מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 20, 2021 11:19 pm

כתב בספר מסילת ישרים (פרק יט):
והנה דברתי עד הנה מפרטי מצוה אחת מן המצות, וכפרטי חלוקים אלה, ודאי שנמצאים בכל מצוה ומצוה. אמנם אינני מזכיר אלא אותם שרגילים רוב בני האדם להכשל בהם. ונדבר עתה מן העריות שגם הם מן החמורים והם שניים במדריגה אל הגזל, כמאמרם ז"ל, וזו לשונם (ב"ב קסה): רובם בגזל ומיעוטם בעריות. והנה מי שירצה להנקות לגמרי מזה החטא, גם לו תצטרך מלאכה לא מועטת. כי אין בכלל האסור גופו של מעשה בלבד, אלא כל הקרוב אליו. ומקרא מלא הוא (ויקרא יח): לא תקרבו לגלות ערוה. ואמרו ז"ל (ש"ר פ' טז): אמר הקדוש ברוך הוא, אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, הריני מגפפה ואין לי עון, או שאני נושקה ואין לי עון. אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך, אסור ליגע בה כל - עקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא מיתה לעצמו וכו'.
והבט מה נפלאו דברי המאמר הזה, כי המשיל את האיסור הזה לנזיר, אשר אף על פי שעיקר האסור אינו אלא שתיית יין, הנה אסרה לו תורה כל מה שיש לו שייכות עם היין. והיה זה לימוד שלימדה תורה לחכמים איך יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשות למשמרתה, כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העקר גם כל דדמי לה. ונמצא, שעשתה התורה במצוה זאת של נזיר מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצות, למען דעת שזה רצונו של מקום. וכשאוסר לנו אחד מן האסורין, ילמד סתום מן המפורש לאסור כל הקרוב לו. ועל זה הדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות, או הקרוב אליו, יהיה באיזה חוש שיהיה, דהיינו, בין במעשה, בין בראיה, בין בדבור, בין בשמיעה, ואפילו במחשבה.

והנה כאשר אנו מעיינים בגוף דברי המדרש בשמות רבה (פרשת בא טז, ב) במקורם נמצא כמה חסרות ויתירות:
אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות פרשת נזיר ופרשת סוטה, הנזיר נודר שלא לשתות יין אמר לו הקדוש ברוך הוא נדרת שלא לשתות יין כדי להרחיק עצמך מן העבירה אל תאמר הריני אוכל ענבים ואין לי עון, אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל ונדרת מן היין הריני מלמדך שלא תחטא לפני אמר למשה למד לישראל הלכות נזירות, שנאמר איש כי יפליא לנדור וגו' מיין ושכר יזיר, מכל אשר יעשה מגפן היין... וכן האשה נקראת גפן שנאמר אשתך כגפן פוריה, אמר הקדוש ברוך הוא אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון אני נושקה ואין לי עון, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו.

העולה מדברי המדרש שהשייכות בין הגדרים של נזיר לגדרים הנדרשים באשה היא מצד סמיכות הפרשיות של נזיר וסוטה בפרשת נשא, וכן מכך שהאשה נקראת גפן, ויש כאן לימוד מיוחד על הריחוק מאשה שאינה שלו שהריחוק יהיה בגדרים וסייגים.

ברם, נראה שדברי הרמח"ל שהקדים "ומקרא מלא הוא לא תקרבו לגלות ערוה", מבוססים על דברי הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פכ"א ה"א): כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.

וסבירא ליה לרמח"ל שהגדרים והסייגים של קריבת ערוה הינם כלולים בפרשה של עריות, "לא תקרבו לגלות ערוה", וזה בכלל האיסור, אלא שגדרו של האיסור הוא סייג וגדר.

ויתכן דסבירא ליה להרמח"ל שגדר האיסור של קריבת ערוה הוא רק מדברי סופרים, וקרא אסמכתא בעלמא, וכשיטת הרמב"ן בהשגות לסה"מ מצוה שנג. ועכ"פ הא מיהת דהכי גדרו של האיסור – משום סייג ומשמרת.

והנה באיסור קריבה של נדה מצינו מפורש כן בדברי חז"ל באבות דר"נ (פ"ב): איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב. ואילו בנוסחא ב של אדר"נ פ"ג איתא גם על איסור קריבה לעריות: מנין (שעשה) [שעשתה] התורה סייג לדבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו. ועי' בביאור הגר"א אה"ע סי' כ ס"ק א.

והאריכו האחרונים בגדר הך מילתא, עי' בית הלוי (ח"א סי' א ס|"ק ח); לקח טוב כלל ח; טל תורה יבמות ט, א; שיעורי רבי דוד יבמות ג, ב אות צג בשם הגרי"ז.

אכן הרמח"ל הרחיב זאת גם על כל הגדרים והסייגים שתקנו חז"ל, "והיה זה לימוד שלימדה תורה לחכמים איך יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשות למשמרתה, כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העקר גם כל דדמי לה. ונמצא, שעשתה התורה במצוה זאת של נזיר מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצות, למען דעת שזה רצונו של מקום. וכשאוסר לנו אחד מן האסורין, ילמד סתום מן המפורש לאסור כל הקרוב לו".

ומחתימת דבריו של רמח"ל נראה כי ההיקש הוא בדרך של "ילמד סתום מן המפורש", אולם בתחילת דבריו רמז כי הדברים נסובים אודות ה'משמרת למשמרת', ומקרא זה מפורש בפרשת עריות בפרשת אחרי מות (יח, ל): וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ד' אֱלֹהֵיכֶֽם.

ועי' ביבמות כא, א שלדעת רב כהנא זהו המקור לאיסור שניות לעריות, ובמועד קטן ה, א למד מכאן רב אשי לדין הרחקה וסייג לטומאה.

ובודאי שבכלל משמרת למשמרת גם שאר גדרים וסייגים וגזירות חז"ל, עי' רש"י ביצה ב, ב ובהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות.

ומעתה נראה שכלל דברי רמח"ל מיוסדים על כך, שפרשת נזיר הוי גילוי מילתא על קריבה של עריות, שאף גדרה הוא משמרת וסייג, ומבין שניהם נלמד על כל 'משמרת למשמרת' – איסורים שגדרם משום סייג, ולו הינם רק מדרבנן.

מן הדרום
הודעות: 438
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 11:26 am

Re: עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי מן הדרום » ג' אפריל 20, 2021 11:31 pm

אולי יועיל, מתוך ספר בעקבי המסילה , נמצא באוצר-
ח.pdf
(331 KiB) הורד 20 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 20, 2021 11:40 pm

יישר כח. בודאי מועיל.
ומעניין שאחרי כל האריכות לא עמדו על השינויים המופלגים בדרך הצגת הדברים בין המדרש לרמח"ל.

אם יש למישהו תחת ידו את ה'סדר ויכוח' שיצא לאור ע"י מיודענו שליט"א ויבדוק אם יש איזה תוספת השייכת לכל האמור, אודה מאוד.

נוריאל עזרא
הודעות: 999
הצטרף: א' אפריל 12, 2020 1:00 am
שם מלא: נוריאל עזרא

Re: עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי נוריאל עזרא » ד' אפריל 21, 2021 8:46 am

בסדר ויכוח( מכון אופק, סוף עמוד צ והלאה, מהדורת תשס"ז) כתוב בדיוק אותו דבר.

וגם בסדר ויכוח וגם בסדר פרקים הם העירו על דברי הרמח"ל "ומקרא מלא הוא וכו' ואמרו [רבותינו(סדר ויכוח)] זכרונם לברכה אמר הקדוש ברוך הוא" כך:"כאן משמע שנקט כדעת הרמב"ם בספר המצוות לאוין שנג והלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה א'. אך ראה הערה הבאה".

ובהערה הבאה על המלים "ועל דרך זה אסרו" כך:"משמע חכמים אסרו. והיינו כדעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לאוין שנג, עיין שם, ואילו לעיל משמע שנקט כדעת הרמב"ם שם. ונראה שמ"ש לעיל 'ומקרא מלא הוא', הוא על דרך מה שכתב הריטב"א באסמכתות בר"ה טז, א ד"ה תניא.

ואין לי המהדורא החדשה לראות האם העירו גם מהתוספת במדרש על סמיכות הפרשיות ושהאשה נקראת גפן ודנו בו כדבריך.

ודרך אגב אמרתי להעתיק לכאן פרוש נפלא המובא בר' בחיי על הפסוק אשתך כגפן פוריה בו יש התייחסות לסיבה שנכתב אשתך בסגול תחת הא' וז"ל: "ויש שפירש עוד אשתך כגפן פוריה שהוא מדבר בזמן נדותה שהיא רואה דם, ועל כן אמר כגפן פוריה, ואמר בירכתי ביתך כלומר שתהיה מרוחקת ממך לצד אחר כשם שאתה מתרחק מן האש, ומזה אמר אשתך בסגו"ל ולא בחירי"ק, ואם תעשה כן עוד יהיו בניך כשתילי זיתים שיהיו הגונים ולא יהיה בהם שמץ פסול."

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אפריל 21, 2021 10:39 pm

תשואות חן.

-------------------

ואגב גררא ברצוני להביע תמיהה נוספת בהמשך דברי רמח"ל באותו הפרק, וג"כ מענינא דפרשה.
גם השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו, ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה חזק ואמיץ הוא. והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אמנם גזרת מלך היא.

וצ"ב טובא היאך הדברים עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם פ"ז מהל' דעות ה"ז:
הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום, ואף על פי שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כד[א]י לנקום עליהם.

ועם דברי רבינו סעדיה גאון בספר האמונות והדעות (מאמר י) שמביא דעה כזו ודוחה אותה בב' ידים, וז"ל,
ראו אחרים כי הטוב במה שמכוין האדם בעולם הזה, שינקם מאויביו. ואמרו שהנקמה מסירה הדאגה מהנפש, ויסתלק מעליה היגון אשר היתה בו, ותמצא ערבות במה שהיא רואה באויבה, ותניח מן הכעס ותסיר המחשבה הרעה, ותמנע אויב אחר מעשות מה שעשה הראשון. הלא תראה כי הטוב מה שנאמר למאמינים (ישעי' מ"א י"א) הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך. והתבוננתי כל מה שזכרו, והנה הם בו מהבילים, כי כל אשר זכרו לא עשה בנפש המעשה הזה, אלא בעבור שבא לה מאליו, לא עשתה היא בו כלום.

ועם דברי ספר החינוך (פרשת קדושים מצוה רמא) וז"ל,
משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.

קרית מלך
הודעות: 603
הצטרף: ד' מרץ 09, 2016 1:50 am

Re: עיון בדברי ה'מסילת ישרים' לעומת המקור במדרש

הודעהעל ידי קרית מלך » ד' אפריל 21, 2021 10:51 pm

הרמב"ם והרס"ג מדברים אל השכל, המס"י מדבר אל הנפש. ודו"ק. [ובספר החינוך יל"ע].


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 385 אורחים