נשאלתי כדלהלן:
במקרא מצינו התבטאויות ללשון שלילה כ-"אל", או "לא" ("אל תירא", "לא תגנוב" וכו'), ואילו הלשון "בל" לא נמצא שם לרוב (מלבד בישעיהו וכן בספרי הכתובים). אך בספרות חז"ל, מצאנו לרוב הלשון "בל".
ואפילו כשזה מקביל ללשון המקרא הכתובה בלשון "לא" וכיו"ב - הדבר בא לידי שינוי. כמה דוגמאות לכך: במקרא כתוב - בקשר לאיסור חמץ "לא יראה . . לא ימצא . .", ואילו בחז"ל: "בל יראה ובל ימצא". ועוד: בל יחל, בל תאחר, בל תגרע ובל תוסיף, בל תלין, בל תשחית, בל תשקצו.
האם עמדו על כך בספרים לאורך הדורות, לתופעה זו (ובכל סוגי הפרד"ס למיניהם להסבירו)? ייתכן אמנם שאי"ז אלא משהו פשוט יותר, בסגנוני הלשון, שיותר קשור לארמית וכיו"ב ואני בעניותי לא ידעתי.
ע"כ מדבריו של השואל.
ונשמח (מלבד הפניות ומ"מ וכו') להפניות האם והיכן כתבו ע"ז לאורך הפורום. כמו"כ, נימוקים וסברות יתקבלו אף הם לרצון. בתשוח"ח מראש למסייעין, שנעביר הלאה להשואל.