וזה לשון אור התורה ראה ע' תתט
ואפ"ל ע"ד שנת' בדרוש המילוים הרצון שבנפש אעפ"י שהוא מקיף על כל האברים (רק במח ולב מאיר בפנימי') עכ"ז יש אברים שהרצון פועל בהם כמו כשרוצה לנענע ברגליו מיד תתנענע רגלו ויש אברים נמוכים שאין הרצון פועל בהם כמו כח הדוחה וכח המעכל שאף שירצה לעצור כח הדוחה או להיפך שירצה שידחה לא יפעול הרצון מאומה אעפ"י שהוא מקיף גם על בני מעיים כמו שמקיף על הרגל כו'
ויש עוד בספרי חב"ד
ומ"ש שאין ביד האדם לעצור כח הדוחה או לעוררו ודאי כוונתו היינו בתחלת התהליך במערכת העיכול במעים ובני מעיים וכו' [אף שתנועתם שם הם ג"כ ע"י שרירים רק שהם מתנענעים בטבע ולא ברצון] אבל כשהוא קרוב לצאת אז ודאי יש בכח האדם לעוררו וכן לעצרו
האם מוזכר זאת וסיבתה בספרי הרפואה הקדומים כגון ברמב"ם שבילי אמונה וכדומה או להבדיל גאלינוס, ומהאחרונים המביאים מספרי הרפואה הקדומים כגון מעשי טוביה.
במורה בע"ב מראשון מוזכר [לצורך משל לענין העולם הגדול] שהכוחות הפנימים פועלין ע"פ טבע ולא ע"פ שכל, אבל לא למה באמת אין בכח השכל והמחשבה שבמוח שיש בכחה לנוע את היד והרגל עד לאצבע קטנה שברגל, למה לא יהי' בכחה לפעול למשל להקיא מאכל שאוכל או להוריד המאכל במהירות יותר שכל אלו הפעולות היא ע"י שרירים אבל אין בכח המחשבה לפעול בהם מאומה.
וזה לשון הרמב"ם
שאלו הארבע כוחות הנמצאות בגוף כל נזון, והם - הכוח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה, אילו היה אפשר שיהיו אלו הכוחות ככוחות השכליות, עד שלא יעשו אלא מה שראוי ובעת הראוי ובשיעור הראוי, היה אדם ניצל ממכות גדולות עד מאוד וחלאים רבים; אמנם בעבור שלא היה זה אפשר, אבל הם עושים מעשים טבעיים, מבלתי מחשבה והסתכלות, ואינם משיגים מה שיעשוהו כלל, התחייב שיתחדשו בעבורם חלאים גדולים ומכות גדולות - ואף על פי שהיו הם הכלי בהוית האדם ובעמדו המידה אשר יעמוד. ובאור זה, כי הכח המושך, על דרך משל, אילו לא היה מושך אלא הדבר הנאות מכל צדדיו והשיעור הצריך אליו לבד, היה נמלט האדם מחלאים ומכות רבות; אבל בעבור שאין הענין כן, אבל ימשך אי זו לחה שתזדמן מסוג משיכתו - ואף על פי שהלחה ההיא נוטה מעט בכמותה ואיכותה - יתחיב מזה שימשוך הלחה אשר היא יותר חמה ממה שצריך או יותר קרה, או יותר עבה או יותר דקה, או ימשוך יותר ממה שצריך, ויחנקו בזה הגידים, ויתחדש הסיתום והעיפוש, ויפסד איכות הלחות וישתנה כמותם, ויתחדשו חלאים, כגרב והחיכוך והיבלות, או נגעים גדולים, כמורסה שקוראים סרטן והצרעת והאיכל, עד שתפסד צורת האבר או האברים. וכן הענין גם כן בשאר הכוחות הארבע.
כמדומה כהיום מסבירין שיש חלק מיוחד במח שמיוחד על תנועות השרירים של אברים הפנימים שפועלין בתת מודע.
ויש לראות לפי הפנימיות הנ"ל שאברי העיכול הם גסים ונמוכים ביותר, בענין שכח המחשבה והרצון אין יכול לפעול במישרין על קצב הלב וזרימת הדם, אף שאפשר על ידי מהלכי תירגול להשפיע ע"י שקט והתבודדות המחשבה להשפיע ולהפחית את קצב הלב
---
ועל עצם דברי הרמב"ם יש להוסיף שאכן הכוחות פועלין ע"פ טבע ולא בשכליות, מ"מ הקב"ה שם קצת כחות בטבע לדחות הנזק שנקרא כהיום מערכת החיסונית שקצת מן הכוחות של מערכת החיסונית יש בידם גם להגביל אלו כוחות המושך והמחזיק והמעכל, כגון שמקיא קצת המאכלים שנתעפשו, ודברי הרמב"ם הם ממה שהטבע אינו מושלם בזה ככח שיפוט השכל.