בענין עריכת המ"ב ואילוצי הדפסה שמעתי בעבר דברים מעניינים מת"ח שליט"א, הבקי בכל המ"ב לאותיותיו וגם בקי במלאכת הדפוס (שאינה עוד) וארשמם בזה:
כידוע בעבר היו מדפיסים ספרים בלוח שעליו מרכיבים אותיות עופרת, אחר זמן המציאו את המטריצען שהם לוחות העשויות מחומר כעין קרטון רך ועליהן הטביעו את תמונות האותיות ומהם הדפיסו בשנית. כך שהמהדורה הראשונה היתה יוצאת מתוך לוחות והשניה מתוך לוחות (מטריצען) שהרי האותיות כבר פורקו מהלוחות לצורך שימושן לספרים אחרים. ניתן להבחין בספר אם הוא הודפס מאותיות שאז ניתן לחוש בהטבעת האותיות בנייר, לבין הדפסה ממטריצן, שהיא משאירה כתמים פה ושם, ואין לה את החדות של הדפסה מאותיות.
לעיתים נדירות היו מדפיסים כבר בדפוס ראשון מתוך מטריצן, לרוב היה זה כאשר לדפוס לא היה מספיק אותיות כדי לסדר את הספר מתחילה ועד סוף ואז היו עושים גליון וממנו עושים מטריצה, או במקרה שהמחבר היה מגיה תוך כדי הדפסה מוסיף ומשנה, בעלי הדפוס לא רצו להמתין לו ולשעבד עבורו את האותיות עד שיסיים מלאכתו, ולכן עשו ישר מטריצות.
מתברר שהמ"ב הדפיס את ספריו גם במהדורה ראשונה במטריצן, זאת ניתן להווכח מעיון במ"ב דפוס ראשון. בנוסף לזה יש לנו עדות מפורשת של בנו המספר (בדברים לתולדות אביו) כי בתחילה עשה אביו הח"ח פירוש ארוך לתו"כ ואז ייעץ לו ר' רח"י זילברברג זצ"ל שיעשה פירוש קצר כי הארוך לא יבוא לשימוש, ומסיים הבן שאביו שמע לעצתו והפסיד עבור כך כמה מטריצן! הרי לנו שכך היתה דרכו של המ"ב וכנראה משום שהרבה להגיה ולהוסיף תוך כדי הדפסה. כלומר המ"ב היה מקבל עלי הגהה שנעשו כבר ממטריצן.
ובכן אינו דומה תיקון ספר שנעשה מאותיות עופרת שהוא תקון קל ונקי, בהוצאת אותיות והחלפתן באחרות, לבין תיקון שנעשה במטריצן שהוא בחיתוך המילה ובהדבקת מילה במקו"א, ואפשריות התיקון הרבה יותר מצומצמות, ולכן ניתן לראות בכ"מ בעין בחונה, תיקונים שעשה המ"ב בספר , שהנוסח שלהם הוא תוצאה מההדפסה בשיטה זו. ואי"ה אביא דוגמא לזה.
זאת ועוד: מבנה המ"ב שחיבור המ"ב הוא באותיות הקבועות בשו"ע, ואילו הבה"ל הוא כוכבים בלבד. ועתה בואו חשבון, ניקח סימן שיש בו כמאתיים ציונים של מ"ב, האם יעלה על הדעת שהמ"ב מעולם לא נזקק להוסיף ולו ציון אחד? איך אפשר לשמור על סדר האותיות (בכל הספרים בימינו שיש בהם ציונים ניתן למצוא תיקוני ציונים כמו 122ב וכיו"ב,) ואיך אין במ"ב שום דבר מעין זה?
שאלה זו היא מפתח התשובה מפני מה אנו מוצאים ביאורי הלכה שתוכנם היה מתאים להקבע במ"ב ולא כביאור הלכה, כיו"ב ניתן למצוא לפעמים הלכות בתוך שער הציון! הוי אומר שבכל מקום שנוסף למ"ב הלכה או ביאור שהיה ראוי לקובעם במ"ב, מכיון שלא יכל לשבש את כל סדר האותיות, קבע אותן בתוך ביאור הלכה שהוא נפתח בכוכב בלבד ולא באותיות באופן שהוספת דיבור חדש אינה משבשת את הסדר!
אמור מעתה שהחלוקה שקבע המ"ב בין שלושת המדורים לא נשמרה תמיד, מחמת אילוצי הדפסה, וממילא אין טעם לפלפל - כמנהג איזה מחברים - כביכול הלכות שנקבעו בבה"ל או בשעה"צ (לא כפלפול אלא כהלכה פסוקה) נופלות בחליטותן מהלכות הקבועות במ"ב.
לפענ"ד אין הדברים מתקבלים על הדעת.
בגלל שצורת הדף כבר היתה קבועה במאטריצען, הח"ח לא יכל להוסיף הערות בבה"ל, מחוסר מקום פיזי.
ובגלל ששעה"צ ג"כ מסומן באותיות א"א היה להוסיף בו ס"ק שלמים שהם רק הערה, וישנם כאלו.
ולגבי התמיהה שלא מצאנו ס"ק 122ב, הרי בכל הנו"כ כך הוא.