שס"ה גידין

[חי רצון]

בקישור viewtopic.php?f=17&t=3783#p122044 הובא בשם מהרצ"ח ז"ל שספר הזה"ק הוא חיבור מאוחר ואינו מחז"ל כיון שבספר הזה"ק מזכיר תמיד שס"ה גידין ואין לזה זכר בספרות חז"ל ראה שם.

ופעם אני שמעתי בשיעור ממו"ר הגרי"ח סופר שליט"א שנזכר בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע בראשית א כז: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון" וכבר האריכו על זמנו של תיב"ע. ואכ"מ.

[חיים סופר]

האם יש בספרים מי שעמד על המחקר מה המה השס"ה גידין אלו ?
ואם אבר שיש בו גידין נחשב גם לאבר גם לגיד ?

[חד ברנש]

בקישור http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 83#p122044 הובא בשם מהרצ"ח ז"ל שספר הזה"ק הוא חיבור מאוחר ואינו מחז"ל כיון שבספר הזה"ק מזכיר תמיד שס"ה גידין ואין לזה זכר בספרות חז"ל ראה שם.

ופעם אני שמעתי בשיעור ממו"ר הגרי"ח סופר שליט"א שנזכר בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע בראשית א כז: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון" וכבר האריכו על זמנו של תיב"ע. ואכ"מ.

וממתי זמנו של התרגום המיוחס ליב"ע?
תברר ותתפלא..

[יבנה]

האם יש בספרים מי שעמד על המחקר מה המה השס"ה גידין אלו ?
ואם אבר שיש בו גידין נחשב גם לאבר גם לגיד ?

לפי ויקיפדיה באנגלית https://en.wikipedia.org/wiki/Tendon יש בערך 4000 גידים.

[מה שנכון נכון]

הכוונה לעורקי הדם.

[יבנה]

הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך? הרי הזוהר כתב שגיד הנשה כנגד ט׳ באב.
מלבד זאת גם מהעורקים יש אלפים רבים.

[צופה_ומביט]

הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.
ומתאים עם ההלכה ש"איבר" מרמ"ח היינו בשר ועצם וגיד. וכלומר ש"שס"ה גידין" הנמנים בנפרד מ"רמ"ח איברים" אינם מה שאנו רגילים לקרוא "גידים" [כמו: יש בגידין בנותן טעם, גיד הנשה].

[שם "גיד" היינו כל דבר הנמשך וארוך, כעניין "אגדה" שהוא ע"ש שממשיכה לבו של אדם, נגיד ונפיק, וכיו"ב. לכן מילת "גיד" מתאימה גם על גידים מסוג גיד הנשה, וגם על עורקים, (וגם על איבר הברית כידוע)].

באגב, יש לעיין האם הזוהר מבחין בזה בין עורקים לוורידים, או שכוללם יחד.

לצד כל הנ"ל, בזכרוני [ולא ברור כלל] שבתיקוני זוהר מדבר על השס"ה גידים לחוד ועל הערקין לחוד. ואולי משמע בדבריו שלאו חד הם. אני זוכר שבהכירי את דברי רח"ו מזה עידן ועידנים היו אצלי דברי התיקו"ז חידוש כשראיתים. אולי הכוונה לזה: "חיילין דמוחא גרמין, חיילין דלבא ערקין דדמא, חיילין דריאה גידין דאינון קישורא וחיבורא דילהון" וכו', ומבאר שם הגר"א שהכוונה לקישור וחיבור העצמות עם הבשר, דהיינו מה שאנו קוראים גידין. ואולי אה"נ, שבמקום ההוא מדבר התיקו"ז על הגידין האלה, אבל לאו היינו השס"ה גידין שהן הן ערקין דדמא, וצ"ת.

[יבנה]

הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.

אמנם בזכרוני [ולא ברור כלל] שבתיקוני זוהר מדבר על הגידים לחוד ועל הערקין לחוד.

ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

[צופה_ומביט]

ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

איני יודע.

ובפרט שכל עצמו של רח"ו שם בא לבאר את זה גופא, במה היא ההקבלה בין הגידים-עורקים ללאוין, וזה לשונו:

ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף, וממשיכין מזון הגופני, שהוא הדם, אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש.
כאשר יקיים האדם שס"ה מצות לא תעשה בהמנעו מלעשותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט.): "ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה", יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צינורות, שהם שס"ה גידים של הנפש, להחיות הרמ"ח איברים שלה; וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם, אז יסתם הצנור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם, וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא, אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה, אמנם יפול בו מום.
כאשר תבוא לידו איזו עבירה, ימנע מלעשותה, ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני.

[מה שנכון נכון]

viewtopic.php?f=7&t=40198
וע"ע רש"י איוב ל, יז עה"פ ועורקי לא ישכבון: ועורקי, גידי אין להם מנוחה. גיד בלשון ערבי עורק.
ובזוהר ח"ג קע, א: רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא.

[צופה_ומביט]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=40198
וע"ע רש"י איוב ל, יז עה"פ ועורקי לא ישכבון: ועורקי, גידי אין להם מנוחה. גיד בלשון ערבי עורק.
אבל היכן כתוב כאן מהו "עורק" גופא? שמא הכוונה למה שאנו קוראים גידים, ולזה גופא קורא הפסוק עורק.
האם גם נקודה זו מוכחת מאותו לשון ערבי?

ובזוהר ח"ג קע, א: רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא.
כשכתוב "גידין וערקין" סוכ"ס כתוב כאן שגידין אינם ערקין. וצ"ב.
ואולי ההבחנה כאן היא כמו זו שאנו מבחינים כיום בין עורקים לוורידים?

[מה שנכון נכון]

ענין חוסר המנוחה מתאים יותר לצנורות הדם שדופקים במהירות, ולא למה שנקרא היום גידים.
וכמ"ש רלב"ג 'ועורקי הדופקים'.

לזוהר. מצוי השימוש בשתי לשונות שהן א'.

[צופה_ומביט]

כפי שתיקן מעלתו, "מתאים יותר", אבל אינו מוכח.
רישא דקרא עוסק בעצמות/איברים:
לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן.
ופירש רש"י: "ניקר" - כמו העיני האנשי' ההם תנקר (במדבר טז) ניקר פוריי"ר בלע"ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי "ועורקי" - גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק כך פי' דונש".
וא"כ היה אפשר להבין שזהו לשון מליצה שחוזר לדבר על האיברים עצמם, שפעם קורא להם ע"ש העצמות ופעם ע"ש הגידים, והכל במבנה האיבר עצמו, וכוונתו שאין לגידים מנוחה מחמת אותה הסיבה שפוגעת בעצמות.
וביותר, שרש"י מבאר שהתולעים מנקרים את הבשר מעל העצמות [וזו הכוונה "ניקר עצמי", כי את העצם עצמה א"א לנקר], וא"כ מה נשאר מכל איבר? רק העצם והגיד [המחבר את העצם לבשר]. שזה הוא מה שנקרא איבר במשנה, כל שיש בו בשר ועצם וגיד.
וכעת העצם מנוקר מבלי בשר, והגיד האחוז בעצם מצד אחד - לא אחוז בדבר מצד שני, כי הבשר נוקר, ונשאר הגיד רפוף, וזהו חוסר מנוחתו. אי נמי, כי רוחשים סביבו התולעים.

ואדרבה, אם הכוונה למהירות דפיקת הדם בעורקים לא כ"כ מובן החיבור בין שני חלקי הפסוק. הבעיה הראשונה היא ניקור התולעים בבשר/עצמות, והשניה היא דופק מהיר.

[צופה_ומביט]

הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.

ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

האם אפשר להביא כאן את הזוהר הזה?
לכאורה יסודו הוא ההקבלה בין שס"ה גידים לשס"ה ימות השנה [ולא ההקבלה בין שס"ה גידים לשס"ה לאוין, שהרי ט' באב הוא דרבנן ואינו בשס"ה לאוין],
וא"כ קודם כל קשה שהשנה היהודית [שבה ולפיה חל ט' באב] אין בה שס"ה ימים, כי היא שנת לבנה ולא שנת חמה,
ושנית, מדוע לא נאמר שלא יאכלו את גיד הנשה הוא כנגד יוכ"פ שהוא היום היחיד בשנה שבו איסור אכילה מדאורייתא?
[ואולי כי יוכ"פ עיקרו הפנימי הכפרה והטהרה, ולא איסור האכילה, שרק נגרר מזה. משא"כ ט' באב עיקרו התענית].
ואם גיד הנשה הוא כנגד ט' באב, א"כ איזה גיד הוא כנגד יוכ"פ?


ולעניין השאלה, ראיתי שגיד הנשה אין הכוונה לגיד בלשוננו, דהיינו זה המחבר בין עצם לשריר, אלא הכוונה לעצב השת, והוא אחד מהעצבים, ומהגדולים שבהם.
עדיין קשה מזה על דברי שע"ק ועוד כנ"ל שכותבים שבשס"ה גידים עובר הדם והחיות לאיברים.
אבל הוא כבר עניין יותר קרוב [ובפרט בלשונות הזוהר שהובאו לעיל יש אולי להבין כן], כי בעורקים נמשכת ההרגשה והתחושה, שגם היא עניין של חיות.

[כן מסתבר]

בקישור http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 83#p122044 הובא בשם מהרצ"ח ז"ל שספר הזה"ק הוא חיבור מאוחר ואינו מחז"ל כיון שבספר הזה"ק מזכיר תמיד שס"ה גידין ואין לזה זכר בספרות חז"ל ראה שם.

ופעם אני שמעתי בשיעור ממו"ר הגרי"ח סופר שליט"א שנזכר בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע בראשית א כז: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון" וכבר האריכו על זמנו של תיב"ע. ואכ"מ.

וממתי זמנו של התרגום המיוחס ליב"ע?
תברר ותתפלא..

1. התרגום עצמו הוא מחז”ל ללא ספק, אלא שי”א שנוספו בו דברים בימי הגאונים.
2. בין הת”י ובין הזוה”ק מצטטים רק מדברי חז”ל.

[חד ברנש]

"ללא ספק". אני מבין שביררת היטב-היטב.

[כן מסתבר]

"ללא ספק". אני מבין שביררת היטב-היטב.

כך כתוב בתשובת הגאונים.

[חד ברנש]

"ללא ספק". אני מבין שביררת היטב-היטב.

כך כתוב בתשובת הגאונים.

היכן?