פורום אוצר החכמה

חי רצון כתב:בקישור http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 83#p122044 הובא בשם מהרצ"ח ז"ל שספר הזה"ק הוא חיבור מאוחר ואינו מחז"ל כיון שבספר הזה"ק מזכיר תמיד שס"ה גידין ואין לזה זכר בספרות חז"ל ראה שם.

ופעם אני שמעתי בשיעור ממו"ר הגרי"ח סופר שליט"א שנזכר בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע בראשית א כז: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון" וכבר האריכו על זמנו של תיב"ע. ואכ"מ.

חיים סופר כתב:האם יש בספרים מי שעמד על המחקר מה המה השס"ה גידין אלו ?
ואם אבר שיש בו גידין נחשב גם לאבר גם לגיד ?

מה שנכון נכון כתב:הכוונה לעורקי הדם.

יבנה כתב:

מה שנכון נכון כתב:הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

צופה_ומביט כתב:

יבנה כתב:

מה שנכון נכון כתב:הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.

אמנם בזכרוני [ולא ברור כלל] שבתיקוני זוהר מדבר על הגידים לחוד ועל הערקין לחוד.

יבנה כתב:ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף, וממשיכין מזון הגופני, שהוא הדם, אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש.
כאשר יקיים האדם שס"ה מצות לא תעשה בהמנעו מלעשותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט.): "ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה", יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צינורות, שהם שס"ה גידים של הנפש, להחיות הרמ"ח איברים שלה; וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם, אז יסתם הצנור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם, וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא, אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה, אמנם יפול בו מום.
כאשר תבוא לידו איזו עבירה, ימנע מלעשותה, ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני.

מה שנכון נכון כתב:https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=40198
וע"ע רש"י איוב ל, יז עה"פ ועורקי לא ישכבון: ועורקי, גידי אין להם מנוחה. גיד בלשון ערבי עורק.
אבל היכן כתוב כאן מהו "עורק" גופא? שמא הכוונה למה שאנו קוראים גידים, ולזה גופא קורא הפסוק עורק.
האם גם נקודה זו מוכחת מאותו לשון ערבי?

ובזוהר ח"ג קע, א: רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא.
כשכתוב "גידין וערקין" סוכ"ס כתוב כאן שגידין אינם ערקין. וצ"ב.
ואולי ההבחנה כאן היא כמו זו שאנו מבחינים כיום בין עורקים לוורידים?

יבנה כתב:

צופה_ומביט כתב:

יבנה כתב:

מה שנכון נכון כתב:הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.

ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

חד ברנש כתב:

חי רצון כתב:בקישור http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 83#p122044 הובא בשם מהרצ"ח ז"ל שספר הזה"ק הוא חיבור מאוחר ואינו מחז"ל כיון שבספר הזה"ק מזכיר תמיד שס"ה גידין ואין לזה זכר בספרות חז"ל ראה שם.

ופעם אני שמעתי בשיעור ממו"ר הגרי"ח סופר שליט"א שנזכר בתרגום המיוחס ליונתן ב"ע בראשית א כז: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון" וכבר האריכו על זמנו של תיב"ע. ואכ"מ.

וממתי זמנו של התרגום המיוחס ליב"ע?
תברר ותתפלא..

חד ברנש כתב:"ללא ספק". אני מבין שביררת היטב-היטב.

כן מסתבר כתב:

חד ברנש כתב:"ללא ספק". אני מבין שביררת היטב-היטב.

כך כתוב בתשובת הגאונים.

צופה_ומביט כתב:

יבנה כתב:

צופה_ומביט כתב:

יבנה כתב:

מה שנכון נכון כתב:הכוונה לעורקי הדם.

מנין לך?

שערי קדושה לרח"ו בתחילתו:

שס"ה גידים המקשרים את האברים ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר, כדמיון צנורות.

עיי"ש.

ואיך תיישב את הזוהר שגיד הנשה הוא כנגד אכילה בט׳ באב?

האם אפשר להביא כאן את הזוהר הזה?
לכאורה יסודו הוא ההקבלה בין שס"ה גידים לשס"ה ימות השנה [ולא ההקבלה בין שס"ה גידים לשס"ה לאוין, שהרי ט' באב הוא דרבנן ואינו בשס"ה לאוין],
וא"כ קודם כל קשה שהשנה היהודית [שבה ולפיה חל ט' באב] אין בה שס"ה ימים, כי היא שנת לבנה ולא שנת חמה,
ושנית, מדוע לא נאמר שלא יאכלו את גיד הנשה הוא כנגד יוכ"פ שהוא היום היחיד בשנה שבו איסור אכילה מדאורייתא?
[ואולי כי יוכ"פ עיקרו הפנימי הכפרה והטהרה, ולא איסור האכילה, שרק נגרר מזה. משא"כ ט' באב עיקרו התענית].
ואם גיד הנשה הוא כנגד ט' באב, א"כ איזה גיד הוא כנגד יוכ"פ?


ולעניין השאלה, ראיתי שגיד הנשה אין הכוונה לגיד בלשוננו, דהיינו זה המחבר בין עצם לשריר, אלא הכוונה לעצב השת, והוא אחד מהעצבים, ומהגדולים שבהם.
עדיין קשה מזה על דברי שע"ק ועוד כנ"ל שכותבים שבשס"ה גידים עובר הדם והחיות לאיברים.
אבל הוא כבר עניין יותר קרוב [ובפרט בלשונות הזוהר שהובאו לעיל יש אולי להבין כן], כי בעורקים נמשכת ההרגשה והתחושה, שגם היא עניין של חיות.

בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין, לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון, ואית בבר נש שס"ה גידין, ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד, ולקבל שס"ה יומי שתא, והא תשעה באב חד מנהון, דאיהו לקבל סמא"ל, דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכין (נ"א יומין), ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לאסגאה תשעה באב, דלא אכלין ביה ולא שתין, ובגין כך חזא קב"ה כלא, ונרמז בהון רמז ליעקב.

"ויאבק איש עמו" -- בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב, ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה, מיד תשש חיליה דיעקב, וביומי שתא אשכח יום תשעה באב, דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא, ואתחרב בי מקדשא, וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכיל גיד הנשה