עזריאל ברגר כתב:שתי אחיות שאחד משמותיה של האחת שווה בגימטריא לשמה של השניה, וגם שווה בגימטריא לשמה השלישי של הראשונה בחילופי אתב"ש (ע"פ בעל הטורים על התורה).
מיהן האחיות?
מלכה
יסכה
בגצ
עזריאל ברגר כתב:שתי אחיות שאחד משמותיה של האחת שווה בגימטריא לשמה של השניה, וגם שווה בגימטריא לשמה השלישי של הראשונה בחילופי אתב"ש (ע"פ בעל הטורים על התורה).
מיהן האחיות?
מקדש מלך כתב:עזריאל ברגר כתב:שתי אחיות שאחד משמותיה של האחת שווה בגימטריא לשמה של השניה, וגם שווה בגימטריא לשמה השלישי של הראשונה בחילופי אתב"ש (ע"פ בעל הטורים על התורה).
מיהן האחיות?
מלכה
יסכה
בגצ
עזריאל ברגר כתב:מקדש מלך כתב:עזריאל ברגר כתב:שתי אחיות שאחד משמותיה של האחת שווה בגימטריא לשמה של השניה, וגם שווה בגימטריא לשמה השלישי של הראשונה בחילופי אתב"ש (ע"פ בעל הטורים על התורה).
מיהן האחיות?
מלכה
יסכה
בגצ
יפה!
למה לא תכתוב בג"ץ כפי שכתב בעל הטורים סוף פרשת נח?
עזריאל ברגר כתב:ידוע הסימן לסדר קדימת הברכות "מג"ע א"ש".
מתי מצד הלכות קדימה בברכות צריכים לברך בסדרים הפוכים?
זכורים לי הדינים הבאים:
העץ לפני מזונות (כמדומני אחד שנוי במחלוקת מפורשת, והשני פשוט לי).
האדמה לפני מזונות - נראה לי שיש מקרה כזה, אך אינני בטוח שלא טעיתי בהלכה.
האדמה לפני העץ - ידוע ומפורסם.
האם יש עוד?
מדגיש: רק מצד הלכות קדימה בברכות! לא קידוש של ליל שבת, לא עיקר וטפל, לא מקרה שיש לו צורך לאכול דווקא מאכל פלוני לפני המאכל האחר וכיו"ב.
עזריאל ברגר כתב:האדמה לפני העץ:
כמדומני שכל הפוסקים כתבו כך - כשפרי האדמה שלם והעץ אינו שלם, או כשפרי האדמה יותר חביב, וכל כיו"ב (בכלל - קדימת העץ להאדמה היא האחרונה בחשיבותה בסדרי הקדימויות)
לענין כתב:עזריאל ברגר כתב:האדמה לפני העץ:
כמדומני שכל הפוסקים כתבו כך - כשפרי האדמה שלם והעץ אינו שלם, או כשפרי האדמה יותר חביב, וכל כיו"ב (בכלל - קדימת העץ להאדמה היא האחרונה בחשיבותה בסדרי הקדימויות)
באמת חשוב להחדיר את זה
העולם יודע שזו גזירת הכתוב, העץ קודם להאדמה.
ולא היא, להלכה בכה"ג חביב קודם.
לענין כתב:קרבן עצים?
עזריאל ברגר כתב:לענין כתב:קרבן עצים?
לא ידוע לי על משהו כזה.
עזריאל ברגר כתב:איזה חג חגגו יחידים רבים בזמן בית המקדש ביום שלפניו ולאחריו יש סדרה של ימי קדושה, והוא עצמו לכאורה אין בו קדושה יתרה?
(ע"פ הגמרא)
מתוך שהן מרובות, לחמי תודה בשלשה עשר בניסן שכל מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בשלשה עשר
לבנון כתב:עזריאל ברגר כתב:איזה חג חגגו יחידים רבים בזמן בית המקדש ביום שלפניו ולאחריו יש סדרה של ימי קדושה, והוא עצמו לכאורה אין בו קדושה יתרה?
(ע"פ הגמרא)
שמא כוונתך ליום י"ג בניסן, שרבים נהגו להביא בו קרבן תודה.
רש"י פסחים יג ע"במתוך שהן מרובות, לחמי תודה בשלשה עשר בניסן שכל מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בשלשה עשר
והימים שלפניהם הם ימי קרבנות הנשיאים, והימים שלאחריו הם ימי הפסח (יום הקרבת הפסח, והמשך ימי החג).
סעדיה כתב:היכ"ת מפורסם: כשהשליח ב"ד -שעבר כבר על ל"ט לאוין- הלקה את מי שמחוייב מלקות 40 מלקות.
פרדס יוסף ויקרא יט, כ
וענין מלקות שמעתי כשבחנו להחידושי הרי"ם ז"ל בילדותו שאלוהו במכות (כ"ב.) פלוגתא אי מלקות ל"ט או ארבעים, והיכי תמצא שלשניהם יהיה מלקות בשווה. והשיב בשליח בית דין כשעבר על ל"ט לא תעשה, ובית דין שלחו להכות לאחד מלקות והכה ארבעים מלקות, לתנא קמא של"ט מלקות א"כ הכה בחינם מלקות אחת ועבר בלא תוסיף, מגיע לו ארבעים פעמים ל"ט. ולר' יהודה שמלקות ארבעים, לא עבר, ומגיע לו ל"ט פעמים ארבעים, ולשניהם שווה.
שיח שרפי קודש - חידושי תורה על סדר הש"ס
מכות כ"ב ע"א. כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת וכו' ר' יהודה אומר ארבעים שלימות. זכורני שבימים קדמוניות בימי חורפי ספרו לי שבפ"א בא לביאלא הסמוך לעירנו יאנאווא, הרב הגה"ק וכו' מו"ר ר' אברהם מסאכטשאוו זי"ע לקיים מצות כיבוד או"א, שהי' אביו הה"ק זצ"ל המאוה"ג רב אז בביאלא, וראה אז בחורים לומדים אצל אביו זצ"ל, ורצה לתהות על קנקנם לנסות אותם איך הם בשכלם, ושאל אותם בעת שהי' גם הוא עדיין יניק וחכים ועילוי נקרא, ושאל אותם כי נמצא פלוגתא בדין אחד בין ת"ק ור' יהודה, היינו במנין המלקות שהי' הב"ד מלקין לאיש שעבר על ל"ת כמה מלקות מלקין אותו, ויש פלוגתא בזה, לת"ק אין מלקין כ"א ל"ט מלקות ולא יותר, ולר"י מלקין מ' מלקות, ויש נ"מ בין ת"ק לר"י במלקה אחת, ושאל אותם על איזה אופן נוכל לתאר שיוכל להקרה איזה פעם שיעבור איזה אדם עבירה שחייבים עליה מלקות ולא יהי' שום חילוק ביניהם, שיהי' בין להת"ק ובין לר"י מנין אחד בלא שום חילוק ביניהם.
אולם זאת איני זוכר אם הי' התשובה מאיזה אחד מהם מאותם בחורים ועלמים, או אם ממנו בעצמו הי' תשובת החידה, אם שמש הב"ד המלקה לאדם שנתחייב מלקות, אם קרה שהשמש בעצמו עבר על ל"ט עבירות על לאוין שחייבים עליהם מלקות, ועוד הוסיף לעבור עוד עבירה אחת, היינו שאותה עבירה הי' באופן זה שאיש אחד הי' מחויב מלקות וצוה הב"ד להשליח ב"ד הנ"ל להלקות, והלקה את המתחייב הנ"ל מנין מ' מלקות שלמים, ובזה השליח ב"ד הנ"ל יהי' מנין מלקיותיו שווין בין לת"ק ובין לר"י, כי לת"ק שסובר שאין מנין של מלקות כ"א ל"ט ולא יותר, א"כ זה השליח ב"ד שהי' מחויב מכבר ל"ט פעמים מלקות על עבירותיו שלו, ועוד הוסיף עתה עוד עבירה אחת על לא יוסיף, שהלקה לאחד מלקה אחת יותר מהמנין, נתחייב השליח ב"ד להלקות אותו מ' פעמים ל"ט על מ' עבירות לדברי הת"ק. ולדברי ר"י שסובר כי מנין המלקות הוא מ' שלמים, א"כ לא עשה השליח ב"ד שום עבירה עתה במה שהלקה אותו מ' מלקות, כי כך מחויב הוא אליבא דר"י, ואין מחויב כ"א על עבירות שלו שמכבר ל"ט פעמים ארבעים, א"כ ישוה סך המנין של מלקות בין להת"ק ובין לר"י, כי כך לי מ' פעמים ל"ט לדברי ת"ק, או ל"ט פעמים מ' לדברי ר"י, אלו ואלו שווין בהסך מנין של כל מלקיותיו, ודפח"ח ימצא ודוק.
(לקוטי צבי בלקוטים דף נ"ג)
דרומי כתב:רובן של מתנות כהונה ניתנות דוקא בארץ ישראל, ויש חלק מועט שניתן גם בחו"ל.
היכן מצינו סוג של מתנת כהונה שניתנת דוקא בחו"ל ולא בארץ ישראל?
עזריאל ברגר כתב:דרומי כתב:רובן של מתנות כהונה ניתנות דוקא בארץ ישראל, ויש חלק מועט שניתן גם בחו"ל.
היכן מצינו סוג של מתנת כהונה שניתנת דוקא בחו"ל ולא בארץ ישראל?
דווקא בזמן הזה.
בברכה המשולשת כתב:עזריאל ברגר כתב:דרומי כתב:רובן של מתנות כהונה ניתנות דוקא בארץ ישראל, ויש חלק מועט שניתן גם בחו"ל.
היכן מצינו סוג של מתנת כהונה שניתנת דוקא בחו"ל ולא בארץ ישראל?
דווקא בזמן הזה.
חלת חו"ל?
עזריאל ברגר כתב:על איזה כלל דקדוקי אפשר לומר שהוא נרמז ע"ד הצחות ב"זכור ושמור בדיבור אחד השמיענו א-ל המיוחד ה' אחד"?
עזריאל ברגר כתב:על איזה כלל דקדוקי אפשר לומר שהוא נרמז ע"ד הצחות ב"זכור ושמור בדיבור אחד השמיענו א-ל המיוחד ה' אחד"?
הפשטן כתב:חידה:
כידוע, התורה מספרת להדיא על מותן - של חמש נשים מסוימות - בדיוק: שרה, רחל, מרים, דבורה, ובת-שוע.
אבל יש לפחות שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), אשר על מותן מספרת התורה, לא להדיא (שמתו) - אלא רק ברמז - ע"י שמסופר (להדיא) שנקברו: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".
על מותן של - איזה - עוד שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), מספרת התורה - לא להדיא - אלא רק ברמז?
(הדגשתי "מסוימות", לאפוקי פסוקים כלליים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום", וכדומה, משום ששם לא מסופר על נשים מסוימות).
לבנון כתב:הפשטן כתב:חידה:
כידוע, התורה מספרת להדיא על מותן - של חמש נשים מסוימות - בדיוק: שרה, רחל, מרים, דבורה, ובת-שוע.
אבל יש לפחות שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), אשר על מותן מספרת התורה, לא להדיא (שמתו) - אלא רק ברמז - ע"י שמסופר (להדיא) שנקברו: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".
על מותן של - איזה - עוד שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), מספרת התורה - לא להדיא - אלא רק ברמז?
(הדגשתי "מסוימות", לאפוקי פסוקים כלליים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום", וכדומה, משום ששם לא מסופר על נשים מסוימות).
אשת לוט, ותהי נציב מלח
בנות לוט הנשואות, שנשארו בסדום
הפשטן כתב:לבנון כתב:הפשטן כתב:חידה:
כידוע, התורה מספרת להדיא על מותן - של חמש נשים מסוימות - בדיוק: שרה, רחל, מרים, דבורה, ובת-שוע.
אבל יש לפחות שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), אשר על מותן מספרת התורה, לא להדיא (שמתו) - אלא רק ברמז - ע"י שמסופר (להדיא) שנקברו: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".
על מותן של - איזה - עוד שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), מספרת התורה - לא להדיא - אלא רק ברמז?
(הדגשתי "מסוימות", לאפוקי פסוקים כלליים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום", וכדומה, משום ששם לא מסופר על נשים מסוימות).
אשת לוט, ותהי נציב מלח
בנות לוט הנשואות, שנשארו בסדום
לגבי אשת לוט, זה נכון, וייש"כ.
אבל מי היא האשה המסוימת השני' ?
לא הבנתי את טענתך על בנות לוט "הנשואות": הרי לא זו בלבד שעצם קיומן (שלא לדבר על מותן) לא נרמז בתורה; אלא אף זו, שהפסוק על מהפכת סדום - שממנו אתה בא ללמוד על מות בנות לוט "הנשואות" - שכאמור עצם קיומן לא נרמז בתורה, הוא פסוק כללי - שאינו מתייחס לאשה מסוימת (לא אל בנות-לוט "הנשואות" ולמעשה גם לא לאף תושב מסוים אחר של העיר סדום), ממש כמו פסוקים כלליים אחרים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום" וכדומה, שאותם (מהאי טעמא) כבר הוצאתי מהדיון - באותיות הקטנות שבסוף הודעתי הקודמת - ע"ש.
לבנון כתב:כשכתוב את חתניו לוקחי בנותיו, ויתר מזה, כשכתוב את שתי בנותיך הנמצאות, התורה מספרת (וזה יותר מאשר רומזת) שהיו לו בסדום עוד שתי בנות נוספות.
לבנון כתב:אני הק' הבנתי, שמה שכבודו החריג הוא, פסוקים כמו וימח את כל היקום, ששם לא נודע על שום אשה מסויימת שמתה.
לבנון כתב:משא"כ כאן, אנו יודעים על שתי נשים מסויימות (אלא שלא נודעו בשמותן) שמתו.
עושה חדשות כתב:איך משכח"ל שמברך ברכה ראשונה אחרי סיום אכילתו, וברכה אחרונה דוקא לפני האכילה, ועלה הכל כדין.
הפשטן כתב:חידה:
כידוע, התורה מספרת להדיא על מותן - של חמש נשים מסוימות - בדיוק: שרה, רחל, מרים, דבורה, ובת-שוע.
אבל יש לפחות שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), אשר על מותן מספרת התורה, לא להדיא (שמתו) - אלא רק ברמז - ע"י שמסופר (להדיא) שנקברו: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".
על מותן של - איזה - עוד שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), מספרת התורה - לא להדיא - אלא רק ברמז?
(הדגשתי "מסוימות", לאפוקי פסוקים כלליים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום", וכדומה, משום ששם לא מסופר על נשים מסוימות).
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:איך משכח"ל שמברך ברכה ראשונה אחרי סיום אכילתו, וברכה אחרונה דוקא לפני האכילה, ועלה הכל כדין.
הרא"ש בפ' ערבי פסחים מבאר את שיטת הבה"ג למה אין מברכים ברכה אחרונה על הכוס של ברכת המזון, כי ברכת המזון עולה גם עליו דהוי כבא מחמת הסעודה.
הרא"ש בפ' שלשה שאכלו כ' דשתה משקין ולא בירך ונזכר קודם הבליעה, בולע ואח"כ מברך, כי מכיון ד"אי אפשר בסילוק לצד אחד התירו לו לבלוע ולברך ולא דמי לאכל ושכח ולא בירך עד שגמר סעודתו שאינו מברך דשאני הכא דנזכר שלא בירך בעוד המשקין בפיו ודומה קצת עובר לעשייתו מה שנזכר קודם לבליעה אלא שלא היה יכול לברך".
שוב יוצא דאם שתה כוס של ברכהמ"ז, ונזכר קודם הבליעה שלא בירך, מברך בופה"ג אחר השתייה, ואילו ברכה אחרונה על היין כבר בירך קודם לכן בברכת המזון.
לבנון כתב:הפשטן כתב:חידה:
כידוע, התורה מספרת להדיא על מותן - של חמש נשים מסוימות - בדיוק: שרה, רחל, מרים, דבורה, ובת-שוע.
אבל יש לפחות שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), אשר על מותן מספרת התורה, לא להדיא (שמתו) - אלא רק ברמז - ע"י שמסופר (להדיא) שנקברו: "שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".
על מותן של - איזה - עוד שתי נשים מסוימות (כמובן לא מתוך החמש הנ"ל), מספרת התורה - לא להדיא - אלא רק ברמז?
(הדגשתי "מסוימות", לאפוקי פסוקים כלליים - כגון "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" - וכגון "וימח את כל היקום", וכדומה, משום ששם לא מסופר על נשים מסוימות).
כזבי בת צור, נחשב שמיתתה כתובה ברמז או בפירוש?
עזריאל ברגר כתב:חידה יפה לפורים (לאחר שסיימנו לחוג את חנוכה...):
על כמה בני אדם נאמר במפורש במגילת אסתר שהם מתו/נהרגו?
תמיד אמרתי מספר מסוים, והיום נזכרתי בעוד 2...
עזריאל ברגר כתב:בלי להיכנס לדקדוקי העניות שלך, הגעתי ל75815 בני אדם.
75000 בשאר מדינות המלך (שנשמטו ממך)
500+300 בשושן הבירה
10 בני המן
המן, בגתן ותרש
והשנים הנוספים שלא נהרגו אלא מתו, שנשאיר אותם בינתיים כחידה לקוראים...
(ושתי והתך - לא לכל הדעות נהרגו, ולכן לא מניתי אותם)
עזריאל ברגר כתב:בלי להיכנס לדקדוקי העניות שלך, הגעתי ל75815 בני אדם.
75000 בשאר מדינות המלך (שנשמטו ממך)
500+300 בשושן הבירה
10 בני המן
המן, בגתן ותרש
והשנים הנוספים שלא נהרגו אלא מתו, שנשאיר אותם בינתיים כחידה לקוראים...
(ושתי והתך - לא לכל הדעות נהרגו, ולכן לא מניתי אותם)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Majestic-12 [Bot] ו־ 500 אורחים