הדיח בהם את הכלים או שמיחה בהם את המדות, פסולים.
וכתב מג"א סי' ק"ס סק"ה
כלומר: ברמב"ם כ' לדבריו שמיחה בהם את המידות, היינו מריח הנודף מהן, ומשמע לו שלא פסלו אלא משום הדחת המידות, אבל משום הריח הנקלט במים לא פסלו, ומתוך כך הוא תמה על של"ה שכתב בשם רבותיו, שמים שנתן בהם ריח פסולים.והרמב"ם פי' ששכשך המדות עד שלא ישאר בהם ריח דבר המדוד פסולים מפני שעשה בהם מלאכה, משמע דאם נתן לתוכן דבר המריח לא מפסלי. ובשל"ה כ' שקיבל מרבותיו שאם נתן לתוכן שפיקנרדיא שיריחו פסולים דהוי כשרה בהן פתו עכ"ל וצ"ע...
ולולי דמסתפינא הו"א שאין כאן לא טעם ולא ריח, ומש"כ הרמב"ם "ריח דבר המדוד" כוונתו שאין בהם אפילו שיעור מועט מן הדבר המדוד. והוא מלשון ריח גט ועוד.
(והיינו שבהדחת כלים אין המים נפסלים אלא כשיש עליהם לכלוך שיש בו ממש, אבל במידות, כיון שאדם מבקש שיהיו נקיים לגמרי, שיכול לשקול בהן כהוגן, אפי' הדחת דבר מועט חשוב מלאכה).
עיינתי במהדורת הרב קאפח והמאור, ואין בשורה.
אלא שלפני כל ההשערות, היה נכון לבדוק אם הלשון הערבית הולמת פירוש זה.
אשמח לעזרתכם