בביצה דף ל"ב יש רא"ה חשוב בביאור הסוגיא, שבחי' הרא"ה בכל הדפוסים מובא באופן מסוים, ואילו השיטה-מקובצת מעתיק בשמו דבר דומה עם שינוי מהותי שמשנה את משמעות הדין, ובשער-המלך ציטט את השיטה.
ויש בזה נפק"מ גדולה להלכה.
השאלה שלי האם השיטה סה"כ העתיק את החידושים שבפנינו בקיצור כפי הבנתו, ואז אפשר להכריע בקלות מתו"ד הרא"ה שההעתקה לא מדויקת. או שהיה לשיטה כת"י אחר, שאותו העתיק בדיוק בלשונו, ואז יש סתירה או ב' מהלכים ברא"ה איך לפרש הסוגיא, ואז להלכה כבר יהיה בעיה להסתמך על הרא"ה בחי'.
וביתר פירוט -
עיין בחידושי הרא"ה "ת"ר אין פוחתין את הנר ואין עושין אלפסין חרניות ביו"ט רשב"ג מתיר באלפסין חרניות. דסבר דניטלת כיסוי לא חשיבא. וכי תימא מאי שנא דאיפלג רשב"ג בלפסין חרניות טפי מנר מסתבר לי דאורחייהו הוה הכי ליטול כיסוין קודם צירופן בכבשן וכדפרשינא לעיל הילכך באלפסין שרי שראוי להשתמש בלא צירוף ולא בנרות דלא חזו למידי בלא צירוף וזה עיקר". הרי דבריו ברורים שהעובדה שראוי להשתמש לפני הצירוף, הוא טעם להיתר, משא"כ בלא חזי למידי זה טעם לאיסור. וע"כ שסובר כירושלמי ור"ת הנ"ל שההיתר של רשב"ג משום שגם לפני התיקון היה להם שם כלי, ולכן התיקון לא משמעותי. ולכן כ"ז אם ראוי להשתמש לפני הצירוף שייך לומר שכבר חל שם כלי, משא"כ באינו ראוי למידי לפני צירוף אי אפשר לומר שחל שם כלי, וע"כ כל תיקון שעושה לקדם את תיקון הכלי אסור, וכמבואר בתוס' בתחילת הסוגיא על נר שכל דבר שמקדם את יצירת הכלי אסור.
ובשיטה מקובצת העתיק דבריו באופן אחר "רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין כו'. פירוש משום דחזו לכמה תשמישין אחר פחיתתן שרי דבפחיתתן לא משוי מנא עד שיצרף. אבל נר דלא חזי אלא לפשיטי אסור. הרא"ה ז"ל". ודבריו כפי שהובאו בשיטה צ"ב, שאף שאת החילוק בין אלפסין לנר כתב כמ"ש בחידושים, שאלפסין ראוים לכמה שימושים משא"כ נר, כתב שטעם ההיתר "שרי דבפחיתתן לא משוי מנא עד שיצרף", משמע שאין ההיתר משום שכבר חל שם כלי לפני הפתיחה, אלא להפך משום שלא חל שם כלי עד הצירוף. וצ"ב טובא א"כ מה נפק"מ אם חזי לכמה שימושים לאחר הפתיחה או לא. וזה ממש ב' סברות הפוכות מצד א' לפרש למה יש שם כלי, ומצד ב' לפרש למה אין שם כלי גם אח"כ. ובחי' מפורש "שראוי לשימוש בלא צירוף" ולכאורה להפך מאיך שהשיטה העתיק אותו, וצ"ע. ובשער המלך הלכות יום טוב פרק ד הלכה ח, הביא את הרא"ה כמ"ש בשיטה, עיי"ש שהאריך בזה אך לא הוסיף הסבר מעבר למילים שכתובות בשיטה. ואי אפשר לומר שכלי חשוב שראוי לכמה שימושים לאחר הצירוף, לא נעשה כלי אא"כ מצרף, משא"כ כלי פשוט גם בלא צירוף נחשב גמור. שהרי בנר כתב שחזי לפשיטי, וזה לפני צירוף כמפורש בגמ', שהרי לאחר צירוף חזי לשמן ולנר, ולא רק להניח בו פשיטי. וא"כ ע"כ מדבר על ראוי לשימוש לפני הצירוף, ואיזה טעם זה שלכן לא יהיה שם כלי עד לאחר צירוף. וא"כ לכאורה הרא"ה כפי שמובא בחידושים מובן בפשיטות הוא בדרך שיטת הירושלמי ור"ת, ואילו מש"כ בשיטה בשמו צ"ב.
האם תוכלו לסייע?