו קצת סיפוק בלימוד, נכון אפשר לשבת בכולל חמישים שנה וללמוד ש"ס בעיון, אבל הוא מחפש לכתוב ספר שיהיה לו ביקוש בעולם, ובאמת כבר אין מה לכתוב אין נושא בתורה שלא כתבו, אדם לומד ב"ק ועל כל סוגיא יש עשרות אם לא מאוד אברכים, ר"מים וראשי ישיבות שכתבו על הסוגיות הללו, ואף אדם לא פותח את הספרים הללו, וגם בשאר מקצועות התורה יש ספרים כמעט על כל נושא.

וזה בעצם מביא לידי שאלה קשה, איזה נושא כיום יכול אדם לשבת ולהשקיע בו כדי שיוכל לכתוב ספר שיתלמד בעולם התורה ויהיו אנשים שיפתחו אותו?

[ישראל אליהו]

אולי תצביע כמה ספרים נכתבו בעיון אמיתי על: שבת? נדה? חו"מ? אבה"ע? או"ה? [לא ליקוטים, אלא חישוב שיטות הראשונים עד דכה, עם כל הס"ד בגמ', ודקדוקים בב"י והשו"ע].

[ישא ברכה]

אני משער שהתשובה היא כך, אכן ספרים יש הרבה, ספרים טובים יש פחות.
הענין הוא, שספר טוב זה לא פרויקט שנתי של אברך אלא עבודה טובה של כמה שנים טובות.
יותר מכך, ספר טוב גם אם יצאו על הנושא כבר ספרים טובים נוספים ימצא את מקומו המכובד, כי לכל אחד יש את היחודיות שלו.

[אשרי יושבי ביתך]

באתי להוסיף נקודה - כי אמנם כמו שכתבו כאן "ספרים טובים - אין הרבה", אך מ"מ אם הבחור הנ"ל נמשך לסדר סוגיות, ללקט (כמובן בהבנה אמיתית ולימוד בעיון) ידיעות בסוגיא זו או אחרת, ודאי שדבר עצום יהיה בזה - ראשית כל לו עצמו, וגם לאחרים. ומנא לן שספרים טובים מסתכמים רק באלו המחשבים את כל שיטות הראשונים עד דכה וכו' וכו' (וכדברי הרב ישראל אליהו לעיל), הלא זה טוב לאחד האוהב ספרים מסוג זה, ואחרים האוהבים מסוג אחר - ימצאו ענין רב בסוג האחר.

וכבר כתב כן מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בהקדמת ספרו מועדים וזמנים, שכשבא לקמיה הרב מטשעבין זיע"א אמר לו: דע לך כלל בחיים, כי תמיד יהיו עוררין על הספר, למה כתבת כך ולא כך, מדוע הבאת דב"ז ולא דב"ז, ועליך להשיב לכולם: לא בשבילכם חובר החיבור, הוא חובר לאלו שכן נהנו ממנו, ולאלו שכן התעניינו בו (בהמשך אעלה תמונה מדברי הגר"מ בספרו).

אני אישית שאלתי לפני כמה שנים ממרן רה"י הגרי"ג אדלשטיין שליט"א כי אני נמשך מאד ללמוד סוגיות מעניינות (ואפי' מוזרות הייתי אומר) שלא רבים לומדים אותם [למעוניין, אוכל לכתוב באישי דוגמאות], ואמרתי לו כי ראש הישיבה בה למדתי אז לא הייתה דעתו נוחה מכך. וביטל דבריו בנחרצות, ואמר לי שוב ושוב "לפי טבעו, לפי טבעו, מה שמרתק את האדם ומה שמושך אותו - בזה עליו לעסוק"!!!

[איש קריות]

לענ"ד אם הוא רוצה לעסוק בתחום ההלכתי הוא יכול לכתוב ספרים בסגנון של "אורחות שבת" על מספר רב של נושאים כגון ברכות הנהנין, תפילה, מועדים, וכו'. ספרים כאלו אין הרבה בנמצא והוא יוכל לתרום את חלקו.

[יהודה בן יעקב]

יש לי ידיד שגם יש לו תחושה כזו, ומחמת כך התחיל ללמוד סוגיות בעיון גדול ובמשך זמן רב, עד שמסכם אותם הלכה למעשה בכל האופנים, ועי"ז זכה להוציא כמה ספרי 'דברות מרדכי'. בעיקר סוגיות שהוא מרגיש שאינם ברורות, ולא יצא עליהם ספר מקיף ומברר כל הצורך.
כעת במשך כ-שנה, למד הלכות ברכות התורה בעיון, ומתעתד להו"ל ספר על הלכות אלו. הספר היה אצל רבנים לצורך ביקורת והסכמות, והיה אמור לצאת לאור בימים אלו, בימים כתקונם.

[תורה מפוארת]

יש לי ידיד שגם יש לו תחושה כזו, ומחמת כך התחיל ללמוד סוגיות בעיון גדול ובמשך זמן רב, עד שמסכם אותם הלכה למעשה בכל האופנים, ועי"ז זכה להוציא כמה ספרי 'דברות מרדכי'. בעיקר סוגיות שהוא מרגיש שאינם ברורות, ולא יצא עליהם ספר מקיף ומברר כל הצורך.
כעת במשך כ-שנה, למד הלכות ברכות התורה בעיון, ומתעתד להו"ל ספר על הלכות אלו. הספר היה אצל רבנים לצורך ביקורת והסכמות, והיה אמור לצאת לאור בימים אלו, בימים כתקונם.

נכון ביותר, לאחרונה התגלגל לידי ספר מכון לשבתך על הל' שבת, וכן ספר יבין שמועה על הל' שבת, ממש ספרים מתוקים שפשוט המחברים ביארו בטוט"ד ולעומק הפשט את דברי המחבר והמפרשים, הייתי מציע ללכת בכיון זה שדבר זה לחסר מאוד להבין את הפשט באמת ללא עיקומים, דוג' חיה לזה זה הספר 'נחלת משה' פשוט כזה ראה וקדש.

[אשרי יושבי ביתך]

נחלת משה של הגרב"צ פלמן או של הרב רוטשטיין?

[יהודה בן יעקב]

הגרב"צ פלמן לא חיבר ספר בשם 'נחלת משה', אלא בשם 'שלמי תודה', הוא היה רב בשכונת 'נחלת משה'.

[יהודה בן יעקב]

יש לי ידיד שגם יש לו תחושה כזו, ומחמת כך התחיל ללמוד סוגיות בעיון גדול ובמשך זמן רב, עד שמסכם אותם הלכה למעשה בכל האופנים, ועי"ז זכה להוציא כמה ספרי 'דברות מרדכי'. בעיקר סוגיות שהוא מרגיש שאינם ברורות, ולא יצא עליהם ספר מקיף ומברר כל הצורך.
כעת במשך כ-שנה, למד הלכות ברכות התורה בעיון, ומתעתד להו"ל ספר על הלכות אלו. הספר היה אצל רבנים לצורך ביקורת והסכמות, והיה אמור לצאת לאור בימים אלו, בימים כתקונם.

נכון ביותר, לאחרונה התגלגל לידי ספר מכון לשבתך על הל' שבת, וכן ספר יבין שמועה על הל' שבת, ממש ספרים מתוקים שפשוט המחברים ביארו בטוט"ד ולעומק הפשט את דברי המחבר והמפרשים, הייתי מציע ללכת בכיון זה שדבר זה לחסר מאוד להבין את הפשט באמת ללא עיקומים, דוג' חיה לזה זה הספר 'נחלת משה' פשוט כזה ראה וקדש.

שכחתי להדגיש, שהוא כותב בתחילת הספרים 'פסקי הלכה' עם מקורות, ובהמשך סימנים לבאר את הענינים באריכות.
למרות שצריך קצת עזות לכתוב פסקי הלכה ולהכריע בין השיטות, התועלת הגדולה בזה היא בבירור הדברים, ובהתחייבות להעמיק בהם, ולנסות ליישב את ההדורים בסוגיא, כך שע"י הבהירות יוכל להכריע את הדין בכל מקרה ומקרה.

[אשרי יושבי ביתך]

הגרב"צ פלמן לא חיבר ספר בשם 'נחלת משה', אלא בשם 'שלמי תודה', הוא היה רב בשכונת 'נחלת משה'.

ידעתי גם ידעתי כי חיבר את סדרת הספרים הנודעת לתהילה "שלמי תודה", אך ראה גם ראה כי חיבר ספר בשם "נחלת משה" על הלכות ברכות (יותר נכון שיעורים שמסר, אך בכל הספרים שהזכירו ספר זה - הזכירו כספר שלו עצמו):

https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... &pagenum=1

[גל של אגוזים]

בהל' נדה יש כ"כ הרבה ספרים
ותמחלו לי מכאן ולהבא למפרע אבל אני עוסק בה לע"ע בעיון ואחד מאלף לא מצאתי בבירור הסוגיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.

(ואדרבה אם אמצאהו אשמח מאד לקראתו).

[לבי במערב]

יש לי ידיד . . זכה להוציא כמה ספרי 'דברות מרדכי' . .

ברכת מעין שלש
דיני הש"ץ באבלות
נשיאת-כפים בבית האבל
קונט' בדין אחיזת הדבר בשעת הברכה, ובהבדלה

[.השוחט]

בהל' נדה יש כ"כ הרבה ספרים
ותמחלו לי מכאן ולהבא למפרע אבל אני עוסק בה לע"ע בעיון ואחד מאלף לא מצאתי בבירור הסוגיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.

(ואדרבה אם אמצאהו אשמח מאד לקראתו).

מהיותר קדמונים, עיקרי הד"ט. ספר נורא. ולמי שמוכן להתאמץ, חוות דעת כמובן.

ממש לאחרונה מהרב הצעיר מנחת איש, 2 כרכים.

גם ספרי הגרמ"ש קליין שליט"א. אבל הוא מאד מאריך ונמצא מקיף רק חלק מהעניינים.

[גל של אגוזים]

בהל' נדה יש כ"כ הרבה ספרים
ותמחלו לי מכאן ולהבא למפרע אבל אני עוסק בה לע"ע בעיון ואחד מאלף לא מצאתי בבירור הסוגיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.

(ואדרבה אם אמצאהו אשמח מאד לקראתו).

מהיותר קדמונים, עיקרי הד"ט. ספר נורא. ולמי שמוכן להתאמץ, חוות דעת כמובן.

כיונתי לספר מבן-זמננו ע"ד ספר נתיבות שלום-ריבית וכדו'

ממש לאחרונה מהרב הצעיר מנחת איש, 2 כרכים.

מעולם לא ראיתיו ונעיין בעזה"י [ראיתי שנמצא באוצר]

גם ספרי הגרמ"ש קליין שליט"א. אבל הוא מאד מאריך ונמצא מקיף רק חלק מהעניינים.

מן הסתם כונתך לס' שאילת משה והוא רק על וסתות ותלייה במכה

ובאמת, הלואי שכתב מורי הג"מ נחום יברוב זצ"ל בעל דברי סופרים על הל' נדה

[תורה מפוארת]

ניתן לראות גם בחוש, פעם אנשים חיפשו ספרי פלפול ומערכות, היום רוב המכונים מתעסקים להוציא ספרים לביאור ופישוט העניין, כעין רש"י כפשוטו, מקרא מפורש וכו' וכו' וכו', פשוט, כי זה הדרישה היום, רוב הציבור אינו עמקן ודורש מגדל הפורח באוויר, רובם מעדיפים ציפור אחת ביד משנים ברקיע.

[נוטר הכרמים]

אני חושב שבד"כ בחור עוד לא בשל לדעת מה טבעו ומה חפצו, כך שמעתי גם בשם מרן הגרי"ש אלישיב. הרבה פעמים לא הולך לו בקלות, הוא לא תופס מקום בחברה בתחום הלמדנות, ולכן טבעו נמשך לעיסוקים קלים יותר, דברים מענינים וכדומה. בעוד אברך, כמה שנים טובות אחרי החתונה, כבר יכול לראות את הכיוון שלו בחיים, ויודע להעריך נכונה את כשרונותיו ואת מה שממלא אותו באמת, לבחור עדיין אין כלים כאלו. לכן למרות שבודאי שבחור שנמשך לתחום מסוים, הוא יכול להשקיע בכיוון ואף כדאי ורצוי שיעשה כן, אבל בעיקר בשעות מחוץ לסדרים או בסדר ג'.

לפי הבנתי, ראשי הישיבות צודקים מאוד שאינם נותנים לכל בחור לחרוג וללמוד מה שלבו חפץ. אינני יודע מה דעתו המדויקת של הגרי"ג בזה. אולם פשוט לי שגם לפי דעתו יש בזה הבדלים בגיל של הבחור ובמידת בגרותו. לא יעלה על הדעת שכל בחור צעיר כבר יידע לנווט את דרכו לפי נטייתו העכשוית בהתאם לנתוני אותו רגע.

כבר נכתב בעבר, שבחור לפני שהוא עוסק ב'ללמד' הוא צריך לעסוק בללמוד ולא להפוך את הסדר. להוציא ספרים זה מחייב של אברכים בני 35 - 40 ולא של בחורים בני עשרים. יתירה מזו, הבריחה מללמוד כמו כולם במתכונת בסיסית - יסודית, היא בגדר מעוות לא יוכל לתקון. ישנו איזה בסיס למדני - ישיבתי, אותו רצוי לכל אחד באשר הוא לרכוש, גם אם הוא פונה בהמשך לכיוון אחר.

[תורה מפוארת]

צודק, אבל בא נחליט שדנים פה יותר איזה סוג ספרים אנשים יותר לומדים ולא מי יעשה צורב צעיר שאכן דעתך צודקת, יתר מכן כ"א נמשך אחר מזגו לתחום מסוים, זה קצת מגוחך לומר לאחד שהוא עמקן שיעשה ספר בסגנון ביאור הפשט כשכל ראשו ומהלכו עובדים שונה רק 'למען שמו באהבה'

[הוה אמינא]

צודק, אבל בא נחליט שדנים פה יותר איזה סוג ספרים אנשים יותר לומדים ולא מי יעשה צורב צעיר שאכן דעתך צודקת, יתר מכן כ"א נמשך אחר מזגו לתחום מסוים, זה קצת מגוחך לומר לאחד שהוא עמקן שיעשה ספר בסגנון ביאור הפשט כשכל ראשו ומהלכו עובדים שונה רק 'למען שמו באהבה'

מה אתה רוצה מ"צורב צעיר"? לא ראיתי שהגיב פה לעיל.

אני כן מבין את שכתב נוה"כ, ביחס לשאלת פותח האשכול.
אלא שהעיסוק בהמשך גלש לענינים משניים לחלוטין - איזה ספרים טובים מאוד יש וניתן לכתוב עדיין בסגנונם.
זה כמובן לא הצעות לאברך בראשית ימי אברכותו.
כל ספר שיתחיל לכתוב היום מתוך לימוד שכולו רק מגמה להוציא את הספר, לא יתן לו לא טעם בלימוד ולא טעם בחיים.


ולענ"ד במקום ללמוד וליישם את עצת ה"קריינא דאיגרתא" [לת"ח שאבד טעם בחיים שיחבר ספר]
צריך אותו אברך ליישם את עצת ה"מכתבים ומאמרים" [לכלל בני הישיבות] שצריך להקיף את הש"ס ולחזור ובלי זה אין טעם בלימוד וזו שכחת התורה.

מבדיקה ומנסיון, אין ספר שהצליח בלי שמחברו עמל והקיף בהיקף גדול ונרחב את הענין לעצמו ולחברותא שלו ולכל החבורה שעמו. לימוד וכתיבה ישירה נקודתית זה ישר לגניזה.

[מדבר קדש]

אמרו פה הרבה דברים חשובים, אבל בעיקר לא נגעו. יש המון פרוייקטים חשובים לבני תורה בעם ישראל, ואכן שיקפת את הנקודה היסודית.
אולי מיצינו את ערימות ספרי פסקים שלא נתבקשו ושותי"ם שלא נשאלו, וחידותי"ם שלא הוכרחו - את זה נשאיר לגדולי הדור, שספריהם הם צורך אמיתי.
נידונים שמתחדשים לפי צורך והוראות שיוצאות למעשה.
מה לגבי פיתוח חכמת האגדה, למה לא יתייגעו בעלי העיון להעמיד את תורת חכמינו על בוריה, ולא רק כוורטים בעלמא?
למה לא יתייגעו במקורות ההלכה הראשוניים, מדרשי ההלכה, התוספתות וכיו"ב?
למה לא יתייגעו ביסודות האמונה על בוריים, באמת? בחכמת הקבלה, בביאורי עומק וחשיפת יסודות תושב"כ לבל תיזנח לאפיקורסים?
מה לגבי לזכות לחייבים, אחינו שאינם עדיין בעלי תשובה, להחזירם לאביהם שבשמיים? יש מקום רחב לכתוב ספרות ענפה להעמיק את האמונה ולהראות את העומק שבתורתנו.

[הגיונות]

וכבר כתב כן מרן הגר"מ שטנרבוך שליט"א בהקדמת ספרו מועדים וזמנים, שכשבא לקמיה הרב מטשעבין זיע"א אמר לו: דע לך כלל בחיים, כי תמיד יהיו עוררין על הספר, למה כתבת כך ולא כך, מדוע הבאת דב"ז ולא דב"ז, ועליך להשיב לכולם: לא בשבילכם חובר החיבור, הוא חובר לאלו שכן נהנו ממנו, ולאלו שכן התעניינו בו (בהמשך אעלה תמונה מדברי הגר"מ בספרו).

אם תוכל להפנות למ"מ מדויק, אודה לך

[אשרי יושבי ביתך]

וכבר כתב כן מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בהקדמת ספרו מועדים וזמנים, שכשבא לקמיה הרב מטשעבין זיע"א אמר לו: דע לך כלל בחיים, כי תמיד יהיו עוררין על הספר, למה כתבת כך ולא כך, מדוע הבאת דב"ז ולא דב"ז, ועליך להשיב לכולם: לא בשבילכם חובר החיבור, הוא חובר לאלו שכן נהנו ממנו, ולאלו שכן התעניינו בו (בהמשך אעלה תמונה מדברי הגר"מ בספרו).

אם תוכל להפנות למ"מ מדויק, אודה לך

מצו"ב לתועלת מבקשי תורה ויראה,
אכן אי"ז בהקדמת מועדים וזמנים אלא בהקדמת ספרו "הלכות הגר"א ומנהגיו", ראו ותחי נפשכם:

[עני בן פחמא]

אולי תצביע כמה ספרים נכתבו בעיון אמיתי על: שבת? נדה? חו"מ? אבה"ע? או"ה? [לא ליקוטים, אלא חישוב שיטות הראשונים עד דכה, עם כל הס"ד בגמ', ודקדוקים בב"י והשו"ע].

קודם על כל הנושאים הללו יש אוצר עיונים של מתיבתא המקיף את כל הנושא מתחילה ועד סוף.

אם כוונתך בהלכה:

שבת - ארח"ש (אך קצת מקצר), ספרי הגר"ע יוסף ומשפחתו (בהחלט מרחיבים את הנידון בראשונים ובב"י, אך יש חסרון בד"כ שאינם מקיפים את כל המקרים) או ספר מנוחת אהבה. (גם הספר בנין שבת מעולה אך על נושאים בודדים).

נדה - קודש הילולים (פרלמוטר).

חו"מ - פתחי חושן

אבה"ע - לא מתמצא.

או"ה - פחות מתמצא, אך שמעתי שהספר בשר וחלב הוא טוב, וכן דברי סופרים ובדי השולחן.

[ישראל אליהו]

אני מתכוין בסגנון העיון של החזו"א.
ואגב, לעיל כתבת שארחות שבת מקצר. אך צריך לדעת שהרבה פעמים מרוב העיון בא הקיצור. ולא תמיד זה חכמה לכתוב הרבה.

[אפרים זלמן]

על הל' נדה (שדיברו לעיל) יש מגילת ספר (לא למדתי)

[עני בן פחמא]

אני מתכוין בסגנון העיון של החזו"א.

אני חושב שמתיבתא (אוצר עיונים) מקיף טוב את כל הנושאים, החל מביאור ההו"א בגמ' (שמצויה רבות בחזו"א ובתלמידיו) וכלה בביאור כל שיטות הראשונים, היום למשל התקשיתי בביאור רשב"א בסוגיא של סדר קדימה בברכות, ואכן במתיבתא הביאו שם את הקושי והנסיונות לתרץ, גם בקודש הילולים על ברכות דן בזה, כך נראה לי שאפשר גם בסוגיות של חנ"נ, של טעם כעיקר, ושל מלאכת זורע.

[מגדל]

נשאלתי מבחור צעיר שעומד לקראת חיי האברכות, הוא רוצה בעז"ה ללמוד בהמשך החיים, אך מציקה לו נקודה אחת, חסר לו קצת סיפוק בלימוד, נכון אפשר לשבת בכולל חמישים שנה וללמוד ש"ס בעיון, אבל הוא מחפש לכתוב ספר שיהיה לו ביקוש בעולם, ובאמת כבר אין מה לכתוב אין נושא בתורה שלא כתבו, אדם לומד ב"ק ועל כל סוגיא יש עשרות אם לא מאוד אברכים, ר"מים וראשי ישיבות שכתבו על הסוגיות הללו, ואף אדם לא פותח את הספרים הללו, וגם בשאר מקצועות התורה יש ספרים כמעט על כל נושא.

וזה בעצם מביא לידי שאלה קשה, איזה נושא כיום יכול אדם לשבת ולהשקיע בו כדי שיוכל לכתוב ספר שיתלמד בעולם התורה ויהיו אנשים שיפתחו אותו?

ידידי היקר, רוב ככל הספרים שאתה מדבר עליהם אשר מציפים את עולם התורה הם בגדר מה שהגדיר יפה מאוד הרב שטיינזלץ כ"ספרי אברכים על קציצת ציפורניים בהלכה ובאגדה". אם רצונך לעמול כדבעי, ולא לדבר על לעמול, הרי שהניחו לך עולם ומלואו להתגדר בו.
ובלאו הכי, הגע עצמך הרי אף לדבריך שאלה זו יכלה לישאל בכל דור דור, אלא שהדברים מתפשטים, ומתרחבים ומתרבים, עד אין קץ.

בעיה אחרת היא שבעת הזאת כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה מוכווין אוטומטית ל"שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וחסר לנו ר' אלישע בן אבויה שיבוא ויבדיל בין נגר ובר נגר, לסתם נגר.

[עני בן פחמא]

אוהו, זה אכן רעיון טוב לכתוב ספר על כתיבת צפרניים בהלכה ובאגדה, האם מותר ביום חמישי, ידים ורגלים באותו יום, סדר הגזיזה, חיוב גזיזה בשבת (בה"ל ריש סי' שמ), ובאגדה מעוברת שעוברת מעל וכו', זורקן חסיד וכו', ממש רעיון נפלא לספר עיוני רב כרס.


ולגופן של דברים, אם נקח סוגיא ממוצעת במסכת קלאסית, למשל קרן תלושה, ישנם לא פחות מ50 ספרים שעסקו בנושא, וחרשו את הרשב"א מכל צד וגם את הברכ"ש, ואדם שלומד את הסוגיא גם בשפעם המאה מרגיש שאין מה לחדש בה, וכך גם בסוגיות במסכתות אחרות (אם כי קצת פחות). סבורני כי התועלת העיקרית שנשארה לנו היא סידור הדברים בצורה מסודרת וברורה, כמו הלכה ברורה, ארח"ש, בית דוד (הל' סוכה) וכיוצ"ב.

[שייף נפיק]

וכבר כתב כן מרן הגר"מ שטנרבוך שליט"א בהקדמת ספרו מועדים וזמנים, שכשבא לקמיה הרב מטשעבין זיע"א אמר לו: דע לך כלל בחיים, כי תמיד יהיו עוררין על הספר, למה כתבת כך ולא כך, מדוע הבאת דב"ז ולא דב"ז, ועליך להשיב לכולם: לא בשבילכם חובר החיבור, הוא חובר לאלו שכן נהנו ממנו, ולאלו שכן התעניינו בו (בהמשך אעלה תמונה מדברי הגר"מ בספרו).

אם תוכל להפנות למ"מ מדויק, אודה לך

כמדומה ששמעתי מגדול אחד ששמע ביטוי מהגר''ח שמואלביץ על אי מי שביקר את המועדים וזמנים, ואמר, קודם שהמבקרים יחברו ספר כזה ואחר כך נדון איתם.
אם זה חשוב לך אברר אצל בעל השמועה.

[מגדל]

אוהו, זה אכן רעיון טוב לכתוב ספר על כתיבת צפרניים בהלכה ובאגדה, האם מותר ביום חמישי, ידים ורגלים באותו יום, סדר הגזיזה, חיוב גזיזה בשבת (בה"ל ריש סי' שמ), ובאגדה מעוברת שעוברת מעל וכו', זורקן חסיד וכו', ממש רעיון נפלא לספר עיוני רב כרס.


ולגופן של דברים, אם נקח סוגיא ממוצעת במסכת קלאסית, למשל קרן תלושה, ישנם לא פחות מ50 ספרים שעסקו בנושא, וחרשו את הרשב"א מכל צד וגם את הברכ"ש, ואדם שלומד את הסוגיא גם בשפעם המאה מרגיש שאין מה לחדש בה, וכך גם בסוגיות במסכתות אחרות (אם כי קצת פחות). סבורני כי התועלת העיקרית שנשארה לנו היא סידור הדברים בצורה מסודרת וברורה, כמו הלכה ברורה, ארח"ש, בית דוד (הל' סוכה) וכיוצ"ב.

וכי צריך לחזור על הדברים הידועים שחידושי תורה היינו הבנה נכונה וישרה, ולאו דווקא תרוץ קושיות אחרונים וכדומה?
אלא שבאמת, יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. משום שהמציאות מוכיחה ולא דווקא בתורה, שאם אדם עושה דבר מה כי ליבו חפץ, דרך הוא שאותו האדם עולה ומתעלה באותו מקצוע. ואם הוא בא בשביל תופעות הלוואי של העיסוק עצמו, לאורך זמן גם אלו אינן עולות בידו.
ובכלל, מדוע כל כך אצה לך הדרך לחבר ספרים? איזו תועלת אתה מצפה להפיק מכך?

[תלמיד-חכמים]

לענ"ד, היה עדיף אילו המשאבים והכוחות המוקדשים להוצאת ספרי חידושים עצמיים, היו מוסבים לההדרה מחדש של תורת הגאונים/הראשונים/האחרונים, בפרט ספרים נדירים (ויש הרבה הרבה כאלו, יכלה הזמן והמה לא יכלו), ובכך לזכות את עולם התורה בשפע של חידושי תורה נעלמים ושכוחים, ולהחיות את תורת המחברים מחדש, שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר.

ובפרט שרובם של ספרים אלו, כאשר אינם מופקדים בידיהם האמונות של לומדי התורה ויודעיה היר"ש, נופלים לידיהם של דוקטורים ופרופסורים למיניהם, ואינם יוצאים בצורה תורנית כלל וכלל, ולעתים אף נגרמים שיבושים עקב כך.

אמנם, עבודה קשה היא. ולעתים אף אינה נותנת סיפוק רב לעושה אותה, "מלאכה היא ואינה חכמה". אך "מלאכת ה' היא". וברור שתועלתה רבה וגדולה.