במאמר שכתבתי לאיזה מקום צירפתי הערה בנוסח שיבוא מיד, והייתי שמח להשתמש בידיעותיכם הרחבות אם יש מי שידע להוסיף.
יש להעיר כאן בדרך אגב על חיבורו של א' רוזנברג, ע"ד תיקוני נוסחאות בירושלמי: קונטרס לדוגמה, לודז' תרפ"ח. בעמ' 29–30 שם התייחס רוזנברג לסוגייתנו. עיקר דבריו שם הם העתקה אות באות מדברי פרנקל שהזכרתי, והוא אף הפנה לספרו, אך לא ציין שהעתיק ממנו! על דברי פרנקל הוסיף רוזנברג כמה הפניות לנוסחאות הראשונים. באמצעות השוואה ניתן לראות בבירור שהפניות אלו הן עיבוד מתוך ספרו של ד"ב רטנר, אהבת ציון וירושלים, ברכות, וילנה תרס"א, עמ' 154–155.
ה"חידוש" היחיד של רוזנברג שם הוא ציטוט של קטע גניזה שלדבריו נדפס בשנת תרנ"ה בידי שכטר. אולם בקטע שנדפס על ידי שכטר באותה שנה הסוגיה שלנו כלל אינה מופיעה, והוא כולל את פרק ג של המסכת בלבד. ראה: S. Schechter and S. Singer, Talmudical Fragments in the Bodleian Library, Cambridge 1896. עד כמה שידי משגת אין כאן אלא זיוף – ציטוט של נוסח לא קיים בשם קטע גניזה.
בעיון אקראי מצאתי עוד דוגמאות רבות להעתקות של רוזנברג מתוך חיבורים אחרים.
ראה למשל:
1. שם, עמ' 38, ד"ה 'פ"ז ה"א' – העתקה מתוך ח"י קאהוט, ערוך השלם, ד, וינה תרמ"ה, עמ' 1, ערך 'טאל';
2. שם, עמ' 57, ד"ה 'פ"ד הי"א' – העתקה אות באות ממבוא הירושלמי, דף נז ע"ב;
3. שם, ד"ה 'פ"ז ה"ב' – הרוב מועתק ממבוא הירושלמי, דף קלז ע"ב;
4. שם, עמ' 68–70, הערה נה היא העתקה בדילוגים של דברי ח' הירשנסון, 'אם הבבלי ראה את הירושלמי', המסדרונה, ב (תרמ"ז), עמד צח–קיב;
5. שם, עמ' 76, הערה ס – העתקה אות באות מדברי י"צ דינר, הגהות, ו, פרנקפורט דמיין תרע"ג, עמ' 74;
6. שם, עמ' 99, ד"ה 'פ"ח ה"ט' – העתקה אות באות מדברי י"צ דינר, הגהות, ג, פרנקפורט דמיין תרס"ב, עמ' 202.
7. ראה עוד: ש"י פרידמן, 'לאגדה ההיסטורית בתלמוד הבבלי', הנ"ל, סוגיות בחקר התלמוד הבבלי: אסופת מחקרים בענייני מבנה, הרכב ונוסח, ניו יורק וירושלים תש"ע, עמ' 426, הערה 244 – הדברים נעתקו אות באות מדברי צ"פ חיות, 'רב חסדא ור' יוחנן', הקדם, ב (תרס"ח), עמ' 56;
8. שרלו, תופעת הגרשים (לעיל הערה *), עמ' 174, הערה 832.
מאפיינים אלו של חיבורו של רוזנברג מחזקים את האפשרות שהעלה אבערלאנדער, שבעל החיבור הזה אינו אלא ש"י פרידלנדר, שזייף את הירושלמי קודשים. ראה: ב' אבערלאנדער, 'הויכוח סביב הדפסת הירושלמי לסדר קדשים', אור ישראל, יג (תשנ"ט), עמ' קמא. לפי אבערלאנדער חיבור זה הוא הראיה היחידה לקיומו של אותו רוזנברג, ואם כן אפשר שמעתה נפלה אף ראיה זו. אלא שלפי רוב העדויות נפטר פרידלנדר בתרפ"ד, ארבע שנים קודם הדפסת החיבור הנזכר. ראה: ב' אבערלאנדער, 'מצבתו של ש"י פרידלנדר ושאלת זיופו של הירושלמי קדשים שלו', אור ישראל, ח (תשנ"ז), עמ' קעח–קפג. אם כן יש להניח שאחד התאריכים זויף, או שמא מדובר בתלמיד שתפס אומנות רבו. מכל מקום כל דברי הספר הנזכר טעונים מעתה דרישה וחקירה, אף שיש בו גם דברי טעם שלא מצאתי לעת עתה במקורות אחרים.
(אוסיף כאן - מה שלא כתבתי בהערה - שכמה חכמים העלו בעבר את האפשרות שרוזנברג הנ"ל הוא פרופ' שאול ליברמן. והדברים מעניינים)
אודה לכם מאד על כל ידיעה נוספת.
אלישיב
