ושלמה המלך לא הבין לדרשו

[נשגב שמו]

זבחים סב א: אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש ויאמר דויד זה הוא בית ה' וכו', ופרש"י: אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח, ושלמה לא הבין לדרשו, והם דרשוהו והוסיפו עליו.

ויש להבין שלמה המלך שעליו אמר קרא בספר מלכים א' (ה ט): ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על שפת הים, ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב, ופירש"י: ויחכם מכל האדם, כמשמעו. ובמדרש אגדה בפסיקתא מכל האדם, זה אדם הראשון. איתן האזרחי זה אברהם. הימן, זה משה. וכלכל, זה יוסף. ודרדע, זה דור המדבר, מחול, שנמחל להם על מעשה העגל, וכאשר היה שלמה בן י"ב שנה כבר זכה לנבואה כדאיתא במלכים שם ג' ה', וכאשר ביקש שלמה לב שומע השיבו הקב"ה: הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך, וכאן שלמה לא הבין לדרוש כדרשת בני גולה?

[יוסף חיים אוהב ציון]

יעויין בס' אבני זכרן (ארנברג עמ' קטז) מש"כ לבאר בזה.

[סיפרון]

הראה לי אמה"ג שליט"א דברי היעב"ץ בלחם שמים מידות פ"ג מ"א דף ע"ח: כונתו על דרך שאמרו ראשונים הניחו מקום להתגדר בו [עיין חולין ז' ע"א] לכן לא נתנו לו לב מן השמים להבינו ולדרשו כך, אבל ודאי שלמה הבין יפה לפי מה שהיה ראוי למזבח באותו זמן ולשעתו בבית ראשון ודאי כך היה אהוב וחביב לפני המקום. וראה עוד בספר בן מלך פורים עמ' רפז

[חוות דעת]

בקידושין [דף מג.] מבואר דשמאי משום חגי הנביא סובר דיש שליחות לדבר עבירה, ות''ק שם פליג. וכן ביבמות [דף טז.] מבואר דחגי סובר שצרת בתו אסורה, ושמאי סובר שצרת בתו מותרת.
הרי דתנא יכול לחלוק על נביא
וכ''כ הערוך לנר [סנהדרין דף עד:] והביא ראייה מהגמ' בקידושין הנ''ל
אלא דהדגיש שם שמצינו שהתנאים פליגי אנביאים אחרונים

וכאן המקום לציין שיטתו המחודשת של הרמב''ם במורה [ח''ג פנ''ד] שכתב וז''ל אמרו ז"ל על מרע"ה [מגילה דף יג.], אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאים, ובא בשלמה ויחכם מכל אדם, אמרו ולא ממשה, כי הוא רוצה באמרו מכל האדם מכל אנשי דורו, ומפני זה תמצא שהוא זוכר הימן וכלכל ודרדע בני מחול, החכמים המפורסמים אז עכ''ל.