ישנה תופעה מוזרה קצת בלימוד מרן הבית יוסף והשולחן ערוך, לעיתים הבית יוסף מאריך מאוד ביאור שיטה אחת מהראשונים, האם הלשון שנקט היא בדוקא או לא, אני הייתי מצפה מאדם שעמל להבין את דברי רבותיו שכאשר הוא יבא לכתוב ספר הלכות משלו הוא 'יטפל בבעיה' של חוסר הדיוק ויתקן בספרו את הלשון, דא עקא שכל לומד בבית יוסף יכול למצוא פעמים רבות שהוא מאריך מאוד בביאור שיטה מסוימת ומביא שתי דרכים להבינה ובשו"ע הוא חוזר ומעתיק את הלשון המשתמעת לשני פנים (ובד"כ נחלקו האחרונים בכוונתו], מה הפשט בזה?
[ראה לדוג' יו"ד סי' צב סעיף ב]