בין ההגדרות היסודיות לדיני בישול, שהייה, חזרה והטמנה בשבת, היא "מצטמק ויפה לו" לעומת "מצטמק ורע לו", הן לעניין השלבים האחרונים בבישול והן לעניין הגדרת ההנאה מהבישול לעניין מעשה שבת.
ההבנה הרווחת היא שפירוש "מצטמק" הוא "מתכווץ". וכך מבינים את הגמרא בשבת דף לח עמוד א, מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן נינהו אין דאמר רב חמא בר חנינא פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין ואכלנו מהן הרבה, והיינו שהביצים התכווצו והגיעו לגודל של עוזרדין. אלא שבמין העוזרדים, על שני הזיהויים המקובלים שלו - כפי שפירט בהרחבה ר' משה רענן במאמרו בפורטל הדף היומי - יש תתי-מין גדולים וקטנים, כך שאין הכרח לפרש שהכוונה לגודל זעיר.
בתקופה האחרונה עסקתי בהתקנה לדפוס של ספר "הרמב"ם ובית מדרשו - שבת", שיראה אור בעז"ה בקרוב ע"י מכון באו"י. הוא יכלול הרחבה גדולה של פירוש ר"י אלאמאשטי, שהתפרסם במהדורת רש"פ תחת "פירוש קדמון ממצרים" וכעת כמעט מוכפל נפחו ע"י שני כ"י נוספים, וכן מדור "קול נגידים" הכולל אסופה רבת-ערך מצאצאיו של הרמב"ם, הנגידים, ומהליקוטים שליקט רבי דוד ב"ר יהושע הנגיד מכל בית מדרשו של הרמב"ם, כגון מפירושו של מחותנו, רבי חננאל בר שמואל הדיין, שכתב על הרמב"ם - והוא ראשון הפירושים שנכתבו עליו.
והנה כולם מפרשים - ללא יוצא מן הכלל - שפירוש "מצטמק" הוא "מתייבש". אמנם במקרים רבים היובש והכיווץ באים יחד, אך לא תמיד, ויש בכך נפ"מ במקרים רבים וכן להבנת הסוגיות, וכדלהלן.