פורום אוצר החכמה

שלום חובבי ספר ולמדנים של לומדות והלכה.
נא לחוות דעה על ספר העיטור שיצא לחנויות יפה נוף. יצא בכרך אחד, ללא פירושים.
זו סנונית ראשונה כפי הנראה, שהרי כבר התפרסם כאן בעבר שרבים דוחקים להכנס בשערי העיטור. למשל מכון רבינו ירוחם, שפירסם בירחון מוריה קטעים מעבודתו. אפריון למנהל המכון על הסכמת הרב עובדיה יוסף שבראש ספרי רבינו ירוחם. זהו פסק הלכה של אחד מגדולי הפוסקים, ובזה חשיבותו המרובה.
יש שמועות על מכונים נוספים, אף של בני הציונות הדתית, שעמלים ממש ברגעים אלה על ההדרתו של העיטור. דא עקא, הרב עובדיה לא התיר לכתוב פירושים! לכן זו דרך צרה שמשני עבריה חומות.
נמתין לראות מה תהיה ההתפתחות הבאה.
בינתיים אנו מצפים לביקורת סופרים.

רק עכשיו התעוררתי לנקודה יפה. שהרי הפורום הזה נושא את השם: עיטור סופרים, כשמו המלא של ספר העיטור. אם כך נוכל לומר "דבר נאה ומתקבל". ממש ענבי הגפן בענבי הגפן.

כוונתך למש''כ הרב חיד''א שאסרו לעשות פירוש על הספרים הנ''ל?

אם כן, במה החיסרון שיצא ללא פירושים?

האפשר להעלות דוגמא?

הנה תחילת הספר.

מבוא העורך, הקדמת המו"ל (מכון כנסת) ותחילת החיבור.



שמעתי מהמו"ל שפנה אליו ת"ח עורך (לדבריו מותיקי ובכירי העורכים התורניים) וסיפר לו שהכין מהדורה מוגהת, אלא שהוא ירא להוציא מהטעם הידוע, ומסר את כל המהדורה למו"ל ע"מ שיעשה בו כראות עיניו והוא בחר להוציאה כמות שהיא.

שאלתי אם נעשה שימוש בעבודתו של הרא"י צוקר, על כך לא ידע המו"ל להשיב. ומסתבר שאת השאלה היה ראוי להפנות לעורך אלא שהוא פלאי.

התאריך בפנים הספר הוא תשע"ט. האם רק עכשיו יצא לחנויות?

אכן

[quote="לכשיבקע"]כוונתך למש''כ הרב חיד''א שאסרו לעשות פירוש על הספרים הנ''ל?

היכו מרן חיד"א כתב שאסרו לעשות פירוש על ספר העיטור ורבינו ירוחם?

הנה דברי מרן החיד"א בספר שם הגדולים חלק ספרים מערכת ע אות לב : ועל קצת מאמרות (מספר העיטור) כתב פירוש הרב בני יעקב, ומורנו הרב מר קשישא מהר"א נחום היה לו ביאור על העשרה מאמרות (של בעל העיטור), והרב החסיד מהר"א גירון עשה פירושים לקצת מס' העטור ונקרא מקרא סופרים ותקון סופרים, והרב מהר"ר יעקב די בוטון היה לו חבור על העטור ונאבד ואיזה שיור נדפס בספרו עדות ביעקב והרב הגדול מהר"ש אלגאזי כתב דהיה לו זקנת שלמה על לשונות העטור וחו"מ ונאבד, ושמעתי מרבנן קשישאי בעה"ק ירושלים ת"ו שקבלו מהזקנים דספר העיטור וספר רבינו ירוחם הם מבחינת סוד עלמא דאתכסיא, וכל מי שעושה באור עליהם או נאבד הביאור, או ח"ו יפטר במבחר ימיו, וספר העיטור כבר כתבנו דכמה רבנים עשו עליו פירושים ונאבדו, והרב בני יעקב נח נפשיה בן ל"ב טהור, וכן על רבינו ירוחם הרב מהר"ש יונה עשה באור לחלק אדם וקרא שמו מגיד לאדם, ולמישרים קראו מגיד מישרים ונאבדו, וכמה"ר אשר שלם התחיל לחבר עליו כמו שתראה בספר מטה אשר ונפטר לבית עולמו בקוצר שנים, והרב נתיבות משפט מעט מזער שביאר ונח נפשיה דרב, גם הרב מהר"א לפפא היה לו ביאור על רבינו ירוחם כמ"ש תלמידו הרב משכנות יעקב ונאבד. ומכאן תראה קדושת הרב מהר"א גירון שעשה ביאור לאיזה חלק מהעטור ויצא לאור והאריך ימים ושנים תנצב"ה".

והיכן כתוב כאן שאסור לכתוב פירוש על ספר העיטור?

והגאון רבי מאיר יונה כתב פירוש גדול ורחב על בעל העיטור שער החדש וכו' ונדפס כולו, ולא שמענו שנלב"ע צעיר, ומה שכתב בהקדמה שם אינו שייך למה שהביא החיד"א מרבני ירושלים.

אגב מהתימה שמרן החיד"א בשם הגדולים חלק ספרים מערכת ר אות כב כותב: ריח שדה, לכמהר"ש דוויך הכהן. קצת (פירוש) על העיטור ראה שם, ולא הזכירו לעיל באותם שכתבו פירוש לס' העיטור

פתחת שקי כ' אפריון למנהל המכון על הסכמת הרב עובדיה יוסף שבראש ספרי רבינו ירוחם. זהו פסק הלכה של אחד מגדולי הפוסקים, ובזה חשיבותו המרובה.

אפריו"ן למי שבטובו יעלה לנו הסכמת מרן הרב עובדיה יוסף הנ"ל
תודה רבה

חבל שלא הוסיפו בשולי הדפים מספרי העמודים במהדו' האחרונה של רמ"י, שכל מהדירי הספרים ציינו אליה לפי מס' הדף.

מה מסמנות הסוגריים העגולות והמרובעות?

יוצא פוניבז' כתב:מה מסמנות הסוגריים העגולות והמרובעות?

עי' במבוא עמוד 7 (בתוך הPDF שהובא כאן באשכול)

בדיוק השבוע עסקתי בנושא שוידר עסק בו והראה שיבוש משמעותי בנוסח שלפנינו. מעניין כיצד מופיע במהדורה החדשה. האם הם ישבו גם עם מומחים או בדקו במחקרים כשעסקו בנוסח?

הנה

איש_ספר כתב:הנה

עיטור החדש.jpg

יפה. יישר כח!

איש_ספר כתב:הנה תחילת הספר.

מבוא העורך, הקדמת המו"ל (מכון כנסת) ותחילת החיבור.

עיטור החדש.pdf

שמעתי מהמו"ל שפנה אליו ת"ח עורך (לדבריו מותיקי ובכירי העורכים התורניים) וסיפר לו שהכין מהדורה מוגהת, אלא שהוא ירא להוציא מהטעם הידוע, ומסר את כל המהדורה למו"ל ע"מ שיעשה בו כראות עיניו והוא בחר להוציאה כמות שהיא.

שאלתי אם נעשה שימוש בעבודתו של הרא"י צוקר, על כך לא ידע המו"ל להשיב. ומסתבר שאת השאלה היה ראוי להפנות לעורך אלא שהוא פלאי.

תודה רבה!

בעמ' 9 עומד המהדיר לנכון על שימושו של בעל העיטור בספר משנה תורה לרמב"ם. אבל הוא מוצא מכך חיזוק לדעה שחלקים ממשנה תורה הופצו לפני שהרמב"ם סיים את כתיבתו, שכן הרמב"ם כתב את משנה תורה סביב שנת תתקל"ו ולפחות חלקים מספר העיטור נכתבו בשנת תתקל"ט. אולם, מכיוון שנראה שכתיבת ספר העיטור נמשכה לפחות עד שנת תתקמ"ט אין מכאן כל חיזוק.
עוד במבוא שם דן המהדיר בזהותו של "החכם" בשער השחיטה. לא בדקתי את כל המובאות, אבל בנוגע לאחת מהן כתוב לי שאולי הוא בעל היראים: הלכות שחיטה דף מה טור ד (הוב"ד בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקעז), והשווה ספר היראים סי' פא.

כלל זה נקוט: בכל מקום שהרב עדיאל כותב, שם יש עושר ואושר רוחניים. כמובן גם כאן. וננסה להעיר במקצת.

א. כשהעיטור מביא מספר יראים הוא כותב זאת. ראה סימן קפז בעיטור המוגה החדש.
ב. בדברי היראים מופיע טעם חדש: וכל דבר הבא מן החי כגון שתן או מי חלב דלא איקרי חלב מיתסר משום לא תאכל הנפש עם הבשר. עכ"ל. משמע שמי רגליים של אדם לא אסר. אבל החכם שבעיטור נראה לכאורה שאסר הכל.
צ"ע.
ושוב תודה לרב עדיאל המחכים אותנו ברוחב ידיעותיו ודעתו.

כאמור, איני יודע אם אכן היראים הוא "החכם", אך דומני שהטענות של מר אינן מספיקות כדי לדחות את האפשרות הזאת:

א. מצאנו שחכמים נוקטים במספר כינויים ביחס לחכם אחד, וכך נהג גם בעל העיטור עצמו - שם במבוא מציין המהדיר שהעיטור מכנה את הרמב"ם "חדש" (אולי בגלל שספרו חדש), ומפי פרופ' שמחה עמנואל שמעתי שהרמב"ם מכונה בעיטור "הרב הבבלי".

ב. עיקר דיונו של בעל העיטור בסוף דבריו שם הוא האם מי רגלים נאסרים משום אבר מן החי, וזהו גם הטעם של היראים. לכן איני רואה בעיה לטעון שהיראים הוא החכם הנזכר והעיטור הזכיר את פסיקתו בסתם מבלי לציין מה דעתו בעניין מי רגלי אדם משום שהיראים כלל לא דן בשאלה זו.

אגב, כמה ראשונים הלכו אחרי היראים בעניין זה (כגון הרוקח בסי' תסד, קיצור סמ"ג לר' אברהם ב"ר אפרים עמ' 198 סי' עו, ג"ן שערים באו"ה לר' שמואל ב"ר אשר סי' נ [טרם נדפס]), אבל הם מתירים מי רגלי אדם לרפואה. אולם, איני חושב שיש לכך סמך מהיראים.

נראית עבודה מדהימה ומרשימה מאד.
ומהמבוא אנו למדים שידיו רב לו לעורך האלמוני גם במחקר הראשונים והגאונים.
ושמא זו סיבה נוספת לעילום שמו.

נתקלתי בספר ונדמה כי אפשר להגדירו כמועט המחזיק את המרובה. ממש בחינת 'נס חנוכה'.

שי אבי דוד כתב:נתקלתי בספר ונדמה כי אפשר להגדירו כמועט המחזיק את המרובה. ממש בחינת 'נס חנוכה'.

היכן ראית?
הייתי בספרי 'יפה נוף' כפי שמופיע בהודעה הראשונה, אך לא ראיתי שם את הספר. המוכר חיפש גם במחשב ולא מצא איזכור לספר.

ממש 'נס חנוכה'
אילו לא כתב החיד"א מה שכתב, הרי שהיינו זוכים לסט בן כמה וכמה כרכים, ועכשיו, הכל בכרך אחד.
לפו"ר נראה עבודה יפה ומושקעת.
(היה היום ביפה נוף בר אילן ירושלים)

נ.ב. שמעתי שהרב אביטן שהו"ל את הרי"ו גם הוא שוקד על מהדורה משלו. וקנאת סופרים תרבה חכמה.

יהודה בן יעקב כתב:

שי אבי דוד כתב:נתקלתי בספר ונדמה כי אפשר להגדירו כמועט המחזיק את המרובה. ממש בחינת 'נס חנוכה'.

היכן ראית?
הייתי בספרי 'יפה נוף' כפי שמופיע בהודעה הראשונה, אך לא ראיתי שם את הספר. המוכר חיפש גם במחשב ולא מצא איזכור לספר.

נמכר באוצר הספרים ב-59 ש"ח:
http://www.sefer.org.il/Product/3616543 ... 7%92%D7%94

הבטחתי כתב:נ.ב. שמעתי שהרב אביטן שהו"ל את הרי"ו גם הוא שוקד על מהדורה משלו. וקנאת סופרים תרבה חכמה.

כמובן הכוונה לרב יאיר חזן, והוא כבר הוציא כמה חטיבות בכתבי עת (מוריה ואולי אחרים).

עדיאל ברויאר כתב:

הבטחתי כתב:נ.ב. שמעתי שהרב אביטן שהו"ל את הרי"ו גם הוא שוקד על מהדורה משלו. וקנאת סופרים תרבה חכמה.

כמובן הכוונה לרב יאיר חזן, והוא כבר הוציא כמה חטיבות בכתבי עת (מוריה ואולי אחרים).

כתבתי בחפזי, אכן צדקת, ייש"כ על התיקון

אלא שספק רב אם יהיה ביקוש למהדורתו כאשר מן הסתם היא תחזיק לכל הפחות ד' כרכים גדולים שמחיר כ"א 85 ש"ח, בזמן שיש את המהדורה הנוכחית בכרך אחד קטן שמחירו 55 ש"ח.

יוצא פוניבז' כתב:אלא שספק רב אם יהיה ביקוש למהדורתו כאשר מן הסתם היא תחזיק לכל הפחות ד' כרכים גדולים שמחיר כ"א 85 ש"ח, בזמן שיש את המהדורה הנוכחית בכרך אחד קטן שמחירו 55 ש"ח.

יש ביקוש לתורת הבית לרשב"א מהדורת מוה"ק היקרה ומרובת הכרכים, למרות שלאחרונה תורת הבית מהדורת כנסת לקחה לה חלק מהמכירות.

לשמחתי זכיתי לרכוש את הספר.
מכיוון שלא הרביתי לעסוק בעיטור אין בידי לחוות דעה על טיב המהדורה ותרומתה, אבל סביר שיש תרומה רבה במהדורה של ספר העיטור שמסתייעת בכתבי היד הטובים, ובראשם כ"י וטיקן 143. אין בידי אפוא אלא להעיר על כמה דברים ששמתי לב אליהם לאחר שקראתי שוב כמה חלקים מהמבוא ועיינתי במקומות אחדים בחיבור שעסקתי בהם בעבר:
1. בעמ' 6 במבוא מציין המהדיר את כתבי היד שהוא השתמש בהם, ועולה משם שהוא לא השתמש בכ"י אוקספורד. ככל הזכור לי גלצר מתייחס אליו ככ"י חשוב, שני בחשיבות לאחר כ"י וטיקן 143. אם המהדיר החליט להתעלם מכתב היד הזה היה לו להסביר מדוע עשה כך.
2. מחד גיסא, המהדיר השתמש בדף אחד מהלכות מגילה שהשתמר בכ"י פריס 840 (דף 179), וכן ב"חלקי כת"י מאוספים של אנשים פרטיים", ויישר חילו על טרחתו להשתמש בהם. אך מאידך הוא לא השתמש בכמה וכמה כתבי יד חלקיים אחרים שנמצאים בספריות ציבוריות (חלקם מתוארים היטב אצל גלצר, והיתר רק בקטלוג הספרייה הלאומית). אגב, יש לציין שבדף הראשון של כ"י פריס מתוארת התכולה של הכרך כולו, ומתברר שהוא הכיל חלק נרחב מהחיבור, וחבל על דאבדין.
3. המהדיר הוסיף מראי מקום לספרות חז"ל (שמתי לב לפעם אחת שהוא לא ציין מקור לדברי הספרי: ח"ב עמ' קעד טור ב סי' תתפא), אך בדרך כלל הוא לא הוסיף מראי מקום לספרות הגאונים והראשונים שמוזכרת בחיבור, וחבל.
4. מכיוון שבעל העיטור חילק את חיבורו לחלקים גדולים יחסית הייתה יכולה להיות תועלת רבה מהחלוקה לסימנים שהוסיף המהדיר. אבל, מכיוון שמהדירים רבים כבר ציינו למספרי העמודים במהדורות שהיו נפוצות עד כה, דומני שהיה אפשר להסתפק בהם, ובכל מקרה חבל שהמהדיר לא ציין אותם בדרך כלשהי כדי שמשתמשי המהדורה יוכלו להיעזר בהם כדי לאתר הפניות שנכתבו עד כה.
5. מאמצע סי' תתעט עד סוף סי' תתפג (ח"ב עמ' קעג טור א – עמ' קעה טור ב) המהדיר ציין שלא הגיה מכתבי היד. איני יודע למה והאם ישנם עוד מקומות כאלו. אגב, יש שם פיסקה גדולה שלא נמצאת בכ"י וטיקן 143.

בשולי הדברים שתי הערות נקודתיות:
א. בח"ב עמ' רפג טור א, סי' תתקעז כתוב במהדורה החדשה: "ואמר רבי אבא דמן עכו עשרת בני המן ועשרת (בכי"ו ליתא: ועשרת) צריך לממרינהו בנשימה אחת, מאי טעמא כולהו בחדא זקיפא אזדקיפו וכו'". אך בכ"י וטיקן 143 נמצא המשך הציטוט במקום המילה וכו' (לא בדקתי בכתבי יד נוספים): "ואמ' ר' יונא ו' דויזת' צריך לאמתחינה בזקיפה דכולהו בחד זקיפ' אזדקיפו". בנוסח הבבלי שבדברי בעל העיטור דנתי כאן בפורום ושם יש גם קישור לסריקה של הדף הזה בכי"ו: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=37857#p424755
ב. בעמ' 5 במבוא כתוב שר' יהודה הברצלוני תרגם את ספר המקח והממכר, אך זו טעות שנובעת מאשגרה. המתרגם הוא ר' יצחק ב"ר ראובן הברצלוני.

למרות סגירת האשכול בפועל, אנסה לפותחו...
רבי עדיאל ברויאר כבר הזכיר לעיל, שבעל העיטור מכנה את הרמב״ם בתואר הבבלי. לא ידעתי מדוע. אך לאחרונה הראני תלמיד חכם את מקורו. בכריתות ח, א אומר בר קפרא על רבי חייא בבלי. כותב רבינו גרשום שאמר כן כדי לא להזכירו בשמו, וברור שהיינו משום קפידתו עליו. ראה שם בשוטנשטיין דברים נוספים.
לכן מסתבר שבעל העיטור היה משתייך לחכמי פרובינציה, שבחלקם לא אהדו את הרמב״ם. ומאידך מאוד העריץ את הראב"ד, כפי שמשתמע בכמה סוגיות בספר העיטור.

פתחת שקי כתב:למרות סגירת האשכול בפועל, אנסה לפותחו...
רבי עדיאל ברויאר כבר הזכיר לעיל, שבעל העיטור מכנה את הרמב״ם בתואר הבבלי. לא ידעתי מדוע. אך לאחרונה הראני תלמיד חכם את מקורו. בכריתות ח, א אומר בר קפרא על רבי חייא בבלי. כותב רבינו גרשום שאמר כן כדי לא להזכירו בשמו, וברור שהיינו משום קפידתו עליו. ראה שם בשוטנשטיין דברים נוספים.
לכן מסתבר שבעל העיטור היה משתייך לחכמי פרובינציה, שבחלקם לא אהדו את הרמב״ם. ומאידך מאוד העריץ את הראב"ד, כפי שמשתמע בכמה סוגיות בספר העיטור.

קשה להאמין שהעיטור יזכיר את הרמב"ם דרך גנאי.
אגב, יש כמה פעמים שהוא מזכירו בשמו.
רמ"י שהוא הראשון שעמד על קביעה זו, נתן בה טעם אחר. עין בפתיחה לחלק השני עמ' 6 טור ב.

איש_ספר כתב:קשה להאמין שהעיטור יזכיר את הרמב"ם דרך גנאי.
אגב, יש כמה פעמים שהוא מזכירו בשמו.
רמ"י שהוא הראשון שעמד על קביעה זו, נתן בה טעם אחר. עין בפתיחה לחלק השני עמ' 6 טור ב.

בשולי העניין אוסיף שיתכן שבעל העיטור לא ידע על השגות הראב"ד בשעה שציטט ממשנה תורה, אפילו אם נניח שהראב"ד הספיק לכותבן באותה שעה.
אגב, אחרי שכתבתי את הנ"ל קראתי שוב את המבוא וראיתי שהמהדיר הזכיר את הכינוי 'בבלי' לרמב"ם במקום אחר במבוא.

התעוררתי לאור דבריך, לעיין בתכולת הגדרת חכמי פרובינציה. כידוע, יש מחקרים העוסקים במשנתם הייחודית. אבל שאלתי היא, האם מרסיי הינה חלק מהמחוז, ובפרט האם רבינו עונה על ההגדרה הזו. כי יתכן שהוא ישות לעצמה שאינה חלק מקבוצה זו. מה דעתכם?

על פניו העיטור הוא מחכמי פרובנס, על אף שאיננו משתייך לאחד מבתי המדרש הגדולים של לוניל ונרבונה. לפחות על דרך השלילה הוא לא מבעלי התוספות.

פתחת שקי כתב:התעוררתי לאור דבריך, לעיין בתכולת הגדרת חכמי פרובינציה. כידוע, יש מחקרים העוסקים במשנתם הייחודית. אבל שאלתי היא, האם מרסיי הינה חלק מהמחוז, ובפרט האם רבינו עונה על ההגדרה הזו. כי יתכן שהוא ישות לעצמה שאינה חלק מקבוצה זו. מה דעתכם?

פנחס רוט מתאר בקצרה במבוא לעבודת הדוקטורט שלו את האיזורים השונים של דרום צרפת (לנגדוק, פרובנס, קומטת ונייסן, רוסיון). לדבריו (עמ' 15) מרסיי היא חלק מאיזור פרובנס. אבל בדרך כלל מקובל להסתכל על חכמי כל האיזורים הללו כחכמי "פרובנס".

מנחם ברונפמן, קישור למאמרו בהמשך, כתב תיאוריה ולפיה בפרובנס היתה מחלוקת. ראב"י בעל האשכול נטה אחרי תורת ספרד, ומאידך רבי זרחיה בעל המאור אחרי בעלי התוספות, בעיקר רבינו תם. זה לשונו במאמרו:
"כך קרה שנוצרו בפרובנס שני מחנות – האחד שנטייתו הברורה כלפי ספרד ומורשתה, ובראשה עמד בין היתר אחד מגדולי אותו דור – רבי אברהם ב"ר יצחק (ראב"י) אב"ד לוניל; והאחרת שהושפעה עמוקות ממפעלם של בעלי התוספות הצרפתיים, ובראשה עמד רבי זרחיה הלוי בעל ספר המאור, מגדולי מפרשי התלמוד לדורותיהם. עד כאן ציטוט מדבריו."
מעניין שבעל העיטור הינו אחד יחיד ומאוחד... שכן הוא מעריץ את ראב"י אך גם את רבינו תם.
לכן עוררתי את לב המעיינים, האם הוא יוגדר כאחד מחכמי פרובינציה, או כבעל ישות עצמאית.
אצפה להחכים מכם.
https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3224569

לא קראתי את המאמר אך זו תאוריה מפורסמת של פרופסור תא שמע ויש חולקים.

עדיאל ברויאר כתב:5. מאמצע סי' תתעט עד סוף סי' תתפג (ח"ב עמ' קעג טור א – עמ' קעה טור ב) המהדיר ציין שלא הגיה מכתבי היד. איני יודע למה והאם ישנם עוד מקומות כאלו. אגב, יש שם פיסקה גדולה שלא נמצאת בכ"י וטיקן 143.

בכ"י ותיקן חסר כאן דף או שנים, והוא הגיה מכת"י אחר רק חלק מהחסרון.

נראה שהמהדיר פתח ראשי תיבות והשלים קיצורים, וכן פתח אותיות המציינות מספרים (כמו ד' - ארבעה וכיו"ב). יש קצת רושם שתיקן תיקונים קלים מתבקשים.

יוצא פוניבז' כתב:

עדיאל ברויאר כתב:5. מאמצע סי' תתעט עד סוף סי' תתפג (ח"ב עמ' קעג טור א – עמ' קעה טור ב) המהדיר ציין שלא הגיה מכתבי היד. איני יודע למה והאם ישנם עוד מקומות כאלו. אגב, יש שם פיסקה גדולה שלא נמצאת בכ"י וטיקן 143.

בכ"י ותיקן חסר כאן דף או שנים, והוא הגיה מכת"י אחר רק חלק מהחסרון.

אני ראיתיו ברומי (הרי מניין לי שחסרה שם פיסקה...)

עדיאל ברויאר כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

עדיאל ברויאר כתב:5. מאמצע סי' תתעט עד סוף סי' תתפג (ח"ב עמ' קעג טור א – עמ' קעה טור ב) המהדיר ציין שלא הגיה מכתבי היד. איני יודע למה והאם ישנם עוד מקומות כאלו. אגב, יש שם פיסקה גדולה שלא נמצאת בכ"י וטיקן 143.

בכ"י ותיקן חסר כאן דף או שנים, והוא הגיה מכת"י אחר רק חלק מהחסרון.

אני ראיתיו ברומי (הרי מניין לי שחסרה שם פיסקה...)

הפיסקה שחסירה היא מעט אחרי היכן שמסתיים החסרון של הדפים, והעורך עשה גשר ביניהם.

אתה מתכוון שהוא לא חזר להגיה עד סוף החטיבה בספר העיטור למרות שבכתב יד וטיקן כבר הסתיים החסרון?