הקב"ה מפייס את מי שנתייסר ביסורים - איתור פיסקא במהר"ל

[כותב]

בספר נפש דוד [להג"ר דוד טעביל זצ"ל אבד"ק ליסא] (פ' בראשית ד"ה את שני) הביא בשם המהר"ל בספרו באר הגולה, שמאז שפייס הקב"ה ללבנה על תלונתה, קבע לחק עולם שמי שמייסר אותו הקב"ה ביסורים, מפייסו אח"כ או בבנים צדיקים או בחכמה או בעושר.

מי יכול לאתר המקום המדויק במהר"ל ולהביאו?

בתודה מראש

[שבע]

רבי ישראל ברגר, רבה של בוקרשט,
המוכר בעולם החסידי כבעל העשר'לאך ('עשר צחצחות' 'עשר קדושות' 'עשר עטרות' 'עשר אורות') - הכלולים יחד בשם כולל: 'זכות ישראל'

כותב ב'מהדורא תנינא' של הספר (בחלק 'עשר עטרות'), בפרק אודות מוהר"ן מברסלב:

"ועתה נסדר פה תולדות האדם הזה, הגדול בענקים, סדר בואו לעולם, כתב לי ידיד נפשי עוז, הרב הגדול החסיד מו"ה יחזקאל יעקב ארבייטמאן שליט"א, מקהלת אפטא, ששמע מרב אחד ישיש, נכדו של הגאון הקדוש בעל "מלא הרועים" ו"קהלת יעקב" "

אני מעתיק פה קטע מסוף המכתב הנוגע לענייננו:

"והמוהר"ל ז"ל הביא בספר, שכל מי שסובל יסורין בעולם הזה, השם יתברך מפייסו אחר כך, כמו להלבנה,
וראיה מרחל שיוסף היה מלך,
ובני משה רבינו ע"ה רבו למעלה ראש – על שמשה רבינו ע"ה לא הניח בן למלא מקומו וכו'.
ולפי עניות דעתי, שזה הפיוס להר"ן ז"ל, שזכה שבאים בכל ראש השנה אנשים יראי שמים מאפסי הארץ אצלו, כמו בחיים חיותו".

"עד כאן לשונו של ידידי הרב ר' יחזקאל יעקב הנ"ל".


אגב, 'מהדורא תנינא' זו החלה לראות אור בשנים האחרונות, והיא הולכת ונדפסת בהמשכים בקובצי "היכל הבעש"ט" - ע"י ר' יהושע מונדשיין

מקורה במכון לתצלומי כ"י של הספריה הלאומית בי-ם, ומספרה: 41167 F

[שבע]

דברי מהר"ל הם בבאר הגולה, הבאר הרביעי:


"ולפיכך קבע הש"י לה נגד זה מעלה
כי זה מדת הש"י שנותן מעלה תחת שפלות שהגיע לו עד שהכל שוה,
והשם יתברך משוה כל הנמצאים ולא נמצא תרעומות אצל הבורא.

וזה מה שנתן לה קרבן בר"ח,
שלא תמצא בחמה ובכל שום צבא השמים מדריגה זאת
שכנגד שנתן לה מיעוט שלא נמצא בכל צבא השמים,
כנגד זה נתן לה חשיבות שלא נמצא בכל צבא השמים והוא הקרבן שכתוב בתורה,
נמצא שהדבר שוה גם זה לעומת זה".

[יאיר.]

ולכאורה המקור כמעט ולא דומה לציטוט.

[שבע]

דבריו של ר' יחזקאל יעקב מאפט:

"וראיה מרחל שיוסף היה מלך"

אינם מדברי המהר"ל

אלא מקורם כנראה בספר "נפש דוד" של ר' דוד טביל

שבעקבות דברי המהר"ל אכן יוצא לפרש את עניינה של רחל בארוכה

ובסגנונו של בעל "נפש דוד":

"ועפ"ד הקדושים נבאר כפי ע"ד, הנה יעקב... וזכתה לבן יוסף החביב ליעקב מכל בניו..."



אולם יש לציין, כי ענין הפיוס למשה רבינו ע"ה - ע"י ריבוים המופלג של בני רחביה

עדיין לא נמצא לו מקור לעת עתה

אולם לפחות כעת אנו יודעים - שלא בדברי מהר"ל הם אמורים להימצא...

[אוצר החכמה]

אולם יש לציין, כי ענין הפיוס למשה רבינו ע"ה - ע"י ריבוים המופלג של בני רחביה

עדיין לא נמצא לו מקור לעת עתה

לפי דברי הגמרא שהוא דבור על תנאי שאמר לו הקב"ה במעשה העגל ואעשה אותך לגוי עצום, א"כ קדמה הברכה למכה שהיתה רק לסוף ארבעים שנה.

[רוצה לרצות]

מקור נפלא לרעיון זה שמעתי פעם בשיחה עם ידיד חסיד ביאלא, בשם רבו האדמו"ר שליט"א:

איתא בחז"ל [סוטה פ"א מ"ח, ועוד הרבה] 'שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו'. ובפשוטו שהוא עונש יסורים שנפרע ממנו השי"ת בעוה"ז.
וא"כ לכאו' תמוה הא דדרשו חז"ל [ירושלמי שם ובמדרשים] עה"פ 'ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים' - 'אמר רבי אחא, אמר לפניו רבונו של עולם תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה, ושכר עיני אחת מותקנת לי לעתיד לבוא'. דהא אם נענש בזה מאי בעי שכר על זה?
אלא דמוכח מכאן שמכל מקום אחר היסורים מגיע שכר.

[כותב]

דברי מהר"ל הם בבאר הגולה, הבאר הרביעי:


"ולפיכך קבע הש"י לה נגד זה מעלה
כי זה מדת הש"י שנותן מעלה תחת שפלות שהגיע לו עד שהכל שוה,
והשם יתברך משוה כל הנמצאים ולא נמצא תרעומות אצל הבורא.

וזה מה שנתן לה קרבן בר"ח,
שלא תמצא בחמה ובכל שום צבא השמים מדריגה זאת
שכנגד שנתן לה מיעוט שלא נמצא בכל צבא השמים,
כנגד זה נתן לה חשיבות שלא נמצא בכל צבא השמים והוא הקרבן שכתוב בתורה,
נמצא שהדבר שוה גם זה לעומת זה".

תודה מיוחדת להרב 'שבע'.
שוב ראיתי שכ"כ גם בספרו גור אריה (ויקרא ב, יג), ובספרו חידושי אגדות (שבועות ט.).