באבות פ"ו משנה נמנו מח דבר שהתורה נקנית בהם, ואחד מהם הוא אמונת חכמים:
והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים בתלמוד בשמיעת האוזן בעריכת שפתים בבינת הלב בשכלות הלב באימה ביראה בענוה בשמחה בשמוש חכמים בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים בישוב במקרא במשנה במיעוט שינה במיעוט שיחה במיעוט תענוג במיעוט שחוק במיעוט דרך ארץ בארך אפים בלב טוב באמונת חכמים ובקבלת היסורין
ועניינו הוא, ש'יאמין' לחכמים, היינו שאף שאינו תואם את מאזני השכל שלו, ונראה לו שאינו הגיוני, מכל מקום יאמין לחכם ויעשה כדבריו,
וראה למשל בהערות הגרי"ש אלישיב לפסחים מא:
דרשה ר"מ מפפוניא וכו'. דביתו אמרי. רואים כאן מהגמ' וללמדנו באדלא יצויר אי היה קורה כזה דבר בזמנינו שיגיע איזה רב והם ידעו שלקחו כל השנים מים פרטיים שלהם והכל היה בסדר פתאום יגיע רב ויאמר להם שצריך מים שלו מיד יגידו מה הוא עושה תורה וחומרא חדשה וכו'. וכאן חזינן דאייתו כו"ע חצבייהו ולא הרהרו כלום ולא איכפ"ל מה שהם תמיד נהגו, אולי הם טעו כל השנים, אם הרב אומר ככה עושים בלי חשבונות.האמונת חכמים
והגר"ח קנייבסקי הביאו בשם הגרי"ס
דף על הדף פסחים דף מב עמוד א
הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו ארחות יושר (עמוד נג): וכתבו בשם הגרי"ס זצ"ל, שחז"ל ספרו לנו מעשה זה להראות עד כמה היתהחזקה אצלם, שלא שאלו לו שאלות למה דוקא מים שלך, וגם כל השנים אפו כולם מצות בלי המים שלך וכי לא יצאו ידי מצה. אלא לא שאלו והאמינו בכל מה שהחכם דרש להם, ולהראות שכך צריך להיות.אמונת חכמים
אבל יש לעיין האם הוא רק בדברי תורה והלכה, או אף בענייני ההנהגה הראויים בתהלוכות העולם
ובתפארת ישראל ביכין שם אות פט כתב
באמונת חכמים. שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפילו לא ישיגם בשכלו
ומשמעות כוונתו לענ"ד היא, שיאמין לחכמים בחכמת התורה, אבל לא בכל דבר שיאמרו בענייני העולם, דאם אינו מתאים לשכל, הוי פתי מאמין לכל דבר
מאידך, בתפארת שלמה פרשת בשלח, כתב בפירוש דהוא אף בענייני הרשות והעוה"ז
והנה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם נאמר באמונת חכמים. ושורש אמונת חכמים להאמין בדבריהם של צדיקי הדור אשר רוח ה' נוססה בם וכל הענין שיאמרו ויעצוהו אף בדבר הרשות ואף שהוא נגד השכל הפשוט ואף כי יאמר שאינו מפי ה' כמו הנביא. כי בזה חכם עדיף מנביא. כי הנביא אשר ידבר דבר בשם ה' כה אמר ה' אינו שייך האמונה בו זולת בדבר ה' אשר דבר ויאמינו בקול ה' ע"י נביאו. אבל אמונת חכמים הוא האמונה בדברי החכם עצמו אף שהוא נגד השכל ולא מפי ה' אעפ"כ נהנין ממנו עצה ותושיה וכאשר יגזר אומר כן יקום בכל דבריו גם בדברי עוה"ז ועצות אנשים בעוה"ז במו"מ וכיוצא.
ובמחזור ויטרי סימן תכט נראה שעניינו הוא כלפי המסורת מהחכמים מדורות עברו, שכתב דעניין האמונת חכמים היא להוציא מצדוקים ובייתוסים והם הלא כפרו במסורת ובתורה שבע"פ
באמונת חכמים. שמאמין בדבריהם. ולא כצדוקי' ובייתוסין