אשכול אביעה חידות

[עזריאל ברגר]

מתי יתכן שהאוכל פת (קמח ומים) כשיעור שביעה ויותר לא יצטרך לברך ברכת המזון?

באבל...

כלומר באונן.
או בלחם לא כשר - לדעת הרמב"ם.

שאלתי הוא לא באונן ולא באוכל שלא כדרך או נפשו קצה וכו'.
רמז: בעמוד זה דיברו בענין כזה.

טפל למליח? - כמדומני שבשיעור שביעה איננו נחשב טפל.

[ברוך ברגר]

שבעה הם, מכונים "כנפיים". הראשון מבינהם - המנהיג שבחבורה - הולך ובא, ופעם ארע שהביא להפרדה מלאה.
יסודן ושרשם אבי המשפחה הגדולה, וגם לאחיו הקטן יש חלק במתנה. על שמם ולזכרם הישיבה החשובה.

נו ?

[יאיר]

רמז לגבי הכנפיים...
(התשובה מוכרת לכולם או שיתכן ולא כולם מכירים?)

[אמסטרדם]

מתי יתכן שהאוכל פת (קמח ומים) כשיעור שביעה ויותר לא יצטרך לברך ברכת המזון?

טפל למליח? - כמדומני שבשיעור שביעה איננו נחשב טפל.

אכן לזה נתכוונתי.
עדיין לא למדתי דברי הפסוקים בזה אבל ראיתי בחדושים ובאורים להגרח"ש שליט"א (ברכות סי' י' ס"ק י"ג) שכתב דמשמע דגם באכל פת כדי שביעה נפטר ע"י ברכה אחרונה שעל המליח, ועי"ש מש"כ בטעם הדבר (בדוחק לענ"ד).

[עזריאל ברגר]

מתי יתכן שהאוכל פת (קמח ומים) כשיעור שביעה ויותר לא יצטרך לברך ברכת המזון?

טפל למליח? - כמדומני שבשיעור שביעה איננו נחשב טפל.

אכן לזה נתכוונתי.
עדיין לא למדתי דברי הפסוקים בזה אבל ראיתי בחדושים ובאורים להגרח"ש שליט"א (ברכות סי' י' ס"ק י"ג) שכתב דמשמע דגם באכל פת כדי שביעה נפטר ע"י ברכה אחרונה שעל המליח, ועי"ש מש"כ בטעם הדבר (בדוחק לענ"ד).

אולי תזכה אותנו ותעלה את הדברים לכאן?

[מה שנכון נכון]

שו"ת יביע אומר חלק ז אורח חיים סימן לב

כתב בשו"ת הלק"ט ח"ב (סימן נט), דהא דקי"ל שאם אכל מליח ופת עמו מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, מ"מ אם אכל מן הפת כדי שביעה צריך לברך בהמ"ז, דהו"ל כההיא שפסק בש"ע (סימן קס"ח ס"ו), שאם מתחלה היה בדעתו לאכול מעט מפת הבאה בכסנין, ובירך במ"מ, ואח"כ אכל שיעור שאחרים קובעים עליו, יברך בהמ"ז, אע"פ שלא בירך המוציא תחלה, וה"נ יברך בהמ"ז כששבע מן הפת, שכל מה שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך (עירובין קד ב). וראיה לזה מהא דמוקי הש"ס (ברכות מד א) דמתני' באוכל פירות גינוסר שדרך לאכול מהם הרבה ואח"כ הביאו לו מליח ופת עמו, ואחר ששבע מן הפירות אין בפת כדי שביעה. ע"כ. גם בשו"ת התעוררות תשובה ח"ב (סימן קה) כתב, שדוקא אם הפת הטפל למליח אינו אלא כשיעור כזית וכביצה, שאז אין חיוב עליו לברך בהמ"ז אלא מדרבנן, ברכת הטפל פוטרתו, שכיון שאינו עיקר אצלו ומן התורה אינו חייב בבהמ"ז, לא חייבוהו חכמים לברך בהמ"ז, אבל אם אכל פת כדי שביעה אע"פ שהוא טפל למליח חייב לברך בהמ"ז, כיון שהוא חייב מה"ת בבהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ורק בשיעור דרבנן נפטר בברכת הטפל. ע"כ. וראיתי להרה"ג ר' בן ציון ליכטמן בספר בני ציון (סימן ריב סוף סק"א) שכתב לחלוק על הלק"ט הנ"ל משום דלא עדיף מצנון וזית, שרוב הפוסקים ס"ל שברכת מעין שלש מה"ת, ואע"פ כן ברכת בנ"ר שעל הצנון פוטרתו מטעם שברכת העיקר פוטרת הטפלה. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, שי"ל שלדעתם מיירי שלא אכל מן הזית כשיעור שביעה, שאז אין חיובו אלא מדרבנן, דלא עדיף מן הפת. ולכן העיקר כדברי האחרונים הנ"ל שאם שבע מן הפת צריך לברך בהמ"ז, כיון שחיובו מן התורה. וע' בערוך השלחן (סימן ריב סק"ה) שכתב, ודע שכל טפל אינו אלא אכילה מועטת, להשיב הלב או שלא יזיקנו בגרונו וכיו"ב, שאז א"צ לברך על הטפל כלל, אבל כשאוכל הרבה בודאי דלא שייך לקוראו טפל, ולכן כל ירא שמים מונע עצמו מלאכול פת כל שהוא או גלוסקא כל שהיא לשם טפל אחרי שתיית יין שרף, כדרך העולם, כי מי יוכל לשער דבר זה עד כמה נחשב טפל. ע"כ. ומעתה באוכל כדי שביעה מן הפת בודאי שצריך לברך בהמ"ז. ושו"ר הלום בספר תורת חיים סופר (סימן ריב סק"ב) שכתב ג"כ להוכיח מדין צנון וזית, שאפי' אכל כמה כזתים, ואפי' שבע מן הזית אינו מברך מעין שלש, אלא מב' בנ"ר על הצנון ופוטר את הזית וכו'. אע"פ שלרוב הפוסקים ברכת מעין שלש דאורייתא. ובסוף דבריו ציין למ"ש בתורת חיים (סימן קפד וקפו) שאפשר שאינו מחוייב בבהמ"ז מה"ת אפי' כששבע, אם אכל מאכלים אחרים מקודם. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, וכנ"ל. ומ"מ משמע שגם הוא מודה שאם שבע ממש מן הפת שאז חייב בבהמ"ז מה"ת לכ"ע, יברך על הטפל בהמ"ז. וע' במש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן י עמוד ס' בהערה).

[אמסטרדם]

ז"ל החו"ב שם: שם (מ"ד א') במשנה מברך על העיקר ופוטר כו', משמע אף מברכה אחרונה וכ"ה בשו"ע סימן רי"ב ס"א, ואע"ג דברכת המזון דאוריתא, שהרי אף בשבע מאכילת הפת נמי משמע דמברך על המליח ופוטר את הפת, יש לפרש דקים לחכמים דואכלת ושבעת באוכל לשם שביעה מתפרש, עכ"ל הנוגע לנו.
ומבואר למעיין דהטעם שכתב הוא חידוש גדול ואינו שייך לדין עיקר וטפל.
(האם רבי עובדיה ז"ל נהג להביא מספר חדושים ובאורים?)

[מה שנכון נכון]

ז"ל החו"ב שם: שם (מ"ד א') במשנה מברך על העיקר ופוטר כו', משמע אף מברכה אחרונה וכ"ה בשו"ע סימן רי"ב ס"א, ואע"ג דברכת המזון דאוריתא, שהרי אף בשבע מאכילת הפת נמי משמע דמברך על המליח ופוטר את הפת, יש לפרש דקים לחכמים דואכלת ושבעת באוכל לשם שביעה מתפרש, עכ"ל הנוגע לנו.

ע"ע במ"ב רי,א ובשה"צ ס"ק י.

[אמסטרדם]

רצונך שמצינו באחרונים שדנו בגדר ואכלת דכתיב בקרא?
יפה, ייש"כ.
(ומ"מ דברי החו"ב דחוקים לענ"ד כנ"ל [דלדבריו התנא משמיענו ב' חידושים במשפט אחד ואינו מדגיש כ"א אחד מהם] וצ"ע).

[מה שנכון נכון]

רצונך שמצינו באחרונים שדנו בגדר ואכלת דכתיב בקרא?

במ"ב שם מתבאר שלא סגי בשביעה ע"מ להתחייב בבהמ"ז אם לא חשיב אכילה, ויש שני תנאים לחיוב בהמ"ז: ואכלת ושבעת. וה"ה לעיקר וטפל דל"ח אכילה לגבי העיקר.
וסברת האחרונים הנ"ל שהובאו ביבי"א היא שכשאוכל הרבה לא יכול להקרא בשם טפל, אף שזו עיקר כונתו.

[ארץ]

היכי תימצי שני אישים שנטמאו באותו טומאה, באותו צורה בדיוק, לדוגמה: שניהם נגעו באותו דבר, ואחד מהם יתחייב בהזאת אפר פרה והשני יפטר בטבילה בלבד?

א. נזיר שנטמא בכלים שנגעו במת - כותב הרמב''ם שאינו מזה כדי לא לפגוע בנזירותו.
ב. בית הפרס שנידש - טהור לנזיר ולעושה פסח.
ג. יכול להיות בספקות - כשאחד יש בו דעת לישאל והשני חש''ו.

הכוונה לא.
באופן השני דומני שאומרים שהם צריכים ליטהר, אלא שבמקומות הללו לא העמידו חז"ל את דבריהם על ד"ת.
ואיני בקיא בסגיא דיש בו דעת לישאל.

[עזריאל ברגר]

היכי תימצי שני אישים שנטמאו באותו טומאה, באותו צורה בדיוק, לדוגמה: שניהם נגעו באותו דבר, ואחד מהם יתחייב בהזאת אפר פרה והשני יפטר בטבילה בלבד?

א. נזיר שנטמא בכלים שנגעו במת - כותב הרמב''ם שאינו מזה כדי לא לפגוע בנזירותו.
ב. בית הפרס שנידש - טהור לנזיר ולעושה פסח.
ג. יכול להיות בספקות - כשאחד יש בו דעת לישאל והשני חש''ו.

הכוונה לא.
באופן השני דומני שאומרים שהם צריכים ליטהר, אלא שבמקומות הללו לא העמידו חז"ל את דבריהם על ד"ת.
ואיני בקיא בסגיא דיש בו דעת לישאל.

אז ילמדנו רבינו?

[ארץ]

היכי תימצי שני אישים שנטמאו באותו טומאה, באותו צורה בדיוק, לדוגמה: שניהם נגעו באותו דבר, ואחד מהם יתחייב בהזאת אפר פרה והשני יפטר בטבילה בלבד?

א. נזיר שנטמא בכלים שנגעו במת - כותב הרמב''ם שאינו מזה כדי לא לפגוע בנזירותו.
ב. בית הפרס שנידש - טהור לנזיר ולעושה פסח.
ג. יכול להיות בספקות - כשאחד יש בו דעת לישאל והשני חש''ו.

[אכן] הכוונה ל[אות ]א.
באופן השני דומני שאומרים שהם צריכים ליטהר, אלא שבמקומות הללו לא העמידו חז"ל את דבריהם על ד"ת.
ואיני בקיא בסגיא דיש בו דעת לישאל.

אז ילמדנו רבינו?

תיקנתי בציטוט שלי מה שהיה יכול להיות מבלבל.
ותח"ח לך על התשובות המדויקות והטובות.

[ברוך ברגר]

רמז לגבי הכנפיים...
(התשובה מוכרת לכולם או שיתכן ולא כולם מכירים?)

קשה להאמין שאת התשובה אתה יודע ולא מבין מה הקשר לגבי הכנפיים...

[יאיר]

רמז לגבי הכנפיים...
(התשובה מוכרת לכולם או שיתכן ולא כולם מכירים?)

קשה להאמין שאת התשובה אתה יודע ולא מבין מה הקשר לגבי הכנפיים...

אני אמרתי שאני יודע את התשובה? בקשתי רמז בנושא הכנפיים (כי זה מה שנ"ל יכול לעזור לי לדעת).

[היא שיחתי]

מתי יתכן שהאוכל פת (קמח ומים) כשיעור שביעה ויותר לא יצטרך לברך ברכת המזון?

באבל...

כלומר באונן.
או בלחם לא כשר - לדעת הרמב"ם.

שאלתי הוא לא באונן ולא באוכל שלא כדרך או נפשו קצה וכו'.

כמדומה שבריש סי' רי דן הפמ"ג באוכל פחות מכזית בכדי אכילת פרס ויש בזה נ"ל גם חת"ס בתשובה

[ברוך ברגר]

רמז לגבי הכנפיים...
(התשובה מוכרת לכולם או שיתכן ולא כולם מכירים?)

קשה להאמין שאת התשובה אתה יודע ולא מבין מה הקשר לגבי הכנפיים...

אני אמרתי שאני יודע את התשובה? בקשתי רמז בנושא הכנפיים (כי זה מה שנ"ל יכול לעזור לי לדעת).

הכנפיים מרומזים בפרשת השבוע.

[יאיר]

שבעה הם, מכונים "כנפיים". הראשון מבינהם - המנהיג שבחבורה - הולך ובא, ופעם ארע שהביא להפרדה מלאה.
יסודן ושרשם אבי המשפחה הגדולה, וגם לאחיו הקטן יש חלק במתנה. על שמם ולזכרם הישיבה החשובה.

ענני הכבוד?..

[ברוך ברגר]

את ההתחלה התחלת...
תמשיך בדרך הזאת.

[יאיר]

השורה הראשונה - ענני הכבוד.

השורה השניה - משה ואהרן. הסוף - סוכות.

[עזריאל ברגר]

שבעה הם, מכונים "כנפיים". הראשון מבינהם - המנהיג שבחבורה - הולך ובא, ופעם ארע שהביא להפרדה מלאה.
יסודן ושרשם אבי המשפחה הגדולה, וגם לאחיו הקטן יש חלק במתנה. על שמם ולזכרם הישיבה החשובה.

ענני הכבוד?..

מכונים כנפיים - על כנפי נשרים (עיין רש"י על הפסוק).
המנהיג הולך ובא - זהו עמוד הענן שהנחה אותם בדרך.
הביא להפרדה מלאה - לפני קרי"ס "ויעמוד מאחריהם" וכו'.
אבי המשפחה הגדולה - אהרן אבי משפחת הכהנים, שבזכותו באו העננים.
אחיו הקטן - משה, שעל פי דברו היו העננים עולים ונחים בנסיעות, וגם חזרו בזכותו אחרי מות אהרן.
הישיבה החשובה - מצוות ישיבת הסוכה.

[יאיר]

אחיו הקטן - משה, שעל פי דברו היו העננים עולים ונחים בנסיעות

מנין?

[צופר הנעמתי]

רש"י במדבר ט יח
על פי ה' יסעו" - שנינו במלאכת המשכן כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה תקעו והריעו ותקעו ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה' ונסע דגל מחנה יהודה זו בספרי
"ועל פי ה' יחנו" - כיון שהיו ישראל חונים עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל הוי אומר ע"פ ה' וביד משה

[יאיר]

שכוייח. בשני המקורות לא כתוב שהיו עולים עפ"י דברו של משה אלא מהלכים[מהלך] ודו"ק.

[ברוך ברגר]

שבעה הם, מכונים "כנפיים". הראשון מבינהם - המנהיג שבחבורה - הולך ובא, ופעם ארע שהביא להפרדה מלאה.
יסודן ושרשם אבי המשפחה הגדולה, וגם לאחיו הקטן יש חלק במתנה. על שמם ולזכרם הישיבה החשובה.

ענני הכבוד?..

מכונים כנפיים - על כנפי נשרים (עיין רש"י על הפסוק).
המנהיג הולך ובא - זהו עמוד הענן שהנחה אותם בדרך.
הביא להפרדה מלאה - לפני קרי"ס "ויעמוד מאחריהם" וכו'.
אבי המשפחה הגדולה - אהרן אבי משפחת הכהנים, שבזכותו באו העננים.
אחיו הקטן - משה, שעל פי דברו היו העננים עולים ונחים בנסיעות, וגם חזרו בזכותו אחרי מות אהרן.
הישיבה החשובה - מצוות ישיבת הסוכה.

מצוין.
חילכם לאורייתא.



נ.ב. הולך ובא היינו ביום היה בא ובלילה היה הולך ועמוד האש היה במקומו. {כמו שכתב יאיר}

שכוייח. בשני המקורות לא כתוב שהיו עולים עפ"י דברו של משה אלא מהלכים[מהלך] ודו"ק.

[עזריאל ברגר]

שכוייח. בשני המקורות לא כתוב שהיו עולים עפ"י דברו של משה אלא מהלכים[מהלך] ודו"ק.

אמת. לא זכרתי את הלשון ולא דייקתי.

[היא שיחתי]

היאך מצינו אדם המקיא מאכלו ומתחייב משום כך לברך ברכה אחרונה שאילולא ההקאה היה פטור

[ארץ]

בעיקר וטפל.
כגון אם הקיא את כל הפת שאכל, ועדיין שבע משאר מאכלים - יברך עליהם ולא על הפת.
וכן אם הקיא פירות מז' מינים שהיה פוטר שאר פרי העץ וכעת - יברך בונ"ר.
וכן יין עם שאר משקים.

[אמסטרדם]

מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.
ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת את ה"א על הארץ הטובה אשר נתן לך.

[מגיה]

היכן מצינו חיבור בעל כרכים רבים וכולם אותו מס' עמודים במדויק?

[נהר שלום]

היכן מצינו ספר בעל כרכים רבים (10) וכולם מסתיימים באותו מלה

[מגיה]

היכן מצינו חיבור בעל כרכים רבים וכולם אותו מס' עמודים במדויק?

רמז (אם זה מעניין מישהו): חיבור בעל כ' כרכים.

[הכהן]

היכן מצינו חיבור בעל כרכים רבים וכולם אותו מס' עמודים במדויק?

רמז (אם זה מעניין מישהו): חיבור בעל כ' כרכים.

אל"י לרר"ה

[מגיה]

אכן, 20 כרכים, שכולם (!!!) בני 240 עמוד.
ד"א, ישנה אופציה לחפש ספר באוצר (או במאגרי חיפוש אחרים) עפ"י מס' הכרכים או החלקים שלו?

[נהר שלום]

היכן מצינו ספר בעל כרכים רבים (10) וכולם מסתיימים באותו מלה

כנראה שאף אחד לא יודע
ספר כף החיים סופר כל כרך מסתיים עם המילה חיים

[מה שנכון נכון]

היכן מצינו ספר בעל כרכים רבים (10) וכולם מסתיימים באותו מלה

כנראה שאף אחד לא יודע
ספר כף החיים סופר כל כרך מסתיים עם המילה חיים

הכרך האחרון שנגמר ע"י הרע"י אינו מסתיים במילה זו.

[עזריאל ברגר]

איזו מצווה נדירה מדאורייתא היו רגילים לכאורה לקיימה ביום שלישי בשבוע, אך בפעם הראשונה בהיסטוריה - קיימו אותה ביום שני בשבוע.

[עתניאל בן קנז]

איזו מצווה נדירה מדאורייתא היו רגילים לכאורה לקיימה ביום שלישי בשבוע, אך בפעם הראשונה בהיסטוריה - קיימו אותה ביום שני בשבוע.

שחיטת ושריפת הפרה אדומה?

[עזריאל ברגר]

איזו מצווה נדירה מדאורייתא היו רגילים לכאורה לקיימה ביום שלישי בשבוע, אך בפעם הראשונה בהיסטוריה - קיימו אותה ביום שני בשבוע.

שחיטת ושריפת הפרה אדומה?

יפה מאוד!
איך עלית על זה?!

[עתניאל בן קנז]

איזו מצווה נדירה מדאורייתא היו רגילים לכאורה לקיימה ביום שלישי בשבוע, אך בפעם הראשונה בהיסטוריה - קיימו אותה ביום שני בשבוע.

שחיטת ושריפת הפרה אדומה?

יפה מאוד!
איך עלית על זה?!

הלא הרמזים מפורשים.
השתדלו לעשות הפרה ביום ג'. [מכיון שהיו מזין על העושה הפרה בשבעת הימים של הפרישה. בכל יום - שכל ג' ימים הראשונים שמא הוא יום 'שלישי', וג' ימים האחרונים שמא הוא יום 'שביעי'. והשתדלו שיום הרביעי של הפרישה (שבו ביום אין עליו ספק האם הוא 'שלישי' או 'שביעי' כנ"ל, ואין צריך הזאה) יצא בשבת שאסור בהזאה.

בפעם הראשונה היה עשיית הפרה בב' בניסן שנה שניה ליציא"מ. ומאחר שיום א' ניסן היה יום ראשון בשבוע (נטל עשרה עטרות). היה עשית הפרה לראשונה ביום ב.