הודעהעל ידי על קצה הקולמוס » ג' דצמבר 29, 2020 2:27 pm
מענין לענין, ראיתי דבר נפלא בענין 'שבר':
מתוך מאמר לזכרו של הג"ר אברהם שמחה הכהן קפלן ראב"ד צפת:
"בהיות הג"ר שמחה קפלן גאב"ד צפת בלומז'ה למד גם הוראה למעשה, ולעיתים התלווה להגאון רבי ראובן כץ בהולכו לבית המטבחיים כדי לראות למעשה את ענין השחיטה הניקור והמסתעף. באותה העת שהה בפתח תקוה הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שהחלים ממחלה בבית חתנו, הזדמנות זו נוצלה עד תום ע"י רבי שמחה כאשר הוא נכנס לדבר עמו בלימוד ולקבל מתורתו ויראתו, קרבתו לרבי איסר זלמן הביאו לסיפור הבא אשר סיפרו רבי שמחה:
נכנסתי פעם לבקר את רבנו הגרא"ז כאשר היה בפתח תקוה בבית חתנו הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם, לאחר שנפצע בירושלים בעת מלחמת השחרור, משראתה אותי הרבנית מרת ביילא הינדא פנתה אלי ואמרה כל מאכלו של ראש הישיבה היום עד שעה זאת היה לא יותר מאשר חצי כוס חלב, אולי תדבר אתו אתה ותשכנעו שיאכל דבר מה. התרגשתי מדבריה של הרבנית, ואמרתי לו "שבר על שבר יחדיו ידובקו" [עיין שו"ע יו"ד נה, יב] כיצד מתרפא השבר? ע"י מרוץ הדם המוביל את המזון המעוכל לכל חלקי הגוף, אבל אם הדם זורם מעט ולאט ואינו מכיל את כמות המזון הדרושה לגוף, הרי אף תהליך ריפויו של השבר אשר ברגלו הינו איטי וממושך, עובדה היא שכל אלה אשר נפצעו במלחמה כבר הבריאו מזמן, ואילו רבנו עדיין לא הבריא, אם היה אוכל כפי שצריך, היה השבר מתאחה כבר מזמן. לאחר ששמע את דבריי, פנה לרעייתו ואמר לה תמיד את אומרת לי לאכול, אבל כעת בא בן תורה ומסביר שיש קשר בין חוסר האכילה לתהליך רפויה של הרגל את שומעת סברא, מיד הכניסה הרבנית כוס חלב ועוגה, ורבנו אכל ושתה, עכ"ד.